«

»

אפר
02
2013

סיכום עונת החורף 2013

זה קצת מבעס, רציתי להספיק לכתוב את הפוסט הזה עוד במרץ, אבל הפרקים האחרונים גוששו לבוא. בכל אופן, פוסט קצת ארוך על הסדרות של חורף 2013 שצפיתי, ואלו שעוד המשכתי לצפות מעונת הסתיו של 2012.

אגב, אם מישהו שם לב, שידרגתי את מנגנון הצפייה בתמונות בבלוג, מעכשיו יהיה הרבה יותר נוח לנסות לצפות בתמונת שאני מפרסם בפוסטים על האנימות השונות.

בפוסט זה אדבר על: Kotoura-san, Ore no Kanojo, The Unlimited, Tamako Market, Boku Ha Tomodachi NEXT, Minami-ke Tadaima, Psycho Pass, Robotics;Notes, Shinsekai Yori, Bakuman S3, Zetsuen no Tempest

Kotoura-san

קוטורה הארוקה (Kotoura Haruka) יכלה לקרוא מחשבות מאז שהיתה קטנה, אך כשהאנשים סביבה התחילו להבין שהיא קוראת את המחשבות שלהם, הם החלו אט-אט להפסיק להסתובב בקרבתה. אפילו הוריה לא יכלו להתמודד עם הכוחות של הילדה ונטשו אותה בידיו של סבה. עכשיו היא עוברה לבית ספר חדש, שם היא פגשה במאנאבה יושיהיסה (Manabe Yoshihisa), שמתחיל להתעניין בה למרות הכוחות המיוחדים שלה.

בתור מי ששיבח את הסדרה הזו, אני חייב לציין שמדובר בסדרה די תפלה וחסרת תוכן, בסדר, היא מספרת בצורה הרבה יותר מרגשת ודרמטית את העלילה של המנגה. אבל זו היתה מנגת 4Koma, מההתחלה שלה היא היתה אמורה להיות סדרה בעלת עלילה רדודה עם מצבים מצחיקים, וזה בידיוק מה שהמנגה עושה, והאדפציה לא.

באמת הפחיד אותי העובדה שסטודיו AIC Classic (אחד מבין AICים רבים) הוא הסטודיו שעבד על הסדרה, אבל איכשהו השם אואוטה מאסאהיקו (Oota Masahiko), אשר ביים לפני שנים עברו את העונה הראשונה של Minami-ke ושתי העונות של Yuru Yuri איפשהו הצליח להפיק בי שביב תקווה בקשר לסדרה הזו. אך מסתבר שכניראה התקווה הזו היתה לחינם.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד נהנתי מהסדרה הזו, אבל היא איפשהו איבדה את עצמה, הפרקים היו סתמיים, והיו לא מעט חלקים אשר הרגישו לי כאילו ראיתי אותם איפשהו. להגיד את האמת, אחרי ששמעתי את השיר פתיחה של הסדרה שמבצעת מאגומי נאקאג'ימה (Megumi Nakajima), אני כל כך התאכזבתי שהיא לא המדובבת של קוטורה, אני חושב שצריך לראות את זה בשביל להבין על מה אני מדבר.

סטודיו: AIC Classic מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה רומנטית, פנטזיה, בית ספר סוג: TV

Ore no Kanojo to Osananajimi ga Shuraba Sugiru

קידו איטה (Kidou Eita) הוא נער די רגיל, אשר התחיל את לימודיו בתיכון עם מטרה אחת – להתקבל לאוניברסיטה הלאומית לרפואה. בגלל הגירושים של הוריו ותוכניותיו לעתיד, הוא מחליט להימנע ככל האפשר מכל הקשור לאהבה. יום אחד, נאטסוקאווה מאסוזו (Natsukawa Masuzu), בת כיתתו, הבחורה הכי נחשקת בבית הספר, נכנסת לחייו תוך שהיא מכריחה אותו להיות "החבר" שלה, במטרה לשים סוף לצרות שנגרמות מהאובר-פופולאריות שלה. אך הארוסאקי צ'יווה (Harusaki Chiwa), חברת הילדות שלו, לא תיתן לזה לעבור בשלום… או שאולי כן?

בהתחלה ממש לא אהבתי את הצורה בה מאסוזו מתנהגת אל איטה וזה ממש הרס לי את החשק לראות את הסדרה הזו, אבל הפרקים לא נשארו במבנה הזה, ודמויות נוספות נכנסו למשוואה, ביניהן אקישינו הימאקה (Akishino Himeka) עם תסמונת השנה השמינית שלה (ואו, זה נושא פופולארי כיום) ופויומי אי (Fuyuumi Ai) אשר היתה "חברה" של איטה בגן ומאז לא ראתה אותו. בכל אופן, זה בנה סוג של עלילה די מעניינת (ועדיין ארם…) שגוררת את השאלה במי לעזאזל איטה בסוף יבחר… או לפחות איך הוא יצא מהתסבוכת הזו שיש ארבע בנות שדלוקות עליו. טוב, שאלו יהיו הצרות הכי גדולות שלו.

אין לי מה עוד לומר על הסדרה הזו, סטודיו A-1 כרגיל עשה עבודה נפלאה בכל הקשור לציור, את תפקיד הבמאי לקח קאמאי קאנטה (Kamei Kanta) אשר ביים קודם לכן את Usagi Drop שקיבלה לא מעט מחמאות. אבל סך הכל, מדובר בסדרה שהיא סך הכל סטנדרטית. אין בה שום דבר מיוחד, הפעם היחידה שהתלהבתי היתה שאמרו "heburai", שזה כפי שזה נשמע: "עברית".

