AnimeWatcher

סדרות המבוססות על נובלות, נוטות בדרך כלל ליפול לקטגוריית האנימות שעושים בגלל משבצת שידורים מיותרת ודלות תקציבית לסדרה מקורית. כן, זו קביעה די גסה, על מבחר גדול מאוד של סדרות המבוססות על נובלה מצליחה שהצליחו, או היו בעלות תקציב מנופח שנכשלו. איכשהו, להרבה מהסדרות האלו, יש כבר קהל מעריצים לא קטן שמזיל ריר רק מלשמוע את השם של המותג. זה לפחות מה שחשבתי על ההייפ הלא נורמאלי שהיה סביב Steins;Gate בשנה וחצי האחרונות, אותה זרקתי לאחר 4 פרקים, בתקופת השידורים המקורית שלה, בגלל דמויות מעצבנות ועלילה שפשוט לא הייתה נשמעת מעניינת יותר מידי.

הסיפור עוקב אחר אקאבה רינטארו (Okabe Rintarou), תלמיד שנה ראשונה באוניברסיטה המכנה את עצמו הואויין קיומה (Hououin Kyouma). הוא טוען שהוא מדען מטורף ומבלה את רוב זמנו במעבדה שאילתר באקיהברה, לשם גרר מספר מחבריו לשמש בתור "עוזרי מעבדה" וביחד הם יוצרים כל מיני המצאות טיפשיות וחסרות כל שימוש או ערך. טוב, ההמצאה האחרונה שלהם, טלפון-מיקרוגל, {שם הסובייקט עשוי להשתנות}, שמסוגל להפוך בננה לג'לי בננה – מסתבר שהיא עושה יותר מרק להפוך בננה לג'לי בננה.

אז, מה מפחיד בכלל בסדרות המבוססות על נובלה ויזואלית? טוב, לא יותר מידי, יש פשוט יותר מידי פקטורים שעלולים לגרום לכישלון של סדרה מסוג זה. צריך לזכור שההפקה צריכה להמיר עלילה שנראית טוב ויפה במשחק וידיאו לתוך סדרת טלוויזיה, לשמור על נאמנות למקור ותוך כדי ליצור דבר שירצה את המעריצים וימשוך קהל חדש שלא הכיר את המותג הזה קודם. אני חייב להגיד שכנראה ההמרה בסדרה הזו ממשחק וידיאו לסדרת אנימה הלכה בצורה חלקה, אומנם לא שיחקתי במשחק, כך שאני לא יכול לקבוע עד כמה הסדרה הלכה בעקבותיו. אבל אני יכול להגיד דבר אחד, זו אחת הסדרות היותר טובות שראיתי.

ג'ון טייטור, SERN, IBN 5100 ועוד מושגים רבים אחרים מגיעים מארגונים ותופעות רשת מוכרות. כן ג'ון טייטור אינו דמות שהומצאה במיוחד עבר Steins;Gate, אך לא אופתע לגלות שאנשים באמת לא שמעו על השם הזה מעולם. בשנים 2000-2001 התחילו בכל מיני פורומים להופיע הודעות מאדם שהזדהה בתור ג'ון טייטור, חייל אמריקני, נוסע בזמן משנת 2036. הוא בדרכו לשנת 1975 כדי להשיג מחשב IBM 5100, הדבר הכי קטן שניתן לקחת איתו במכונת הזמן, שמסוגל לפענח תוכנה עתיקה שנכתבה בBASIC ו-APL, בגלל שהמחשבים בזמנו כבר נכתבו בצורה כזו שלא ישתגעו כשיגיעו לשנת 2038, כן, זה עלול באמת לקרות, למרות שמוזר לי שאין להם אימולטור שיכול להריץ את זה, אבל שיהיה, השגת מחשב עתיק כדי להריץ תוכנה עתיקה זה לא באמת מדע בדיוני, אתם עושים את זה כל פעם שאתם מחליטים להדליק את הגיימבוי ולראות שהשמירה של הפוקימון מתחילת העשור הקודם עדיין עובדת. אז, מה הוא עשה בשנת 2000? הוא טען שהוא עצר כדי לאסוף תמונות משפחתיות שנעלמו בזמן מלחמת האזרחים השניה של אמריקה. בכל אופן, למרות שהבן אדם כתב שם מאמרים באורך הגלות על מסע בזמן, והפתרון לכל מיני פרדוקסים של מסע בזמן, אין ספק שמדובר בבדיחה של סטודנט למדעי המחשב משועמם במיוחד. די מצחיק לומר, שיש מספיק אנשים שמאמינים לזה, למרות שהתחזיות של טייטור התגלו כלא מודייקות בעליל, מלחמת האזרחים האמריקאית עדיין לא הגיעה, מלחמה אטומית בין רוסיה לארצות הברית לא נראית באופק, וג'ורג' בוש נבחר להיות נשיא ארצות הברית ב-2004. בכל אופן, SERN למי שלא הבין, אפשר למצוא בשם CERN, המועצה האירופאית למחקר גרעיני, הארגון שמפעיל את המאיץ חלקיקים הענקי שלא מזמן שמענו שמצא את החלקיק האלוהי.

