«

»

אפר
30
2013

עונת האביב 2013 – חלק ג'

עם לא מעט חרטות מהצורה בה בחרתי לסקר את העונה החדשה, פוסט מאוחר ואחרון, אם אפשר לומר, על תחילת עונת שידורי האביב של 2013. בשונה מהפוסט הקודם, אנחנו כבר מספר פרקים לתוך הסדרות, ויש לי כבר דעה קצת יותר מבוססת על הסדרות השונות שעדיין לא כתבתי עליהן העונה.

עונת האביב 2013 - חלק ב'

בפוסט זה אדבר על:Suisei no Gargantia, Namiuchigiwa no Muromi-san, Mushibugyou, Yuyushiki, Kakumeiki Valvrave, Hentai Ouji to Warawanai Neko

Suisei no Gargantia

תוך כדי קרב בין-גלקטי אינטנסיבי, טייס מכא מוצא את עצמו נשאב לתוך עולם לא מוכר. אחרי שהוא מתעורר משנת חורף מלאכותית של כחצי-שנה הוא מוצא את עצמו כלוא על כוכב לכת בו חיים בני אדם עם שפה לא מוכרת, טכנולוגיה מיושנת, ואוויר שניתן לנשימה.

למרות שאני חובב מכא, זו לא היתה אחת מהסדרות להן חיכיתי העונה – אבל הפרק הראשון תפס אותי קצת לא מוכן. הסיפור עוקב אחר טייס קרב מצבא ברית בני האדם הגלקטית, אשר כפי שנשמע מהפרק הראשון, מדובר במשטר טוטאליטארי בו רק אנשים אשר שרדו את המלחמות ושרתו שירות ארוך ומשמעותי בצבא זכאיים להפוך לאזרחים, ולהביא ילדים לעולם. ועם סיפור רקע כזה הוא נופל לתוך מה שנראה כמו כוכב לכת המיושב על ידי בני אדם "פרימיטיבים" כהגדרתו. הסדרה עצמה מרגישה "חדשנית" למרות שהרבה רעיונות לקוחים מסרטים ישנים כמו חייל קטלני (Soldier), אבל בשונה מההיגיון ההוליוודי, רד (Red) כלל לא מתנהג כמו "החייל" המצטייר לרוב במדיה הפופולארית, הוא לא בידיוק הגבר חסר הרגשות או פחד אשר לא יערער באף פקודה שיקבל. פערי הטכנולוגיה מורגשים היטב, למרות שמוזר להסתכל על בני האדם המקומיים, שמחזיקים ברובוטים (עתידיים) ובנשק בן-זמננו, בזמן שלא הופיע שום דבר אשר אפילו מזכיר מחשב. בכל אופן, הוא הפתיע אותי בפרק השני עם החוסר רחמים שלו כנגד "האויב", אשר מופיעים בתור בני אדם – האויבים של אלו שעדיין מכוונים לכיוונו את נשקם.

מדובר בשיתוף פעולה של גן אורובוצ'י (Gen Urobuchi), שכתב את Fate/Zero ו-Blassreiter כשהוא עוד עבד ב-Nitro+ ומאוחר יותר גם את Psycho Pass, יחד עם מוראטה קאזוייה (Murata Kazuya) שמשמש בתור הבמאי, שבעברו ביים גם את הסרט שיצא לא מזמן ל-Fullmetal Alchemist. מעצב המכונות הוא אישיואטה מאקוטו (Ishiwata Makoto) שמלבד העובדה שהוא שימש בתור מעצב המכונות של Robotics;Notes ושל Valvrave מהעונה הנוכחית, אין לי יותר מידי מושג מה להגיד עליו. על האנימציה היו אחראים דרך אגב Production I.G שבזמן האחרון אני מוצא את עצמי מתרשם שוב ושוב ממה שהם מסוגלים להפיק. למרות שהעיצוב דמויות לפעמים מרגיש קצת קריפי עם הפרצופים האובר-חמודים של הדמויות הנשיות… בעיקר הפרצוף של אמי (Amy).