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 13 ז’אנר: קומדיה רומנטית, ארם, סיינן, דמויות עם שמות ארוכים במיוחד סוג: TV

Zettai Karen Children: The Unlimited

סיפור צד למנגה פופולארית שזכתה לאדפציה טלוויזיונית בין 2008-09. היובו קיוסוקה (Hyoubu Kyousuke), נראה כמו נער צעיר הלבוש תמיד במדי בית ספרו. אך אל תתנו למראה התמים שלו לבלבל אותכם. היובו הוא הטרוריסט המסוכן בעולם, המנהיג של ארגון הטרור פנדורה אשר שם כיעד את מקומם של בעלי כוחות על טבעיים בראש הפרמידה החברתית. אנדי הינומיה (Andy Hinomiya) הוא סוכן אמריקאי שמצליח להתחמק לתוך פנדורה במטרה לגלות ולסכל את מה שקיוסקה מנסה להשיג.

אני לא יודע עד כמה העלילה של הסדרה הזו עוקבת אחר המנגה, בעיקר בגלל שלא קראתי אותה, מהפרקים האקראיים האחרונים שיצא לי להסתכל עליהם, הפרקים של הפלאש-בק של קיוסקה מעברו מופיעים בתור ארק שלם בפני עצמו במנגה המקורית, אך לא ראיתי שום היזכור לסיפור שמתרחש ב-The Unlimited במנגה. אולי בגלל זה החל מסוף מרץ השנה התחילה אדפציה לסדרה להתפרסם ב-Shounen Sunday Super. הכותר המקורי התרכז סביב סיפורו של מינאמוטו, סוכן מארגון בשם באבל, שמטרתו לפקח על בעלי כוחות אל טבעיים, אשר הופך להיות האחראי על קבוצה של שלישיית בנות בעלות כוחות אל-טבעיים בדרגה 7, אשר נחשבת לדרגה הגבוהה ביותר לבעלי כוחות אל-טבעיים. השלושה הן היחידות בכל יפן עם כוחות בדרגה כל כך גבוהה. בכל אופן, הנמסיס בסיפור הזה היה קיוסוקה, שקיבל את התפקיד של הדמות הראשית ב-The Unlimited. חוץ מקיוסוקה, ישנם הרבה קרוס-אוברים בין הדמויות משני הסדרות, למרות שעלילתית Unlimited מתרחשת כשנתיים-שלוש אחר האירועים של האנימה מ-2008.

הסדרה החדשה לא שונה יותר מידי מקודמתה, זה אומר אובר-דרמה ודיאלוגים שלפעמים מרגישים קצת מאולצים. הגראפיקה לא השתנתה רבות (ZKC המקורית היתה בין הסדרות הראשונות ששודרו ברזולוצייה של 720p), למרות שהסגנון ציור מרגיש קצת יותר כודר ובוגר… איפשהו קיוויתי שהעונה החדשה תסקור את הארק השני של ZKC, מה שלא קרה בסוף, וזה גם מה שאכזב אותי.

אין יותר מידי מה להגיד על הסדרה הזו, היא היתה קצרה, תוכן כמעט שלא היה בה וההתרחשויות הרגישו כל כך לא חשובות. בסופו של דבר קיוסקה נלחם עבור משהו שהוסבר רק בסדרה המקורית, מה שדורש מהצופים היכרות עם המותג. לסיכום, לא הייתי ממליץ לצפות בסדרה הזו, גם אם ממש אהבתם את ZKC המקורי (אם יש אנשים כאלו בכלל…).

סטודיו: Manglobe מספר פרקים: 12 ז’אנר: פעולה, מדע בידיוני, כוחות על, שונן סוג: TV

Tamako Market

טאמאקו (Tamako) היא תלמידת תיכון שמשפחתה מפעילה חנות-מפעל של מוצ'י (עוגת אורז) ברובע הקניות של עיירה כלשהי. הסדרה עוקבת אחר חיי היום-יום שלה לאחר שעוף מוזר ומדבר נכנס לחייה.

מי שלא מזהה מסגנון הציור, מדובר בסדרה מהיוצרים של K-On, או מוטב אולי לומר "מהיוצרות", כי רוב האנשים המשפיעים בהפקה הזו היו נשים, החל מיאמאדה נאוקו הבמאית, ועד מעצבת הדמויות, הבמאית האומנותית, במאית הצבע ואפילו המפיקה.

למרות שלא מדובר בסדרה על שום מועדון שקשור למוסיקה, יש לה סאונד-טרייק עשיר כמו שהיה לקי-און כשזאתי יצאה (ללא כל הדיסקי דמויות ודומיהם), הסגנון ציור ססגוני ומרגיש די שמח. אבל את מקומו של חדר מועדון המוסיקה הקלה תפסו שלל בתי העסק של רובע הקניות.

מה שקצת חבל לי על הסדרה הזו, היא הרגישה לי די פרווה, בסופו של דבר, לא התרחש דבר לכל אורך הסדרה, עד למצב שאין לי מושג מתי התחיל השיא. הדמות היחידה שהרגשתי אצלה באמת שינוי הוא התוכי, דארה (Dera), שמפרק לפרק הוא משנה ממימדי הגוף שלו. ועל הדרך הופך לדמות פחות ופחות מעצבנת.

אני מאמין שהסדרה הזו הולכת לצבור פופולאריות ולשבת יחד עם K-On על אותו ענף, אבל באמת שנמאס לי מסדרות כאלו. אני אפילו לא בטוח למה המשכתי עם הסדרה הזו עד הסוף. אם אהבתם K-On כניראה זה בשבילכם, אם לא, עדיף כבר לוותר.

סטודיו: Kyoto Animation מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה, חיי היום-יום, סיינן סוג: TV

Boku Ha Tomodachi Ga Sukunai NEXT

האסגאווה קודאקה (Hasegawa Kodaka) הוא תלמיד חדש בבית ספר קתולי. הוא חצי יפני – חצי בריטי ולכן צבע שיערו הוא בלונד טבעי. אך בגלל שהוא גם חצי יפני, הוא נראה כמו בריון מסוכן שצובע את שיערו – ולכן הוא עדיין לא הצליח למצוא חברים. יום אחד הוא רואה את מיקאזוקי יוזורה (Mikazuki Yozora) כשהיא מדברת אל האוויר. מהר מאוד הוא מגלה שהוא לא היחידי שמחוסר חברים בבית הספר. הוא נגרר לתוך ההקמה של "מועדון השכנים", מועדון שמטרתו להשיג חברים וללמוד יכולות חברתיות.