אז, אחרי שחפרתי קצת על הקשר בין הסדרה למציאות, אעבור לדבר על הדבר שבאמת מעניין, הסדרה. לא הייתי אומר שהיא מקורית במיוחד, אבל היא יודעת למתוח עד הסוף, למרות שניתן להבין דברים מבלי שמישהו יגיד את זה באופן ישיר. לדעתי זה סוג של היתרון שיש מקום להשערות של הצופים, מה שיוצר יותר עניין. מה בטוח את הסדרה הזו היה עדיף לראות ביומיים ולא פרק בשבוע, הפרקים עוברים כל כך מהר, וקשה להבין את הקשר בין האירועים אם צופים בפרק אחד בשבוע. מה שיפה בסדרה, שהצליחו להכניס כל כך הרבה נושאים שאכן קשורים למציאות וערבבו את זה בצורה משכנעת עם פיקציה. לדוגמא אפקט הג'לי שנגרם ממגבלה של "רוחב פס" צר מידי, שגם גורם לפיצול ההודעות בזמן השימוש במיקרוגל. או סיבה למה צריך מחשב עתיק בשביל תוכנה עתיקה (למרות שלא הסבירו את זה כמו שצריך בסדרה). בכללי, מושגים כמו JPEG, SQL, Basic, אפקט הפרפר, פרדוקס הסבא ועוד מושגים רבים נזרקים לאוויר בהקשר נכון. מה שאולי כדאי גם לציין, שאם תצפו שוב, תשימו לב לכל מיני פרטים שלא שמתם לב אליהם. בכלל, אני ממליץ שאחרי שצופים בפרק האחרון, לצפות שוב לפחות בפרק הראשון, זה ידהים אותכם כמה פרטים לא שמתם לב אליהם כשצפיתם לראשונה בפרק.

אחד האספקטים שקצת ביעס אותי זה הקטע של השפות שהן לא יפנית. יותר נכון להגיד, כל השימוש באנגלית, אני מבין שהדמות של אוקרין אמור להיות יפני טיפוסי שמלבד כמה מילים בודדות, הוא בחיים לא ניהל שיחה באנגלית, וככה גם נשמעת האנגלית שלו. אבל הבעיה גם בטקסטים של אנשים שהיו אמורים לדעת אנגלית ברמה טובה. קריס למשל שנשמעת כאילו היא מדקלמת ולא באמת קוראת, או המייל בו כתוב "Error. Human is dead, mismatch". זה נשמע כמו פלט גרוע של מכונה שחסרים בה תווים, או יותר גרוע, נכתב על ידי מישהו שלא שמע על מילות קישור. כנראה ניסו לגרום לשורה הזו להישמע ממוחשבת, אבל זה מציק לי – צורם לי באוזניים.

משהו שאולי ישמע קצת מוזר, אבל מרבית הדמויות הצליחו להציק לי, אוקארין שמנסה לשחק אותה מדען משוגע (למרות שיש לו סיבות משלו), מיורי (Mayuri), המוסקוט עם הקול הגבוהה שפשוט כואב כשהיא עושה את ה"טוטורוו" ("Tutturu") שלה כל פעם שהיא פוגשת מישהו… או איטארו (Itaru)… שגם כן מדבר בצורה מוזרה, טוב, הוא מעדיף בכלל דו-מימד… בכל אופן, אם מסתכלים על התפתחות הדמויות, הבן אדם היחידי שאפשר להגיד שבאמת השתנה כל הזמן זה אוקארין, שאולי זה ישמע מוזר, אבל אני יכול להבין למה. אבל בכללי הדמויות בנויות טוב, אין דמות שהיא סתם נמצאת שם בשביל להיות שם. לכולם יש השפעה כלשהי על העלילה, בסדר, מלבד אבא של רוקה.

בעניין עיצוב הדמויות וסגנון הציור בפרט, הסדרה לא כל כך דומה למקור. כשבמשחק סגנון הציור היה אפלולי וצבעוני (שזה כבר ככה שילוב קצת מוזר), סגנון הציור נר
אה קודר יותר. עיצוב הדמויות נראה טיפה יותר "סטנדרטי", אומנם העיצוב המקורי נשמר, אך הצורה בה צוירו הדמויות נראית יותר לכיוון ההגיוני מבסגנון ציור של המשחק. אני לא יודע יותר מידי להגיד על מוסיקת הרקע, כי בעיקר מה שזכור לי זה הרעש של הצרצרים. אבל בכללי, זו אחת הסדרות הראשונות של סטודיו White Fox, אם לא שמעתם קודם לכן את השם הזה, זה לא מפתיע אותי, הסטודיו כיום בן רק 5, הוא התחיל את דרכו ב2007 על ידי צוות שפרש מ-OLM (סטודיו ענקי שעושה בעיקר דברים שקושרים לפוקימון), לפני זה הם עבדו על Tears to Tiara ו-Katanagatari (כן, רק שתיהן). למרות שכיום הם יותר מוכרים בזכות Jormungand הפופולארית שעכשיו התחילה את העונה השנייה שלה.

בשורה התחתונה, מדובר בסדרה טובה, שמוכיחה שאפשר ליצור סדרה טובה המבוססת על משחק וידיאו. מומלצת בחום לחובבי המדע בדיוני, למרות שנראה לי שכולם יכולים להנות ממנה. אני בכל מקרה ממליץ לצפות בה ללא הפסקות ארוכות.