אבל, גם אם העלילה עצמה נשמעת מעניינת וההפקה עצמה נראת לא רעה כלל, לאיפה הסדרה הזו יכולה להתקדם? רד התרסק על כוכב לכת מיושב, מתיידד עם הילידים, והולך להשתקע שם עד שימצא דרך להגיע הביתה. אבל עד אז? יעשה שטויות על הצי? יאדה פיראטים מרושעים? למרות שכניראה זו התשובה, הסקרנות היא מה שעומדת למשוך אותי להמשיך לצפות בסדרה. כרגע ממשיך.

סטודיו: Production I.G מספר פרקים: 13 ז’אנר: מדע בידיוני, מכא, פעולהסוג: TV

Namiuchigiwa no Muromi-san

מוקוג'ימה טאקורו (Mukoujima Takurou) הוא נער מתבודד אשר מנצל את כל זמנו תוך כדי דייג. יום אחד למרבה ההפתעה הוא מעלה בחכתו לא דג ולא נעל, אלא את מורומי (Muromi) – בת-ים אמיתית. עכשיו כל פעם שהוא מגיע להתבודד לבדו על המזח, מורומי מגיעה כדי לעשות לו את החיים יותר מעניינים.

מדובר בסדרה קומית בעלת פרקים "קצרים" של 10 דקות כל אחד, המבוססת על מנגת קומדיה של נאג'ימה קייג'י (Najima Keiji). הבמאי, יושיהארה טאצוייה (Yoshihara Tatsuya) עשה את הבכורה שלו בתור במאי עם הסרט הקצר Arve Rezzle כחלק "מפרוייקט אימון אנימטורים חדשים". וזו כבר העבודה השנייה שלו, כשהוא רק בן 25. מדובר בהישג מרשים במיוחד לאדם שרק לפני חמש שנים היה בפעם הראשונה שלו אנימטור ראשי. הסטודיו שעבד על הסדרה הוא Tatsunoko Production, מדובר בסטודיו ותיק שנעלם מהמפה בשני העשורים האחרונים, לאחר שהתחיל לדשדש עם הפקות קטנות או משניות.

הסדרה חמודה, דמויות מצחיקות, שיחות משעשעות והרבה הומור אקראי, לפחות פה הליוויתן נראת כמו ליוויתן כשהיא בצורה הלא חמודה שלה. אני ממשיך.

סטודיו: Tatsunoko Production מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה, פנטזיה סוג: TV

Mushibugyou

אי שם בתקופת אדו, השוגון טוקוגאווה יושימונה (Tokugawa Yoshimune) הורה להציב תיבת בקשות, כדי שהנתינים יוכלו להביע את מחשבותיהם. לאחר שמיעת קולות התושבים, השוגון יצר צוות של לוחמים מיומנים, המושיבאגיו (Mushibugyou), אשר מטרתם להגן על התושבים מאיימת החרקים הענקיים המשתוללים בעיר.

מהפרק הראשון הרגיש לי שהסדרה הזו כלל לא מבושלת, כאילו מישהו מנסה בכוח ליצור סדרת אנדלס חדשה והוא פשוט לא הצליח למצוא שום דבר מעניין. למה אני מתכוון? תסתכלו על הדמויות בסיפור, ג'ונבה הוא נער צעיר ומגושם במיוחד שרוצה להפוך לסמוארי דגול כמו אבא שלו… וכמובן כמו כל דמות שונן ממוצעת למצוא ולהביס יריבים חזקים. מלבדו, בצוות המושיבאגיו ישנו ילד קטן שיכול לזמן שדים, נינג'ה שזורקת "פצצות", רוצח סדרתי שעשה הסבה לחרקים, הוד איטריותומפלצת ספגטי מעופפת והכפיל האופטימי של איטושיקי נוזומו, המורה מ-Zetsubou Sensei. מבחינת הסיפור עצמו, האויב של המושיבאגיו הם חרקים ששורצים בכל טוקיו, שזה ברצינות לא נשמע מלהיב במיוחד. כל עוד הם לא יורים אש, מגיעים בכמויות אסטרונומיות, שואבים לך את המוח או נופלים מהחלל עם אסטרואידים, הם לא מלהיבים כלל. וזה עוד לפני שהעלתי את השאלה למה לעזאזל היה צריך תיבת בקשות כדי שהשוגון יהיה מספיק נחמד כדי לקרוא לקוטל חרקים?

