פבר
26
2017

"טוקיו אהובתי" – תגובה למערכת

ב-25 לפברואר 2017, בחדשות השבת של ערוץ 2 שודרה הכתבה, "טוקיו אהובתי", בנושא תרבות המדיה היפנית בישראל. ולצערי, יש לי המון מה לומר עליה.

אז גם הכתבה בריח אפרסמונים.

הערה: אין לי דבר כנגד אף אחד מהמראויינים או מעצם כך שהתראיינו. יש לי בעיה עם התוצר של הכתבה הזו והחוסר מחשבה של הכתב בתוצאות של העבודה העיתונאית שלו. כל תיאור, אם מעליב או פוגע, בו אני משתמש כלפי אדם או קבוצה מסויימים, זה לא בכוונה להעליב או לפגוע, אלא איך לדעתי אדם, הצופה בכתבה אשר לא היה לו שום נגיעה בתחום מקבל את הרושם מהכתבה. מצטער עם זה ביקורתי, אבל הביקורת היא לא כלפיכם אלא כלפי המערכת.

קרא את המשך הפוסט »

אפר
13
2016

למה לא התלהבתי מהכוח מתעורר?

פוסט זה נכתב במקור כמספר שעות לאחר שיצאתי מהפרק השביעי של מלחמת הכוכבים, או הכוח מתעורר. החלטתי שלא יהיה נכון לפרסם את דעתי על הסרט בחודש הראשון לצאת הסרט בגלל ענייני הספויילרים, אז אתנצל מראש על הפרסום היחסית מאוחר. כמו כן, אתנצל מראש על כך ששברתי את ההבטחה שלי לא לפרסם ביקורות על דברים שאינם יפנים בבלוג. לדעתי, מותר לסטות מהכוונות המקוריות פעם בארבע שנים לא?

swfa-main

פוסט זה מכיל ספויילרים מהסרט מלחמת הכוכבים 7: הכוח מתעורר וכמו כן יתייחס לאירועים המתרחשים ביקום המורחב של מלחמת הכוכבים, אשר מופיע בקומיקסים השונים.

קרא את המשך הפוסט »

אפר
10
2016

חגיגית שנה ללא פוסטים – אז לאיפה נעלמתי?

שנה שעברה הבטחתי שאחזור לכתוב או שאכתוב עוד פוסט סיכום שנתי ללא פוסטים. אז אני חייב לקיים את אחד מהשניים. פוסטים לא כתבתי, אז להלן סיכום שנתי.

  1. כהמשך לכך שנבלעתי על ידי אמא"י. בניתי את שלושת אתרי כנסי אמא"י האחרונים. אם מישהו תהה למה הם פתאום נראים כל כך טוב, זה בגלל שהיו צוותי עיצוב נהדרים.
  2. המנגזין התקדם למקומות מעניינים. אני לא מצטער שהמשכתי לכתוב בו, למרות שזה אומר שאין לי זמן ורעיונות בשביל לכתוב לבלוג. מה שכן, קצת מבועס שכל פעם שאנחנו אומרים: "כן, אנחנו עובדים על המנגזין" אז אנשים בטוחים שאנחנו מדברים על בועת מחשבה. אז חשוב לי לציין, לא, אנחנו המגזין האינטרנטי של אמא"י, ואנחנו מגזין וידיאו בלבד. ניתן לצפות בנו בערוץ היוטיוב של אמא"י.
  3. סיימתי מכינה. ממליץ לכל אלו שלא מצליחים להתקבל לאיפה שהם רוצים לנסות גם. באמת שזה שווה את זה, אומנם עמוס, אבל בסוף מתקבלים לאיפה שרוצים.
  4. טסתי ליפן. זו היתה הפעם הראשונה שלי בארץ הפנטזיות על מאכלי ים. אני חושב שצלמתי שם כמה אלפי תמונות ואני מתכנן לעלות אותם בקרוב. פשוט צריך לעשות המון תיקוני צבעים. המזג אוויר שם בקיץ גרוע בכמה רמות מהמזג אוויר הישראלי והאובך הרס לי הרבה מהתמונות. חייב לציין שאחד הדברים היחידים שנכונים בקשר ליפן באנימה, זה שבקיץ חם והצרצרים הופכים לפסקול של חייך
  5. התחלתי תואר במדעי המחשב. לא משנה מה יגידו לכם, התואר הזה משעמם. ולמדתי על בשרי שחצי מהסגל אוטאקוים בהכחשה. קיבלנו תרגיל שהיינו צריכים להכין תוכנה שמרכיבה פסיפס ענקי מהמון תמונות קטנות. משהו כמו שבליזארד עשו פעם לכבוד החמש שנים ל-WoW מתמונות שמעריצים שלחו להם. זה לא כזה נשמע אוטאקויי להכין פסיפס, אבל מה אם אגיד לכם שאם מסתכלים טוב בתמונות מבינים שזה כניראה אוסף הרקעי אנימה של אחד המתרגלים? ומיילא אוסף רקעי אנימה, יש שם כמה דברים מביכים.