עונה שניה לאנימה מצליחה, המבוססת על נובלה בעלת אותו השם. כמו את העונה הראשונה, גם את העונה השניה הפיק סטודיו AIC Build שהכותר היחידי שאפשר לומר שהיה טוב שהם עשו היה "Ore no Imouto" (שעצוב לומר שדווקא סטודיו A-1 הולכים להפיק – למרות שעבורנו זה יכול להיות טוב). הדבר היחידי ששונה הפעם בהפקה, הוא העובדה שהמחברת של הנובלה משמשת בתור "משגיחת כשרות", מה שכניראה הסיבה לשיפור שניתן לראות בפיתוח של הדמויות ובמיתון כמות האצ'י (יחסית לגרסה המצונזרת של העונה הקודמת כמובן).

הפעם לסיפור מצטרפות בנות חדשות, ביניהן האחות הגדולה של הדמות המעצבנת ביותר אי-פעם (מריה). ושתי בנות ממועצת התלמידים, שמקבלות תפקיד כלשהו רק בפרק האחרון, ודי חבל שככה. בכללי, הפרקים האחרונים קצת גרמו לי סוף-סוף להבין את הדמות של קודאקה. וכמובן לקבל אור אחר על הדמות של ריקה שתמיד ראיתי בתור דמות תקועה, ועכשיו אחרי העונה הזו אני מתחיל להבין שהיא אחת הדמויות היותר שפויות בסדרה הזו. משעשע אותי לחשוב שזו היתה דווקא הדמות של ריקה, כשבסוף אחד הפרקים האחרונים רואים אותה על הגג כשהיא מתחילה לשיר את השיר פתיחה של העונה השניה, דווקא הסצנה הזו היא הסיבה בגללה הבנתי סוף-סוף מה הקטע של השיר הזה, אני לא מצליח להבין איך לא הבנתי את זה קודם.

אני לא יודע להגיד אם תהיה עונה שלישית, קשה לי לאמין ש-AIC Build יצליחו לוותר על ביצת הזהב הזו, למרות שבאמת, לדעתי מדובר בסדרה ממוצעת ביותר.

סטודיו: AIC Build מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיית מצבים, ארם, אצ'י, בית ספר, סיינן סוג: TV

Minami-ke Tadaima

שלושת בנות משפחת מינאמי חוזרות למסכי הטלוויזיה בפעם הרביעית. שלושת האחיות חיות יחדיו בעצמן ללא עזרת הוריהן. הארוקה היא האחות הגדולה והאחראית שמטפלת בשתי אחיותיה הקטנות תוך כדי לימודיה בתיכון. קאנה היא האחות האמצעית, לומדת בחטיבה, ולא ממש מתנהגת כמו אחת כזו. צ'יאקי היא הילדה הקטנה שעדיין ביסודי, ובשונה מקאנה, היא לא מתנהגת כמו ילדה קטנה כלל. הסדרה עוקבת אחרי חיי היום יום של הבנות בבית ובבית הספר עם החברים לספסל הלימודים.

עונה רביעית, וכניראה לא אחרונה, לסדרת הסיטקום מינאמי-קה. העונה הראשונה שהיתה בביצוע סטודיו Daume בבימויו של אואוטה מאסאהיקו (Oota Massahiko) היתה מוצלחת ביותר. אבל, הסדרה החליפה מאז סטודיוים כשהעונה אחריה היתה בהפקה של סטודיו Asread אשר עשו בה שינויים אשר כלל לא נתנו לה הרגשה כמו של הסדרה המקורית, והיא עד היום נחשבת כעונה החלשה ביותר שנעשתה לסדרה. מאז סטודיו Asread החליפו את כל צוות ההפקה והפיקו גם את העונה השלישית, אשר הצליחה במעט להחזיר את מה שהעונה השנייה הרגה. עכשיו, את העונה החדשה הפיק סטודיו Feel עם הבמאי קאווגוצ'י קאיצ'ירו (Kawaguchi Keiichirou), שביים קודם לכן את Sket Dance, Zettai Karen Children ועוד. לדעתי, הוא הצליח להחזיר למותג את התהילה שלו, בתור קומדיית סיטקום טובה.

הדבר היחידי שחבל לי בסדרה הזו שנראה שהדמויות לעולם לא יתקדמו בחיים. למרות שראיתי לאורך כל העונות של הסדרה את חגיגות השנה החדשה לפחות חמש פעמים, שלפחות שתיים מהן בעונה הנוכחית, הארוקה תמיד נשארה בכיתה י"א, וכניראה שזה לא הולך להשתנות בקרוב. בכל אופן, מדובר בסיטקום מצויין, מומלץ לצפיה יחד עם העונה הראשונה. ואני ממש מקווה לעונה נוספת עם ההפקה הנוכחית.

סטודיו: Feel מספר פרקים: 13 ז’אנר: קומדיית מצבים, חיי היום-יום, סיינןסוג: TV

ממשיכי סתיו 2012

Psycho Pass

בעתיד הלא רחוק במיוחד, המסלול בו אדם פשוט ילך נבחר בקפידה על ידי מערכת ממוחשבת. אלו אשר המערכת מזהה כי עלולים לסכן את החברה או לא ללכת בדרכה, מסומנים כפושעים פוטנציאלים, אשר נכנסים להסגר ומקבלים טיפול עד אשר יוכלו לחזור לחברה כאנשים מהשורה. אקאנה צונמורי (Tsunemori Akane) היא מפקחת צעירה וחדשה בסוכנות הממשלתית לביטחון הציבור, שם היא מקבלת תחת אחראיותה את הפיקוח על קבוצה של "פושעים פוטנציאלים" אשר משמשים ככלבי צייד באיתור ותפיסה של "פושעים פוטנציאלים".