מושיבאגיו מבוססת על מנגה בעלת אותו השם של פוקודה הירושי (Fukuda Hiroshi), המנגה המקורית שלו הסתיימה אחרי 24 פרקים בלבד. שנה מאוחר יותר הוא החל לפרסם את המנגה מחדש במגזין השבועי של Shounen Sunday, ומאז היא ממשיכה לרוץ. רק עבור רקע היסטורי, הירושי נחשב בתור תלמיד של המנגקה פוג'יטה קאזוהירו (Fujita Kazuhiro) שזכה בלא מעט פרסים עבור עבודות שלו, שכמובן לא מוכרות כלל במערב. את תפקיד הבמאי לקח האמונה טאקאיוקי (Hamana Takayuki) שביים גם את Library War, Moshidora המעולות ואת האנימה שלא היתה צריכה לראות אור מעולם – Appleseed XIII.

הסדרה הזו לא הלהיבה אותי, למרות שמדובר בבמאי מצויין, הפרק הראשון ריתק לי את הראש לשולחן מרוב שעמום. כניראה שצריך יותר מבמאי טוב בשביל להפיק סדרה טובה.

סטודיו: Seven Arcs Pictures מספר פרקים: ? ז’אנר: פעולה, פנטזיה, שונןסוג: TV

Yuyushiki

הסיפור עוקב אחרי חייהן של יואי (Yui) הרצינית, יוזוקו (Yuzuko) הילדותית ויוקארי (Yukari) המעופפת, שלוש בנות שהתחילו את לימודיהן בתיכון והצטרפו למועדון ניתוח הנתונים הריק מחברים.

עוד אחת מסדרות הקומדיה העוקבות אחרי חייהן הרגילים לחלוטין של חבורת תלמידות תיכון. כמובן, איך לא, הסדרה מבוססת על מנגת 4Koma של מיקאמי קומאטה (Mikami Komata) שהחלה לרוץ כבר ב-2008. לא רק שנמאס לי מסדרות המבוססות על 4Koma, נמאס לי מסדרות על חבורת תיכוניסטיות שלא עושות כלום עם החיים שלהן. אומנם לאקי-סטאר היתה סדרה מצויינת, אולי קשה לי לשכוח סצנות רבות מ-Azumanga Diaou ויש אוקיינוס של מעריצים שרק מחכים שתצא עוד סדרה כזו, אבל אני כבר מיציתי את עצמי עם הז'אנר הזה. ולא, העובדה שהן מדברות על תוצאות חיפוש שלהן בגוגל, לא ממש גורמת לי יותר עניין בסדרה.

בהפקה ניתן למצוא את הבמאית הטרייה קאורי (Kaori) שבאמת תהרגו אותי מה היא עשתה קודם, או יותר נכון לשאול, "מי היא?" לא מצאתי אותה אפילו בויקיפדיה היפנית. המתכננת של הסדרה היא טאקאהאשי נאטסוקו (Takahashi Natsuko) שתכננה בעבר את מה שנהפך להיות Tokyo Magnitude 8.0 ו-Nurarihyon no Mago המצויינות. בדרך כלל אומרים שבמאי טוב לא יעזור אם התכנון המקורי היה עקום, אבל אני מאמין שזה יכול להיאמר על הסיטואציה ההפוכה, ככה שמה שנשאר לקוות שקאורי תדע להוכיח את עצמה.