אז עכשיו מתחילה חופשת הפסח מהאוניברסיטה. אולי סוף סוף יהיה לי קצת זמן לפרסם סוף סוף את הפוסטים שממש רציתי לפרסם ועדיין לא הספקתי. ואם לא, אתם תראו פוסט כזה גם שנה הבאה. הידד לנו!

אפר
11
2015

סיכום עונת השידורים חורף 2015

באיחור אופנתי, הסיכום שלי לעונת החורף של 2014-15. זה נראה לי סיכום עונת השידורים הראשון בשנתיים האחרונות שכתבתי. ועל הדרך אפשר לציין שהחודש לפני 4 שנים פתחתי את הבלוג…

סיכום עונת השידורים - חורף 2015

קרא את המשך הפוסט »

מרץ
25
2015

מה קורה כשאתה קורא יותר מידי ספיידר-מן?

בעודי כרגיל מבזבז את הזמן על לקרוא קומיקס אמריקאי או יפני במקום ללמוד לפסיכומטרי או להכין עבודות או לישון, נתקלתי באחת מחוברות הקומיקס המשעשעות ביותר שיצא לי לקרוא עד כה בתור צרכן של המדיה היפנית:

spider-verse-2

spider-verse-1

התמונות לקוחות מהחוברת Edge of Spider Verse 5, אשר מתרחשת ביקום בו ספיידר-מן נהרג בקרב ולכן הבת שלו נדרשת לקחת את החליפת כוח-סופר-מונעת-משהו-כלשהו שלו כדי לתפוס את מקומו בהגנה על העיר שלהם. אני לא הולך להסביר מה זה Spider Verse כי אפשר לכתוב על זה פוסט שלם, אבל אני יכול להגיד שהחוברת הזו לוקחת בהשראה המון מהמדיה היפנית, ניתן למצוא שם את הדמויות מ-Evangelion, Ghost in the Shell, ונראה לי שזיהיתי אפילו את סימון מגוראן לאגן.

בכל אופן, אני חייב לציין שזה תמיד נחמד למצוא ריפרנסים כאלו בקומיקסים אמריקאים.

פבר
13
2015

ביקורת: Buyuden

האמת, שבהתחלה חשבתי לפרסם פוסט על העובדה שהמנגה של מייג'ור (Major) חוזרת. קרה והתחלתי ו-סיימתי לקרוא את המנגה אותה מיטצ'וייה, המנגקה של מייג'ור, כתב בשלושת השנים האחרונות. והאמת היא, שאני מצטער שקראתי אותה. בעיקר בגלל שאני עכשיו עצוב שהוא נאלץ לחתוך אותה באמצע בגלל מכירות נמוכות.

קרא את המשך הפוסט »

פבר
03
2015

ביקורת: Rakuen Tsuihou: Expelled from Paradise

סרט באורך מלא עם הפקה יוקרתית ועם השמות הגדולים ביותר בתעשייה. בדרך כלל אני הייתי מצפה לשמוע עליו מיד כשהוא יוצא, אך הפעם הוא עבר לי מתחת לרדר. האם הוא היה כל כך גרוע שאיש לא צריך היה לדעת על קיומו? או שסתם יחסי ציבור חשובים יותר מהאם אורובוצ'י גן כתב את התסריט או לא.


קרא את המשך הפוסט »

ינו
28
2015

חגיגת כמעט-שנה בלי פוסטים

אז, כן, כמעט שנה, ולא כתבתי כלום.