הסדרה החלה את שידוריה בתחילת אוקטובר, עונת שידורי הסתיו 2012, והתפרסה על גבי 22 פרקים ששודרו ברצועת noitaminA של השעות המאוחרות. מדובר בסדרת סייבר-פאנק בבימויו של מוטוהירו קאציוקי (Motohiro Katsuyuki) שאתפלא אם מישהו מכיר את השם שלו, כי מדובר בסך הכל בפעם הראשונה שלו בתור במאי של סדרת אנימה. לפני זה, תאמינו או לא, הוא ביים מספר רב של סרטי לייב-אקשן, ביניהם סדרת הקאלט Bayside Shakedown שיצאו לה מספר מה של סרטי המשך ומסתבר שהיא עדיין פופולארית. בכל אופן, אין שום ספק שהוא הבן אדם הנכון בשביל סדרה מסוג זה.

Psycho Pass מציגה לנו אט-אט את שני הצדדים של העולם "האוטופי" והטכנולוגי בו היא מתרחשת תוך כדי שימוש בדעות קדומות ורושם ראשוני גרוע, על מנת לגרום לנו הצופים לחשוב בצורה כזו שלא מסתדרת עם מה שאנו הולכים ללמוד בהמשך כמו השימוש במילה "פושעים" על מנת לתייג אנשים שונים אשר לא בהכרח ביצעו פשע כלשהו, למרות שהמערכת קבעה כי הם אנשים המסוכנים לחברה. קל מאוד להתחבר לדמויות, הסיפור זורם ואפשר להבין מה מניע את הדמויות לפעול בצורה בה הן עובדות. אני לא מצליח לחשוב על משהו שלא היה לו הסבר לאורך הסדרה.

מבחינת צוות ההפקה, הסדרה מרגישה לכל אורכה מאוד קולנועית, למען האמת, אותם האנשים שעבדו על האפקטים הויזואלים ב-Guilty Crown חזרו וביצעו את האפקטים הוזואלים גם פה, זה נכון ש-GC היתה סדרה איומה בכל הקשור לעלילה, אבל אפקטים ויזואלים היו מה שהיא הצטיינה בו, וזה משהו שניתן לראות גם ב-Psycho Pass עם הרקעים האורבנים המרגישים כה חיים עם שלטי הניאון ורובוטי השיטור שנוסעים ברחובות במהירות גבוהה. ואולי זה לא יפתיע, אבל הלהקה הפיקטיבית Egoist שגם כן מקורה ב-GC בצעה את שירי הסיום של Psycho Pass, עם כל כך הרבה אנשי הפקה חופפים זה לא מפתיע.

בשורה התחתונה, מדובר בסדרה מצויינת שחבל להחמיץ, עם בימוי מצויין והפקה מושקעת. לא בהכרח רק לחובבי הסייבר-פאנק.

סטודיו: Production I.G מספר פרקים: 22 ז’אנר: פעולה, מדע בידיוני, סיינן סוג: TV

Robotics;Notes

קאיטו יאשייו (Kaito Yashio) ואקיהו סנומייה (Akiho Senomiya) הם חברי ילדות אשר תמיד היו יחד. טוב, למעשה, אקיהו תמיד גררה אותו אחר חלומה לבנות רובוט ענק כמו האחד מסדרת הטלוויזיה האהובה עליה "גאנווארל". לקאיטו בשונה ממנה, לא ממש אכפת מחלומות או מבנייה של רובוט ענק, וכל מה שהוא עושה כל היום זה להיות תקוע בתוך הפוקי-גייר שלו (סוג של טלפון טאבלט) ולשחק במשחק מכות פופולארי. עכשיו, בהיותם בשנה שלישית בתיכון, המעודון שלהם – מועדון הרובוטיקה, בסכנת סגירה. לכן, אקיהו גוררת אותו לתחרות הרובוטיקה על מנת למנוע את סגירת המועדון על ידי זכייה במקום הראשון.

קשה לי להחליט מה דעתי על הסדרה הזו, מדובר בסדרה בת 22 פרקים, אשר לדעתי היתה ארוכה מידי, ששודרה ברצועת noitaminA. הסדרה התקדמה בצורה איטית למדי, תוך כדי זריקת רמזים על מה שהחבורה תצטרך להתמודד בעתיד. האירועים מתחילים לזוז מהר, אם תקראו לזה מהר, רק בסיבות חמשת הפרקים האחרונים. לבנות רובוט ענק בחצר, מסתבר בתור משהו שעם הטכנולוגייה הזמינה, זה לא משהו פשוט בכלל. מדובר באדפציה למשחק מחשב פופולארי של Nitroplus ו-5pb, מסדרת "משחקי הרפתקה ממדעית" אשר חלק מאותה סדרה משחקים כמו Steins;Gate ו-Chaos;Head שגם הם זכו לאדפציות טלוויזיוניות. לדעתי, הציפיה שלי הייתה גבוהה מידי לאחר שצפיתי ב-Steins;Gate. אגב, מלבד דמות מינורית ביותר של S;G שמשמשת בתור דמות מינורית פחות ב-R;N, אני יכול להגיד שאין קשר בין השתיים ולכן אין שום בעיה לצפות ב-R;N אם לא צפיתם ב-S;G.

כתגובה למה שאמרתי ב"סיכום עונת הסתיו 2012", לא, לא היה בסוף שום "איך לעזאזל לא חשבתי על זה?!", באמת שהיא לא עומדת באותו הקו עם G;S בשום פרמטר אפשרי. אבל, מדובר בסדרה לא רעה בכלל בפני עצמה, למרות שבחלק הראשון שלה לא קורה כלום, ובחלק השני שלה, "מדעית" היא לא.

סטודיו: Production I.G מספר פרקים: 22 ז’אנר: חיי בית-ספר, מדע בידיוני, סיינן סוג: TV

Shinsekai Yori – From the New World

העלילה עוקבת אחרי חייה של סאקי, בתקופות שונות בהתבגרות שלה, בעולם אוטופי בו הילדים לא באמת יודעים מה הולך סביבם, ולמבוגרים אסור לערער על התקנות שנכתבו בדם שאמורות למנוע מהאנשים לפגוע בעצמם ובחברה כולה בעזרת כוחות טלקנזיס.