הפרק השני היה יותר טוב מהראשון – זה ללא ספק. אבל קשה לי לדמיין את עצמי ממשיך לצפות בסדרה הזו. בין אם זה היורי הרב שבין השורות או סגנון הציור שמרגיש קצת חלוד. היו כמה הברקות כמו הג'ינגל מתחילת הפרק השני, אבל אני לא חושב שאני אמשיך. Aiura בת ה-4 דקות לפרק מהעונה הנוכחית מרגישה הרבה יותר מעניינת מ-Yuyushiki, ואיפשהו קצת חבל לי שלא היא הסדרה באורך המלא.

סטודיו: Kinema Citrusמספר פרקים: 13 ז’אנר: קומדיית מצביםסוג: TV

Kakumeiki Valvrave

70% מכלל בני האדם כבר עברו להתגורר בחלל עקב הפיתוח המואץ של ערי החלל. בין שתי מעצמות גדולות, פדרציית השבועה של צבא דורושיה (Dorushia Military Pact Federation) וארצות הברית של הטבעת האטלנטית (Atlantic Ring United States) ישנה מדינה קטנה וניטראלית בשם ג'יורו (Jiouru) בעלת האקונומיה המשגשגת. כעת טוקישימה ההארוטו (Tokishima Haruto), תלמיד תיכון החי בג'ירו מוצא מכונת לחימה הקרוייה וולברייב (Valvrave) תוך כדי מתקפת פתע של דורושייה.

אז סאנרייז לא אוהבים לשנות את הסגנון של הסדרות שלהם. שוב, גאנדם, אבל לא גאנדם, זה וולברייב. עם עלילה שמזכירה יותר את העלילה של Gundam Seed בה קירה יאמאטו (Kira Yamato) נער צעיר החי במושבת החלל הליופוליס (Heliopolis) שבשליטת פדרציית אורב (Orb) הניטרלית מוצא את עצמו מתפעל את הגאנדם, הנשק הסודי של צבא הפדרציה (שאלוהים יודע מה הוא עושה במושבת החלל הניטראלית) כנגד חיילי ZAFT (שדוגלים בעליונות הגזע שלהם…) שפתחו במתקפת פתע על המושבה הניטראלית. ואין טעם שאתקצר את העלילה של גאנדם 79 (הסדרה המקורית מ-79) שגם לה יש עלילה כמעט וזהה. שלא נדבר על כך שבכל שלושת הסדרות, האוייב היה נאצי ברמה זו או אחרת.

קשה לי יותר מידי להגיד מה דעתי על העלילה מהפרק הראשון, אבל קצת הציק לי איך שהם קראו לדורושיה, "הרייך הגלקטי השלישי", זה מעורר בין את התהייה, האם היוצרים עשו מספיק שעורי בית, נכון יותר היה לקרוא לזה "הרייך הרביעי", אלא אם כן לדורושיה היו גם "הרייך הגלקטי השני והראשון". בכל אופן, אחד "הנאצים" בעלילה אמר "למה להסתפק רק בחצי? החזק צריך להחזיק בהכל", כן, זה נשמע לי מספיק נאצי כדי לקרוא להם "נאצים בחלל".

בעניין ההפקה, הבמאי הוא מאצו קאו (Matsuo Kou), הוא ביים בעבר את Rozen Maiden, Kurenai ו-Yozakura Quartet. הסטודיו המבצע הוא, איך לא, סטודיו Sunrise, סטודיו הבית של סדרות מכא רבות ומוכרות ביניהן סדרות גאנדם לדורותיהן, אשר לוולברייב יש סוג של דימיון אליהן. אני מאמין שאני אמשיך, אומנם הפרק הראשון הרגיש מאוס, אבל הפרק השני הראה קצת שוני.. בערך "Gundam Ja Nai". אגב, השיר פתיחה נשמע כמו חצי משירי הפתיחה של Gundam Seed, לא שזה כזה מפתיע – T.M.Revolution.

