«

»

ינו
27
2012

עונת החורף 2012 – חלק א'

באיחור קטן אך סביר, פוסט ראשון בסדרת הרושמים שלי מסדרות החורף של שנת 2012. העונה, איכשהו הגעתי למצב שאני עוקב אחרי מספר אסטרונומי של 12 סדרות… אני מקווה שבקרוב אדלל אותן קצת, כי באמת שזה, קצת, יותר מידי.

בפוסט זה אדבר על האנימות:Rinne no Lagrange, Senki Zesshou Symphogear, Natsume Yuujinchou Shi, Kill Me Baby, Area no Kishi, Ano Natsu de Matteru

Rinne no Lagrange

בעיירה ציורית על חוף הים, מאדוקה קיונו (Madoka Kyouno) היא חברת מועדון השריג (Jersey Club), היחידה. היא נהנת לעזור לאנשים בצרה, גם אם זה יגרום לה צרות בחייה האישיים. יום אחד היא פוגשת בבחורה מסתורית אשר מבקשת ממנה להטיס רובוט ענק… כמובן, שהיא לא סרבה.

לא יוצא יותר מידי לראות בחורות מטיסות רובוטים בז'אנר המכא הגברי. לא אשקר וככל הנראה הסיבה לכך היא בעיקר פאנסרבייס, לאור חליפות הטיסה של הבנות שמטיסות את הרובוטים שנראות כאילו נלקחו מעונה חדשה של רוקדים עם כוכבים. אני חייב לציין שלפחות הדמות הראשית נראת שנבנתה טוב עם אישיות חזקה ומעניינת, אך לא אוכל לגיד את זה על דמות אחרת, די שטחית עם מבטא מעצבן, שלא נראת חכמה במיוחד. נראה שהשקיעו לא מעט בגרפיקה של הקרבות, אבל לא נראה שזה החלק העיקרי בעלילה…

מכא ודמות ראשית נשית זה סיבה לאסון לרוב. כרגע אני מתייחס לזה כאל אצ'י או פאנסרבייס לילדי גאנדם בני 30 שעדיין לא התחתנו. נקווה שזה יהיה קצת יותר מזה, בדגש על כך שלדמויות הנשיות שם תיהיה אישיות יותר מגוף.

סטודיו: Xebec מספר פרקים: 12 ז’אנר: מכא, בלבולי שכל, לבוש מינימלי, אצ'י סוג: TV

Senki Zesshou Symphogear

שתי זמרות מצליחות, טסובאסה קאזאנארי (Tsubasa Kazanari) וקאנאדה אמו (Kanade Amou), נלחמו נגד גזע חייזרי הידוע בתור "רעש" (Noise) בעזרת שיריון הניזון משירה כמקור כוח. קאנאדה החליטה להקריב את חייה על מנת להציל נערה צעירה ממנה, היביקי טאצ'יבאנה, אשר נפצעה קשה מהרעש. שנתיים מאוחר יותר, כשטסובאסה נלחמת לבדה כנגד הרעש, מסתבר שהיביקי קיבלה את הכוח שהיה שייך לקאנאדה.

אם לפי התיאור הזה לא היה מספיק מובן, מדובר בסדרת מאהו שוג'ו לכל דבר. אומנם היא לא מהסוג הקלאסי בו מדובר בילדה ביסודי בעלת חייה פרוותית וכוחות קסם כשלידה שרביט קסמים, אלא מהסוג הבוגר יותר… אם אפשר לקרוא לזה בוגר יותר… מדובר בשילוב עם קצת מדע בידיוני, זמרות ששרות תוך כדי הקרב כשהן מפוצצות לאויב, במקרה שלנו גושי ג'לי מרחפים, את הצורה. במבט ראשון נראה שיש אחל'ה סאונדטרייק, הקרבות מעניינים, קל להתחבר לדמויות, העלילה זורמת ומצחיקה.. הבעיה היחידה שלי היתה, שלפעמים הדיאלוגים לא ממש מסתדרים, ואנחנו מקבלים מידע שלא מוביל לכלום… אבל מה אתם רוצים? מאהו שוג'ו… בכל אופן, חייב לציין, שכשמתחילים סדרה בידיעה שהדמות הראשית הולכת למות (פרט שמספרים לנו כבר בהתחלה), לא יודע עד כמה חשק זה עושה לצפות בסדרה.

אבל שוב, אני חייב להזכיר, מדובר בסדרת מאהו-שוג'ו. אם סצנת "שינוי הצורה" חקוקה אצלכם כטראומה מסאקורה לוכדת הקלפים, אולי תוותרו על הז'אנר הזה.