הסדרה, שהחלה בתור מה שהיה נדמה כסדרת אימה, החלה אט-אט עם התבגרות הדמויות הפועלות בסיפור מסיפור פנטזיה למדע בידיוני. לשמועות המוגזמות שמגיעות אל אוזני הילדים יש סוג של אמת, אבל היא ממש לא חד-גוונית כמו שמציגים אותן. ולמרות שזה לא נראה ככה, יש להם חשמל, והטכנולוגיה שלהם לא כל כך רחוקה משלנו ונראה שהם אבדו את רצונם להתקדם מבחינה טכנולוגית בגלל מה שהם יכולים להשיג משימוש ב"כוחות המקוללים" שברשותם.

מדובר באדפציה לספר "מהעולם החדש" של יוסוקה קישי (Yusuke Kishi), שכמובן מעולם לא תורגמה לעברית כמו שלל ספרים ונובלים אחרים שמקורים ביפן. בין היתר הוא גם כתב את מבוך הארגמן (The Crimson Labyrinth) שכמו "מהעולם החדש" מופץ באנגלית בארה"ב, כדאי לציין שמספר רב של ספרים שלו זכו לשלל אדפציות טלוויזיוניות וקולנועיות, אך "מהעולם החדש" היא הנובלה הראשונה של קישי שזכתה לאנימה.

מדובר סדרה מצויינת, שעשוייה היטב עם סאונטרייק עשיר. ההפקה שברה כל מוסכמות אפשרית במבנה של הסדרה כשוויתרה על השיר פתיחה לטובת עוד דקה וחצי של עלילה, החלפת שיר הנושא לקראת השיא של הסדרה, טשטוש הגבול שבין פנטזיה למדע בידיוני והצגת הצד המכוער של האנושות עד למצב שאתה כבר לא תוכל לקבוע מה ההבדל בין "טוב" ל"רע", כמו גם הצגה של יחסים רומנטים בין דמויות מאותו המין. נכון שאת כל האלמנטים הללו ניתן למצוא באנימות אחרות, אבל זו עדיין הייתה אחת מהסדרות הטובות יותר שהמשיכו איתנו מעונת הסתיו. מומלץ בחום.

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 25 ז’אנר:דרמה, מדע בידיוני, אל טבעי, פוסט אפוקליפטי סוג: TV

Bakuman S3

כשהם היו בחטיבת הביינים, מאשירו מוריטאקה (Mashiro Moritaka) והילדה הכי יפה בכיתתו, אזוקי מיהו (Azuki Miho) הבטיחו אחד לשנייה, שכשהמנגה של מאשירו תהפוך לאנימה, ואזוקי תהפוך למדובבת של הדמות הראשית, הם יתחתו, מאז מאשירו, ובן כיתה נוסף לשעבר, טאקאגי אקיטו (Takagi Akito) רודפים אחרי החלום לחיות על מנגה.

מדובר בעונה השלישית, וככל הנראה האחרונה, של באקומן, המנגה הסתיימה באפריל של 2012, האמת, שברגע כתיבת שורות אלו עדיין לא תורגם הפרק האחרון של העונה השלישית, ככה שאני לא יודע בוודאות מה הולך לקרות, אבל אם זה ילך כמו המנגה, זה הולך להקיף קצת יותר מהצ'אפטר האחרון, כי, ברצינות, 20 עמודי מנגה ב20 דקות? זה קצת לא מספיק… אבל, אם האנימה תחליט להמשיך משם, לא יהיה לה תכנים להתבסס עליהם כי, טוב, זהו סוף סגור.

העונה השלישית עוקבת אחרי חייהם של מאשירו וטאקיגי, כשאחד מהם נשוי והשני מגושש באפלה, מאחוריהם כבר מספר מנגות מצליחות שפורסמו באחד המגזינים המובילים. הם כבר לא הילדים הטיפשים שרודפים אחרי חלומות כמו בעונה הראשונה, אבל הם עדיין מתנהגים כמו ילדים. הדמויות הללו עשו דרך ארוכה, ורואים את זה על אורך השנים הרבות, שלאורך שלושת העונות, שהסדרה סוקרת.

ההפקה לא השתנתה כלל לאורך כל העונות שלה, אם תסתכלו על תמונות מהעונה הראשונה, השנייה או השלשית, אני בספק אם תצליחו להבדיל ביניהן, אולי אם לאחד הדמויות יהיה מדי בית ספר, או היזכור למנגה שהם עבדו עליה באותו הזמן יוכל לרמז באיזו עונה מדובר. לכן אולי מוטב להתייחס לכל שלושת העונות הללו כאל סדרה אחת ארוכה.

בתור אחד שממש לא התחבר לדאט' נוט (Death Note), וממש חשש לגעת באדפציה לעבודה אחרת של צוגומי הובה (Tsugumi Ohba), אני חייב לציין שזו אחת הסדרות היותר מעניינות שיצא לי לעקוב אחריהן, וממש חבל לי שהיא הגיעה לסופה.

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: 25 ז’אנר: קומדיה, רומן, שונן סוג: TV

Zetsuen no Tempest: The Civilization Blaster

מאהירו פוּוָה (Mahiro Fuwa) הוא נער שאחותו נרצחה באופן מסתורי שנה קודם לכן. במקרה הוא יוצר קשר עם מכשפה שנודתה מהשבט שלה לאי בודד והם מחליטים לעזור אחד לשניה, היא תעזור לו למצוא את רוצחי משפחתו, והוא יעזור לה לצאת מהכלא שלה על מנת להציל את העולם מהכוח שהשבט שלה מנסה להעיר. לכל הסיפור הזה נגרר טאקיגאווה יושינו (Takigawa Yoshino) חבר ילדותו של מאהירו שהקשר בינם נותק לפתע חודש לפני תחילת הסיפור.