סטודיו: Sunrise מספר פרקים: 12 ז’אנר: מכא, מדע בידיוני, חלל, פעולה סוג: TV

Hentai Ouji to Warawanai Neko

אם תתפלל מספיק חזק ליד פסל חתול האבן אשר על ראש הגבעה, תוכל להפטר מתכונה שאתה לא רוצה תמורת מנחה קטנה. אבל תחשוב טוב-טוב לפני שאתה מנסה להפטר מתכונה מסויימת, כי אומנם החתול יודע לקחת, אבל לא לתת. יוקודארה יוטו (Yokodera Youto) תמיד חושב על "הרצונות המיניים שלו", אבל הוא מעולם לא היה מסוגל להגיד זאת בצורה גלוייה. הוא מחליט לבקש מהחתול שהוא יוכל לבטא מתי שירצה את המחשבות שלו. לעומתו, צוצוקאקושי צוקיקו (Tsutsukakushi Tsukiko) רוצה להפסיק להראות את הכוונות שלה בצורה כל כך קריאה. הם שניהם מבקשים משאלה מהחתול, אך זו לא התוצאה לה הם ציפו.

למרות שמדובר בסדרת אצ'י, אני חייב לציין שהיא מרגישה מיוחדת. יוטו לדוגמה הוא בחור שעד כה שמר לעצמו את ההתבטויות המיניות שלו, ועכשיו, הוא לא יכול להפסיק להיות גלוי בצורה מחרידה על כל בחורה שעוברת לידו, מה שגורם לו וכניראה בעיקר לבחורות סביבו אי-נוחות. צוקיקו היא בחורה מופנמת ובישנית, ומתוך רצון "להיות יותר בוגרת", היא מאבדת את היכולת להביע את הרגשות שלה כלפי חוץ. ואל שניהם מצטרפת אזוקי אזוסה (Azuki Azusa) שכדי להימנע מיצירת קשר עם אנשים, היא מתחזה לבחורה מבית עשיר ועובדת קשה בהרבה עבודות כדי לממן לעצמה את ההצגות שלה. לא הייתי אומר שאלו הדמויות הכי מקוריות שיצרו, אבל הן אכן מעניינות ויוצרות סיטואציה משעשעת. בין אם זו הצורה בה יוטו מציק לאזוסה רק כדי לגרום לה להגיד דברים מטופשים או הציניות הקרירה של צוקיקו מחוסרת ההבעה.

הסדרה מבוססת על סדרת נובלות של סאגארה סאו (Sagara Sou) שזכה באיזה פרס כלשהו בשנת 2010 עבור סדרת הספרים. כמו סדרות רבות העונה, הבמאי סוזוקי יוהאי (Suzuki Youhei) הוא יחסית במאי די חדש , זו אומנם הפעם הראשונה שלו בתור במאי, אך הוא עשה מספר תפקידים בתור "במאי פוטוגראפיה" אי שם בתחילת העשור הקודם. את התכנון של הסדרה בצעה ייטו מיצ'יקו (Itou Michiko) שתכננה גם את Okami-san and Her Seven Companions שהייתה לא רעה בזמנה. אני כרגע נהנה מהסדרה, וללא ספק הולכת להכנס לרשימת הסדרות עליהן לא אוכל להמליץ בגלל השם הנוראי שלהן.

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה רומנטית, אצ'י סוג: TV

עונת האביב 2013 – חודש לתוך העונה

בגלל הצורה בה בחרתי לכתוב את חלק א' ו-ב' של סדרת הפוסטים הזו, לא ממש יכולתי לתת דעה מספיק בשלה עבור רבות מהסדרות שסיקרתי. לכן, אני אתייחס למה שאמרתי על הסדרות שהמשכתי מעבר לפרק הראשון:

Hataraku Maou-sama – למרות שהחלק הראשון של הפרק הראשון היה כאב ראש רציני, הסדרה הזו מאז הציגה סיפור מקורי ומשעשע. למרות שמידי פעם הם מחליטים לדבר בג'יבריש שורף האוזניים שלהם, אני לא חושב שזו יכולה אפילו להיות סיבה מספיק טובה למה לא לצפות בסדרה הזו. העובדה שהוסודה נאוטו הוא הבמאי של הסדרה כבר פחות מטרידה אותי מאחרי שראיתי בפעם הראשונה את השם שלו שצפיתי בפרק הראשון.