בזמן האחרון לא מעט אנשים שאלו אותי "למה הפסקת לכתוב?" ועזרו לי לנפח לעצמי קצת את האגו.
האמת, שהשנה הזו היתה אחת השנים היותר עמוסות ומאתגרות שהיו לי. הבטחתי שלא אדבר על חיי האישיים, אבל בגלל שהרבה אנשים שאלו אותי למה אני לא כותב כלום, אז הנה התשובה בסדר כרונולוגי:

  1. השתחררתי – פתאום היה לי זמן
  2. הקמתי סטארטאפ – ופתאום נעלם הזמן…
  3. התחלתי לעבוד עם עוד כמה חבר'ה על המנגזין של אמא"י, כן, הבדיחות הלא מצחיקות – שלי.
  4. עזבתי את הסטארטאפ
  5. התחלתי ללמוד כדי להתקבל לאוניברסיטה (העברית!)
  6. יצא Warlords of Draenor
  7. אמא"י בלעו אותי
  8. לא הולך להיות פוסט רע השנה על הארוקון, לפחות לא אחד שאני אכתוב…

אז, אולי השנה אכתוב משהו, או ששנה הבאה אכתוב עוד סיכום שנתי. אבל עד אז, אתם מוזמנים לצפות מידי חודש במנגזין, ואולי תזהו את מה שאני כתבתי בלי לקרוא את התיאור של הפרק (לא יקרה).

מרץ
16
2014

אתה [לא] לבד בחוץ

בוקר, זכרון, אוטו, דלק, ראשון, חנייה, תור, אוכל, תור, אוכל, תור, אין כרטיסים – לכו הביתה.

לא יודע איך זה קרה, תוכניה מושקעת, אתר רציני שעלה שבועות לפני הכנס, יחסי ציבור מצויינים, ובסביבות ה-2,100 איש ברחבי ראשון לציון, חלקם כנראה שמחו, שהצליחו להכנס לאירוע, לקחו חלק בפעילויות הרבות והמגוונות בכנס… וחלק גדול מהם נשאר בחוץ, חוזרים הביתה שעות מוקדם יותר ממה שתכננו.

כבר לא יודע מי להאשים, את המארגנים אי אפשר, כי זה בכלל בעלי המקום שלא נתנו להכניס עוד אנשים. את בעלי המקום אי אפשר להאשים, כי מה היה קורה אם היו מגיעים מהמשטרה וסוגרים לו את העסק כי הוא מאפשר פעילות של יותר אנשים ממה שהמבנה אושר על ידי מכבי האש? ואולי זה אשמת המבקרים, כי מה הם באים דוחפים ונלחמים על כל כרטיס?

אולי הגיע הזמן להגיד את האמת, היכל התרבות בראשון הוא מבנה קטן מידי בשביל להכיל כל כך הרבה אנשים. לא רק שזו לא הפעם הראשונה שהגיעו יותר אנשים ממה שהמארגנים ציפו \ המבנה יכול להכיל. שנה שעברה בידיוק לא נתנו לחצי מהמבקרים להכנס לצפות בתחרות הקוספליי. אז מה באמת השתנה?

אז לפחות אני יודע שאני לא לבד…

altAtgRUT23gpMTwrubxmedsJ1fpMIxyhWc68lSeJ4ZxBeP

דצמ
06
2013

אנימה-קון – איך לא עושים כנס

די, זה נמאס, נמאס לי לשתוק כשככה נראים הכנסים בארץ, נמאס לי לוותר על הפוסטים האלו במחשבה שאני סתם הורס לאנשים שעבדו קשה. הכנס הזה, כמה שעצוב לי לומר, היה ביזיון. ביזיון למה שזה אומר להיות "אוטאקו" בישראל, אנחנו לא חיות, לא ילדים קטנים שלא התבגרו משטויות. אנחנו אנשים שרוצים לראות קצת תרבות אחרת.

הקהילה נעלמה – אני נוהג להגיד תמיד "הקהילה" כשאני מדבר על קהילת חובבי האנימה. אבל לצערי, אני לא ראיתי שום דבר שמזכיר לי את הקהילה שאני מכיר. תסלחו לי, אבל כבר חשבתי שהקהילה התבגרה מתופעות כמו התקבצויות של בנות תוך כדי צווחות "יאוי-יאוי".תהרגו אותי, אבל לאיפה כל האנשים המבוגרים נעלמו? פגשתי בודדים, רובם היו על מדים, ככה שלא הרגשתי כל כך זקן (למרות שמישהו שהסתובבתי איתו חשב שאני בן 30).

ארגון לקוי – הדבר היחידי שעבד כמו שצריך היה לקחת מאיתנו 40 ש"ח בכניסה. כן, לא היו תורים, אז מה? השילוט לא אמר יותר מידי, איפה שהיה כתוב "שמירת חפצים" היה בכלל אזור קרבות של RD&D, שכמובן האזור קרבות והמשחקייה היו הדברים היחידים שעבדו בכנס הזה כמו שצריך. אם חיפשת איזה אירוע תוכן מסויים, איש לא ידע מתי הוא אמור להתחיל, היכן הוא נמצא, או אם הוא בכלל נגמר. נכנסת להרצאה על "אנימה מנגה ומה שביניהם" וגילית שבכלל הגעת "להרצאה על גו".