אני ממש הייתי סקפטי בקשר לסדרה הזו. גם מאהירו וגם יושינו נראים כמו סוג של פרחחים, שניהם עם אוזניים מנוקבות, שיער פרוע, ומדי בית הספר זרוקים. משום מה, יושינו מוצג בתור הילד הטוב מבין השניים, עם ציונים טובים וחברה שמחכה לו בעיר. אך מאהירו? הוא מאוהב באחותו בסתר, ואחרי שהיא נרצחת, הוא יוצא מכליו ויוצא במסע נקמה אחר הפושע, ומצידו שהעולם יתפוצץ כחלק מהתהליך. בעוד יושינו כמו שועל, עם רגל אחת חובר למאהירו ועם רגל שנייה משתף פעולה עם כל גורם אחר על מנת להשיג מידע בשביל להשלים את המשימה שלו, עד שהסוד הגדול מכל נחשף, כמו גם בעיות חדשות צצות. ומוקדי הכוח בסיפור מתחילים להשתנות.

בהפקה ניתן למצוא את הבמאי אנדו מאסהירו (Andou Masahiro) שביים בין היתר את "חרבו של הזר" (Stranger: Mukou Hadan) והאנה-סאקו ירוהא (Hana-Saku Iroha), שתיהן אנימות מעורכות ומוכרות. והסטודיו הוא סטודיו Bones, שבאמת שאני לא זוכר סדרה אחת גרועה מבית היוצר שלו, אם אתם לא מחשיבים את Heroman כמובן.

זו היתה אחת הסדרות האהובות עלי בחצי שנה האחרונה, הלוואי שהיא היתה ארוכה יותר, אבל כן, המנגה גם היא נגמרה כבר, ובאמת שזו היתה סדרה מצויינת.

סטודיו: Bones מספר פרקים: 24 ז’אנר: שונן, פנטזיה סוג: TV

עדיין אין תגובות

10 הפניות

  1. suppiאמר:

    דעתי:
    טמאקו מרקט וקוטואורה היו שתי סדרות מהן מאוד נהנתי. ולא בגלל איזו עלילה מתוחכמת.
    טמאקו מרקט: מעבר לסגנון עיצוב הדמויות אני לא רואה את הקשר לקיי-און. היא עוסקת בנושאים אחרים לחלוטין בדרך אחרת לחלוטין. אני לא חושב שזה הוגן לשים אותן אחת ליד השניה רק בגלל סגנון הציור.
    מה שהיה יפה בה זה שהיא הייתה קלילה וכיפית לצפייה, היה מגוון רחב של דמויות מעניינות להכיר והצורה שבה הדמויות התייחסו לכל מני דברים קטנים הייתה מאוד אנושית. צעד אחד מעל רוב הסדרות האחרות שראיתי. אפילו אם לא הייתה ממש עלילה, היה כיף.

    קוטואורה: היה כיף. הדמויות היו סבבה והתרחישים יחסית אמינים. הקטע עם הבלשית אמנם היה צפוי, כל קטע ההטרדה המינית של הסבא הזוי והקטע עם האמא בפרק האחרון תלוש מהמציאות וflat-out גרוע, אבל בסה"כ סדרה שנהנתי לראות.

    פסיכו-פס: לא הייתה סדרה טובה כל כך. העולם לא אמין בשיט, חלק מהדמויות מגוחכות, חלק מטענות הבסיס שמניעות את הסדרה (קוגאמי דומה למקישימה? מה?) חסרות פשר, סוף משעמם, דמויות לא קשורות (הבחורה הזאת שיש פרק שמוקדש לה שבאותה קלות היה אפשר להעלים אותה מהסדרה ואיש לא היה מרגיש בחסרונה) ועוד.
    אמנם נהנתי בחלקים של הסדרה, אבל קשה לי להגיד עליה שהיא טובה ומומלצת. אני מכיר אנשים שלא מוכנים להכנס לקרוא את הפוסט הזה רק בגלל שכתוב עליה פה.

    ועכשיו לכתר:
    רובוטיקס נוטס: כנראה הסדרה הכי גרועה ולא קוהרנטית שראיתי בחיים שלי. דמויות חלשות (נצחי אותי בקיל בלד) ועלילה רקובה, משעממת ולא קוהרנטית. החרטוטים חגגו. לא אמליץ לאף אדם.

    את השאר לא ראיתי אז אין לי דעה עליהן.

    1. SybeRאמר:

      שלא תטעה, נהנתי מטמאקו מרקט וקוטואורה, אחרת לא הייתי ממשיך איתן עד הסוף, אבל אחרי זה, שהתחלתי לסכם מה דעתי על הסדרות האלו, הגעתי למסקנה שאין לי שום דבר טוב לכתוב עליהן, ואני עדיין חושב ככה, שום דבר טוב לכתוב עליהן, כדי להגיד שאני יכול להמליץ עליהן.

      טמאקו מרקט מאוד דומה לקי-און, לא רק בגלל הסגנון ציור, אלא גם בגלל האווירה הכללית הקלילה, ההומור, הבנייה של הדמויות והאינטואיציה ביניהן. גם אם לא היו אומרים לי שמדובר באותה הפקה, אני מאמין שהייתי שם לב לקווי דימיון האלו. יש לא מעט דברים שונים, כמו גם העובדה שיש המון דמויות, ולא כל הדמויות נשים, והסטינג די שונה, אבל לדעתי זה לא גורם לסדרות האלו להרגיש שונות אחת מהשנייה יותר מידי.

      קוטואורה: מסכים עם כל מילה.

      פסיכו-פס: ת'אמת שעד שלא אמרת שאתה לא סובל את הסדרה הזו לא ראיתי אפילו ביקורת רעה אחת… ואז ראיתי ששתי ביקורות ב-ADB מתוך 4 קוטלות את העלילה. אני לא יודע, אני ממש אהבתי את העלילה והיא לא הרגישה לי משעממת כלל ואני לא ממש יכול להסכים שהיא חסרת פשר. הסוף היה קצת חלש, אני מסכים, ציפיתי למשהו יותר גדול, אבל אני מאמין שהסיבה היא עונה שנייה או המשכון קולנועי, ואני באמת מקווה שזה יקרה. אבל ממש נהניתי מהסדרה הזו, ואני עדיין הייתי ממליץ עליה.