Red Data Girl – היא התחילה חלש והחלה קצת לתפוס תאוצה. הדמויות מרגישות קצת יותר מעניינות מהצורה הרדודה בה הציגו לנו אותם בפרק הראשון. החל מהפרק השלישי הסדרה מתחילה להרגיש יותר מעניינת, ואני מתחיל לחשוב שהסדרה לא תאכזב כמו Tari Tari ששודרה בקיץ האחרון.

Dansai Bunri no Crime Edge – הפרק הראשון היה מוזר, הפרק השני סתם היה מטריד. הקרב שהציגו בפרק השני היה לא מעניין כלל, והעלילה רק נשמעת פחות ופחות מעניינת עם כל הפרטים שזרקו עלינו שם. באטל רוייאל שמסתובב סביב אנשים שמכורים לחפצים מקוללים שירשו מאבותיהם הרוצחים ממש לא נשמע לי כמו סיפור מעניין.

Ginga Kikoutai Majestic Prince – אני ללא ספק שונא את הסגנון של העיצוב דמויות של היראי היסאשי, זה מחרפן אותי עד כמה דמויות מזכירות דמויות מגאנדם סייד. לדוגמא: ת'אוריה (Theoria) שמזכירה בצורה מפחידה את לאקוס (Lacus) והיא ממש לא הדמות היחידה. מדובר בסופו של דבר בסדרת מכא קלילה שעד כה לא ממש הציגה לנו מה מיוחד בה, אבל משום מה אני ממשיך לצפות בה.

Devil Survivor 2 – כרגע פרק 4 היה סוג של שבירה עבורי. הסדרה בהתחלה הייתה נשמעת מעניינת, אבל הדמויות לא מספיק מעניינות כדי שארצה להמשיך לצפות בה. הדמויות מזכירות קצת את השלישייה של Durarara רק ללא פלפל וללא רקע… אני ממש מקווה שהפרק הבא יציג לי סיבה מספיק טובה למה להמשיך לצפות בה.

Yahari Ore no Seishun Love Come wa Machigatteiru – איכשהו לכל סדרה בזמן האחרון חייב להיות דמות בעלת עבר עם תסמונת שנה שמינית. הסדרה משעשעת ביותר, ואני לא יכול שלא לאהוב את הדמויות כמו הקשר הקצת מוזר בין היקי ויואי, והדרך המוזה בה הוא לומד להכיר את "חבריו" לכיתה.

Aku no Hana – שרדתי את שני הפרקים הראשונים, אבל הסדרה הזו מרגישה לי אפלה מידי, אני פשוט לא יכול להסתכל למסך ולהמשיך לצפות בה. אני מקווה שאין בני נוער שעוברים דברים כאלו, באמת שעבורי זה היה קשה לצפייה.

Ore no Imouto S2 – בעוד הפרק הראשון היה מעולה והפרק השני היה אדיר, שני הפרקים שהגיעו אחריהם היו קצת חלשים. אני ממש חיכיתי לסדרה הזו ואני אמשיך לצפות בה. בכל אופן, אני עדיין חושב שהאיכות ציור של AIC הייתה טובה יותר משל A-1 שנאלצו לצייר הרבה דברים מחדש.

Shingeki no Kyojin – אני עדיין חושב שזו סדרה טובה, עם בימוי מצויין ואפקטים ויזואלים מרשימים ביותר. אם עדיין לא התחלתם לצפות בה, מומלץ להתחיל עכשיו. אומנם העניינים לא באמת התחילו לזוז אבל היא כבר עכשיו מרגישה מעניינת.

כתיבת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תתפרסם.

אתה יכול להשתמש בתגי הHTML והתכונות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>