חוסר בתכנים – נתחיל מכך שאני לא יודע איזה מהתכנים הללו התרחשו, אני לא הצלחתי למצוא שום דבר מהם. הרצאה על אקרובטיקה וטריקינג? מופעי רוק ומטאל? טורניר RD&D? טורניר מג'יק? הרצאת משחקי תפקידים? באמת, תהרגו אותי, מה כל אלו קשורים? כמה קשה לקבץ כמה בלוגרים ולבקש מהם לעשות הרצאות על אנימה?
תחרות הקוספליי, אולי מוטב לקרוא לזה "אנימה-סטאר", לא היה יותר מאשר גימיק מביש, לא היו קוספליי, בסדר, היו כמה, אבל רובם עלו לבמה וסתם אילתרו, עשו מעצמם שטויות כדי לגרום לקהל לצחוק, אני אומר, "רובם" כי היו כמה שבאמת הגיעו מוכנים, כמו הבחור שעשה קוספליי ללופי מואן פייס והראה כמה יכולות גמישות מרשימות.

מיקום – אל תשקרו לעצמכם, זה שזה במרכז לא אומר שזה במקום נגיש. הכנסים שהיו בחיפה ובבאר שבע היו נגישים יותר, לפחות לא היה צריך לקחת אוטובוס, או להתברבר ברגל חצי שעה. שלא נדבר על הגשם והדוכנים בחוץ שכניראה נהרסו להם מוצרים. אסור לשכוח את הדליפה שהשביתה גרם מדרגות וחדר השירותים שעלה על גדותיו. לא בטוח אשמת מי זה, אבל המקום לא ערוך לימים חורפיים כשיש כל כך הרבה דוכנים ואנשים. המארגנים מדברים על 1100 אנשים שהגיעו, אני לא מאמין שהגיעו מעבר ל-500 אנשים… או שאולי אנשים הגיעו ועזבו אחרי כמה שעות. הייתי לכל אורך היום ולא היה צפוף למרות שהמבנה הזה ממש קטן.

יותר מדים מקוספליי – זה קצת שימח אותי שיכלתי למצוא אנשים בגילי בזכות העובדה שאנשים לא רצו לשלם על רכבות ואוטובוסים. אבל עדיין, איך קרה שהיו יותר אנשים שהסתובבו על מדים מאשר אנשים בקוספליי. היו כמה קספליים יפים, אבל רובם, בכלל לא השתתפו בתחרות הקוספליי…

הפקעת מחירים – אז, תסבירו לי, על מה שילמתי 40 ש"ח? שלא נדבר על כך שמאפיינס רגיל לחלוטין עלה 15 ש"ח בדוכן האוכל ("המייד קפה"). זה לדעתי היה ניצול ציני של העובדה שפשוט אין שום מקום ללכת לקנות בו אוכל במרחק של יותר מ-15 דקות הליכה… ושלא נדבר על הגשם.

סיכום – סלחו לי, בדרך כלל שאני רוצה לכתוב פוסט על כנס, אני כותב אותו עם הרגשה של אכזבה, הפעם קרה שאני כותב אותו עם תחושה שביזו אותי. לא אשקר, היה פה ושם כיף, בעיקר היה כיף שלמישהו שאני מכיר היה אוטו ונסענו לאכול קצת אוכל אסיאתי ברמת החייל. פגשתי אנשים חדשים, שגם הם לא היו מרוצים, אז לפחות היה לנו על מה לדבר…

אני שונא לכתוב פוסטים כאלו, זה סתם מרגיש לי רע לנצל את הבמה הזו לדברים כאלו. אבל נמאס לי. נמאס לי שמזלזלים בי, נמאס לי שמזלזלים בציבור בו אני נמצא. נמאס לי להרגיש כאילו הכנס הזה נועד כדי להוציא כסף מאנשים, ולא כדי ליצור אירוע תרבותי לקהילה כל כך גדולה. ודבר אחרון, אנחנו לא חיות, אנחנו לא אוהבים להשתגע, זה שיש נוער שוליים ביננו שכן, לא אומר שכולנו כאלו, למה לתת במה לזה?

בתקווה שהקהילה לא תחזור לימים שאנחנו לא רוצים לזכור.

פוסטים ישנים יותר »