      רובוטיקס: לא הייתי הולך כל כך רחוק, כן, לא עמדה בציפיות כלל. בכללי, גם המדען המשוגע מ-S;G היה אומר משפטים מטופשים להחריד לאורך כל הסדרה עד שלקראת סופה הוא המבין עם מה הוא מתמודד. זה לא הפך אותו לדמות חלשה, הוא פשוט גרם לי לשנוא אותו עד הסוף. לא הייתי ממליץ על R;N, אבל היא לא היתה סדרה כל כך גרועה, ראיתי דברים יותר גרועים. היא לא רעה, אבל גם לא הייתי קורא לה יצירת אומנות.

      1. suppiאמר:

        מקבל את זה שלא היו לך דברים טובים להגיד. בשביל זה אני אמרתי דברים טובים.

        אני עדיין לא מסכים איתך בנושא קיי-און – טמאקו מרקט. אני לא מצליח לראות דמיון באווירה הכללית למרות שהיא נעימה, אני קיבלתי ווייב שונה מטמאקו מרקט. הדמויות בטמאקו מאוד שונות מהדמויות בקיי-און וכך גם האינטראקציה ביניהם שהרי ההתייחסות שלהן אחת לשניה שונה (למשל, מידורי ואוג'י שמאוהבים בטמאקו, האבא של טמאקו המיושן, אחותה הקטנה העקשנית וקאנה השפיצית וכולם בעצם.) אני לא חושב שזה הוגן לקטלג אותן ביחד בכלל.

        פסיכו-פס, לא אמרתי ש-אני- לא סובל את הסדרה הזאת, אבל אני לא חושב שהיא הייתה טובה כי היו בה המון חורים עלילתיים וחוסר הגיון בבניית העולם (אחת הדוגמאות היותר בולטות: אני לא מצליח לראות איך חברה מתפתחת למצב כזה שיש גוף בדיוני ואוטונומי שאף אחד לא יודע איך הוא עובד ששופט לחיים ולמוות את כל האוכלוסייה לפי מה שהוא מחליט בלבד. בטח כשמדובר בטכנולוגיה טרייה). ודברים כאלה משליכים על האמינות של כל הסדרה (המוטיבים וההתפתחויות של הדמויות נהיים חסרי הגיון וכו').

        רובוטיקס: אני לא חושב שהלכתי רחוק והתכוונתי לכל מילה. זה היה סביל עד ששינו את שיר הפתיחה, לאחר מכן זה הפך לפשוט מגוחך, לא קוהרנטי ולא מודע לעצמו. לי אישית לא יצא לראות משהו גרוע יותר. אולי לך יצא.
        נ.ב. דווקא אוקבה שאותו אתה מתאר משטיינז;גייט היה דמות נורא צבעונית ומעניינת, אני נורא נהנתי ממנו לכל אורך הסדרה שאגב, הייתה נהדרת. מדהים איך יש הבדל כה תהומי בין שתי סדרות מאותה סדרה.

        1. SybeRאמר:

          ואו, רק עכשיו הבנתי שקראתי לא נכון את הקשר בין מידורי לאוג'י. בכל אופן, עם קאסט גדול ומגוון יותר, הגיוני שזה ירגיש שונה, ועם העובדה שרוב הסדרה לא מתרחשת באותו מקום כל פרק, רק מחזקת את זה. לדעתי הדמויות מרגישות די חד-גווניות, והסדרה לא עוסקת בתוצאות של מפגשים אלו על הדמויות והשינוי של הדמויות כחלק מהמפגש או הסיטואציה. זה שדמויות מצטרפות כל הזמן, לא הופך אותן בהכרח לחלק פעיל בסיפור… היא קלילה וחמודה, Slice of Life Lite, היא לא עוסקת באמת בקשרים בין אנשים או בהתבגרות הדמויות.

          פסיכו-פס – לא הייתי ממש מתייחס לדברים האלו כחורים בעלילה. כי אלו נקודות שמאפשרות לנו קצת לחשוב מעבר לקופסא הזו. התיאוריה שלי בכל אופן היא שגוף אינטרנסנטי גרם להכנסת המערכת לשימוש, ולאט לאט נתנו למערכת הזו עוד ועוד סמכויות עד למצב בו המערכת החלה להעלים מתנגדים אליה או אנשים מבוגרים שלא התאקלמו לסדר החדש שהמערכת כופה עליהם. אני מאמין שזו גם הסיבה למחסור בדמויות מבוגרות או אינטילקטואליות שלא נמצאים בתחום האפור. ואני מאמין שיוצרי המערכת הועלמו על הדרך כדי למנוע מהסוד מאחורי המערכת להתגלות, מה שעלול לסכן את המערכת.

          רובוטיקס: העונה היו דברים הרבה יותר גרועים, והסדרה העבירה את זמני בצורה מעולה. בעונות השניות של קוד גיאס וגאנדם 00 ראינו דברים מוגזמים ומגוחכים עוד יותר הכוללים שליפה של אמצעי לחימה, יש מאין. אני חייב להסכים שיש שם מלא סתירות, כמו מאיפה לעזאזל הגיעו האבנים המגנטיות אם הנבואה לא היתה נכונה… בסופו של דבר אני קצת מסכים איתך, למרות שאני חושב שהיא פשוט די ממוצעת.

          אגב, אוקבה מS;G הוא אחד הדמויות הטובות ביותר שראיתי בסדרות טלווזיה… אבל זה לא מפריע לי עדיין לשנוא אותו בגלל הכמות של הזבל שיצאה לו מהפה…

  2. Parmesanאמר:

    בקשר לשיחה שלכם, בנוגע לקיי-און וטאמאקו – מלבד היותן קומדיה קלילה וסלייס אוף לייף-ית, והעובדה שפחות או יותר אותו צוות עבד עליהן, אני גם לא רואה דימיון. קיי-און מתעסקת הרבה יותר באיזשהו "מסע" להשיג מטרה כלשהי, קטנה ככל שתהיה, אבל היא בהחלט נותנת את הטון בסדרה, וכן יש איזושהי התפתחות של הדמויות, גם אם הן לא יוצאות מהמסגרת שלהן בסופו של דבר, ואילו טאמאקו מרקט לדעתי היא הרבה יותר סיטקומית, מהבחינה האמריקאית של המילה. הדמויות ממש לא משתנות, ואין שום כיוון אליו מתפתחת הסדרה (יש רק פסודו-כיוון שנפתר בבדיחה), והעסק די מדשדש במקום. גם ההומור היה שונה בשתיהן.
    [מיותר לציין שאני אוהבת את שתיהן].