סטודיו: Encourage Films מספר פרקים: ? ז’אנר: מאהו שוג'ו, מדע בידיוני, מוסיקה, אקשן סוג: TV

Natsume Yuujinchou Shi

עונה רביעית לסדרה המבוססת על מנגה מצליחה. טאקאשי נאטצומה הוא נער רגיל, מלבד עובדה פשוטה: הוא יכול לראות שדים. מאז שהוריו נפטרו, הוא היה עובר מבית לבית, שאנשים מפחדים ממנו ומההתנהגות החריגה שלו. יום אחד הוא מוצא בבית של קרובי משפחה ספר ישן שהיה שייך לסבתו, בו רשומים שמות של שדים שהביסה. עכשיו יום יום פוקדים אותו שדים אשר רוצים את שמם בחזרה, או את הספר העוצמתי שטומן בכוחות שליטה בשדים רבים וחזקים ששמם רשום בו.

לא עברה יותר מחצי שנה, והנה, עונה רביעית לנאטצומה יוג'ינצ'ו, אשר מבוססת על מנגה בעלת אותו שם של מידוריקאווה יוקי. אישית, אני ממש לא יודע מה הופך את הסדרה לכל כך מעניינת. יתכן שזו האווירה שלה, הדמויות שבה, או הסיפורים הקטנים של השדים שמבקשים את עזרתו של נאטצומה, שהוא בטיפשותו או תמימותו אץ לעזרתם. אגב, בשונה ממה שאמרתי ב"רושמים הראשונים" על העונה השלישית של נאטצומה, מהעונה השלישית היתה התקדמות רצינית בעלילה. זו כבר לא סדרה שאפשר סתם לראות פרק באמצע.

שכחתי לציין שזה שוג'ו, למרות שטלנובלה זו לא. אקשן אין, אבל מי צריך אקשן שיש עלילה טובה. בכל אופן, ארבע עונות לא טועות.

סטודיו: Brain`s Base מספר פרקים: ? ז’אנר: מסתורין, על-טבעי, שוג'ו סוג: TV

Kill Me Baby

העלילה עוקבת אחרי יאסונה (Yasuna), תלמידת תיכון קשוחה במיוחד וסוניה (Sonya) תלמידת תיכון שבזמנה הפנוי רוצחת שכירה… והן בעצם החברות הכי טובות… זה לפחות מה שיאסונה אומרת.

נתחיל מכך שזו האנימה הביזארית של העונה. מדובר באנימה המבוססת על מנגת רצועות 4Koma בה כל רצועה מכילה 4 משבצות. לא צריך להכיר יותר מידי את התרבות היפנית, ליתר דיוק אין צורך להכיר בכלל, מודבר בקומדיית נונסנס נטו. הסדרה עצמה נראת כאילו עשו אותה עם תקציב זעיר ביותר, בו רוב המדובבות לא מוכרות כלל, מלבד קוגימיה ריה (הטסונדרה מ-Zero no Tsukaima, Shakugan no Shana Toradora! ועוד), העושה תפקיד מינורי, וכניראה במזל, כי מכל הדמויות טסונדרה שעשתה, אני כבר לא יכול לשמוע את הקול שלה.

בכל אופן, בגלל התיאור שלה, אני האמנתי שאני צופה באחת מהסדרות של ה-3 דקות, אני צופה, בדיחה אחת, שתיים והנה, שיר סיום מקורי וממכר להחריד. והנה, הייתי בטוח שזה נגמר, ולא! זו סדרה של 20 דקות. דווקא זה די שימח אותי, חבל שזה לא קרה גם שצפיתי ב-Morita-san wa Mukuchi. בכל אופן, השיר פתיחה יותר ממכר מ-Motteke Sailor Fuku שיחרט בזכרוננו לנצח. בקשר לריקוד סיום, הצליחו להרוג אותי מצחוק בידיעה שאיש לא יצליח לרקוד לצלילי השיר הזה… לפחות לא נראה Hare Hare Yukai חדש. תיקון: מישהי כבר הצליחה… פחות או יותר…

בכל אופן WASA WASA!

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: ? ז’אנר: קומדיית מצבים, קומדיית אי-גיון, סיינן סוג: TV

Area no Kishi

הסיפור עוקב אחר איזאווה קאקרו (Aizawa Kakeru), האח הקטן של הקפטן של קבוצת הכדורגל של בית הספר. כשאחיו הגדול הוא שחקן מוכשר ומבטיח שהצליח להגיע לנבחרת היפנית של בני מתחת ל-15, קאקרו חלש בספורט וזכה לכינוי הלא אוהד במיוחד "מר. אין גול". חייו של קאקרו משתנים לאחר תאונה מצערת.

לי זה נשמע פחות או יותר כמו Touch של כדורגל. שני אחים שהיו טובים בספורט מסויים, אחד האחים מוותר על החלום בשביל לתמוך באחיו, ואז תאונה מצערת שגורמת לאח לקחת את החלום של אחיו ולהגשים אותו בעצמו, למרות שהאח תמיד רצה שהאח שלו ישחק יחד איתו על המגרש. לפי איך שכרגע זה נראה, מדובר בסדרה שמיועדת יותר לגילאים צעירים יותר מסדרות ספורט כמו Cross Game או Giant Killing, בעיקר בגלל הצורה שבה העלילה מסופרת, דבר שלא מסתדר לי כל כך עם התאונה המצערת, יכול להיות שמדובר בחלק של הלפני התאונה, כמו שבCross Game זה הרגיש מעט ילדותי בהתחלה.