    בנוגע לפסיכו-פס, אז קודם כל עכשיו מזדמן לך לפגוש -עוד- בן אדם שחושב שהיא היתה על הפנים. העובדה שהאנשים שעפים עליה עושים יותר רעש, מאלה שחושבים שהיא לא משהו ומעדיפים לשמור את זה לעצמם, לא אומרת שהרוב חושב שהיא מעולה.
    מצטרפת למה שסופי כתב עליה, ויש לי עוד המון טענות משל עצמי (כתבתי אותן בהודעה בתפוז, ואם ממש תרצה אני אוכל לקשר אותה).
    בנוסף, התיאוריה שכתבת היא כשמה – תיאוריה. זו הרמוניזציה שיצרת לעצמך בראש, ואין לה בפועל שום קשר לסדרה (בין אם זו תיאריה הגיונית או לא). העובדה שהכותב, ואיתו גם הסדרה ככל, לא נתנו לנו פתרון לעניין הזה, באה בעוכריה של הסדרה. פה הם נופלים. הרבה יותר פשוט לא לדבר על זה, מאשר לדבר על זה ולפתוח עוד חורי עלילה, על גבי חורי עלילה קיימים. מצטערת, אבל אותי זה לא קונה.

    בנוגע למינאמי-קה, תכלס אני מאוד מרוצה מזה שהרמה של העונה הזו חזרה להזכיר את הרמה של העונה הראשונה. הלוואי וימשיכו ככה.
    לא כל כך מפריע לי שהן נמצאות בלופ אינסופי של אותו פרק זמן של יסודי-חטיבה-תיכון P:

    1. SybeRאמר:

      יכול להיות שאני טועה עם ההשוואה הזו בין קי-און לטמאקו… אבל לדעתי גם בקי-און אין התפתחות של הדמויות… לפחות לא אחת שאני יכול להצביע עליה.. הדבר היחידי שמשתנה זה באיזה כיתה הבנות נמצאות, זה תקף גם לטמאקו… אבל יכול להיות שאני פשוט עושה את ההשוואה הזו כי משתיהן לא התלהבתי יותר מידי. בכל אופן, נגמרו לי הטיעונים… נראה לי שאלך לעלות באוב איזו "ענתיקה" מהעשור הקודם.

      בקשר לפסיכו-פס, אני לא מצאתי את האשכול בתפוז, אשמח אם תפרסמי קישור. בכל אופן, סדרות מוערכות רבות, ביניהן אוונגליון מלאות בחורים בעלילה אשר גררו שלל תאוריות מעריצים. אני כרגע לא רואה בזה משהו רע..

  3. Parmesanאמר:

    הקישור לתפוז:
    http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=60&MessageId=167803543
    כמובן שלא כתבתי שם הכל, כי בכל זאת רציתי להמנע מספוילרים.

    לנסות להשוות את זה לאוונגליון זה קצת מיותר. קודם כל, אוונגליון היא סבבה והכל, אבל גם ההערכה אליה די מוגזמת.
    העובדה שגם בנוגע לחורים בעלילה שלה המציאו תיאוריות לא אומר שזה בסדר להמציא תיאוריות לגבי חורים בעלילה. גם עד כמה שזכור לי, התיאוריות שהמציאו בקשר לאוונילון היו מבוססות ועגונות בדברים שהועלו בסדרה, ולא לגמרי תיאוריה שמנסה לפצות על -חוסר המידע המוחלט (!!!)- שקיים בפסיכו-פס לגבי הייתכנות המופרכת של הקיום של המערכת שסביבה מושתת העולם של הסדרה. התהום עמוקה מדי.
    לא לתת לנו שום מידע על זה זה לא דבר שמגרה חשיבה מחוץ לקופסה. אם היו זורקים איזושהי עצם, אולי הייתי יכולה לקבל את זה. מבחינתי זה זלזול בצופה ויריקה בפנים, וזה עוד אחד מהדברים שבגללו אני לא מעריכה את הסדרה, אבל היי – תמיד יהיה מי שיאכל את זה.

    1. Parmesanאמר:

      אני אתקן – מן הסתם זה בסדר להמציא תיאוריות לגבי חורים בעלילה, אבל זה לא הופך את החור בעלילה לבסדר.
      אין שום בעיה עם זה שאתה ממציא תיאוריה שלמה למה קרה שם מאחורי הקלעים שהביא לקיום הזה של סיביל, אבל אתה צריך להיות מודע לעובדה שזו -תיאוריה- שאתה המצאת שאין לה -שום- נקודות אחיזה אמיתיות באינפורמציה שהיוצרים והסדרה נותנים לנו, פשוט כי הם -לא- נותנים לנו כלום.

    2. SybeRאמר:

      אני מעולם לא אמרתי שזה מה שהכותבים התכוונו, אני רק הראתי שזה דווקא יושב בקו אחד עם המציאות. נראה לי שאתם פשוט לוקחים את זה יותר מידי רחוק. נתתי את אוונגליון כדוגמא לסדרה עם כל כך הרבה חורים בעלילה שהמעריצים שכתבו את העלילה בעצמם כדי להסביר אותה עם שלל דוגמאות ורמזים (או סתם דברים אקראיים) שהם מצאו לאורך הצפיה בסדרה. (גם צריך לקחת בפורפורציה את הכמות של הזמן שאוונגליון קיימת כדי שאנשים יספיקו לחרוש אותה לכל אורכה כדי למצוא כל מיני רמזים)

  4. Parmesanאמר:

    אין מה לקחת רחוק, כי אין על זה כלום בסדרה. זו הבעיה.

אפשרות התגובה בוטלה.