בינתיים זו נראת סדרה מעניינת, אני לא מבין כלום בכדורגל, אבל גם לא הבנתי כלום בבייסבול לפני שצפיתי בCross Game, אני כרגע מקווה לטוב.

סטודיו: Shin-Ei Animation מספר פרקים: ? ז’אנר: שונן, ספורט סוג: TV

Ano Natsu de Matteru

כשהוא מנסה את מצלמת הוידיאו החדשה שלו בלילה, קאיטו קירישימה (Kaito Kirishima) נקלע לפיצוץ מסתורי בעיירתו הקטנה. באופן מוזר הוא מתעורר למחרת כשהוא שלם לחלוטין בביתו. במחשבה שזה חלום הוא מחליט יחד עם חבריו לביים סרט בקיץ ומצרף לפרוייקט שתי תלמידות שנה מעליו. ואיכשהו במקרה אחת מהן בטעות מתחילה לגור אצלו.

הסדרה הזו באופן קצת מוזר מזכירה לי את Please Teacher, גם שם, הדמות הנשית היא בעצם חייזרית אדמונית שיער שגדולה ממנו בגיל ובגובה, ובין השניים נרקמים קשרי אהבה… לא הצלחתי למצוא קשר בהפקה… העיצוב דמויות, האווירה הכללית, הסאונד-טרייק ואצ'י לייט שלה מזכירים ממש אחת את השניה… אבל בתור קומדייה רומנטית היא נשארת על הצד החמוד בלבד, אפשר להגיד שהיא טיפה משעשעת, אבל היא יושבת על אותם בדיחות של קודמותיה.

בכללי זה נראה כמו העתקה גסה של Please Teacher, אני אפילו לא יודע לתאר את זה יותר מידי, אבל אם תסתכלו על העיצוב דמויות, על האישיות של חלק מהדמויות, זה נראה ממש כאילו מישהו פשוט החליט לעשות איזה ריימיק בלי לספר לאף אחד על כך.

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: 12 ז’אנר: אצ'י, מדע ביוני, קומדיה רומנטית סוג: TV

5 תגובות

עדיין אין הפניות

  1. Parmesanאמר:

    בנוגע לסימפוגיר, הז'אנר השגור בלשון העם הוא Mecha-musume. לידע כללי.

    ויש מצב שהדיאלוגים לא מסתדרים בגלל שצפית בהוצאה של סאברס ממש גרועים. Commie למשל מתרגמים משפטים בלי שום קשר למה שנאמר, אז זה לפעמים יוצא די לא קוהרנטי…

  2. SybeRאמר:

    בפרקים האחרונים של Symphogear באמת צפיתי בהוצאות של Commie, אבל שהתייחסתי לכך שהדיאלוגים לא מסתדרים, זה היה דווקא הוצאה של gg. אני לא חושב שזה דווקא בקבוצה, נראה לי שהם בעצמם איבדו את עצמם עם הדיאלוגים של הסדרה, לא שאני מצפה מספיידסאבס לנסות יותר מידי להבין את הדיאלוגים..

    חלק ממה שנאמר שם אני מבין גם בלי להסתכל על הכתוביות, אבל דברים פשוט לא מסתדרים, דמויות משנות את האישיות שלהן כמו גרביים, הטונים לא מתאימים לקונטקסט, הפוליטיקה בארגון מרגישה כאילו מישהו שם ריפוד עם צמר-גפן והאנגלית… הו, האנגלית, הדיאלוגים ביפנית מסתדרים לי יותר טוב מהדיאלוגים באנגלית.

    אבל סך הכל, סדרה חביבה…אגב, לא ידעתי שבאמת יש שם לז'אנר הזה.

    ואני חייב כבר לפרסם את חלק ב'… עוד רגע נגמרת העונה הזו…

  3. Parmesanאמר:

    חחחחחחחחח האינגריש כל כך גרוע שזה נהדר.
    דווקא לא שמתי לב לבעיה בדיאלוגים, וגם לא לדמויות שמשנות אישיות. תן דוגמה לשינוי אישיות.

    אני בהחלט מסכימה אבל שיש משהו מאד לא ברור בסדרה עצמה, כאילו לא הייתי מצפה מסתם סדרה על בחורות ששרות ונלחמות בחייזרים לעשות דברים OOC כמו לרצוח חבר'ה אחרים למשל.
    מה שנקרא – what the fuck" – the anime"

  4. SybeRאמר:

    דמויות שמשנות אישיות? יכול להיות שקצת הגזמתי, יותר נכון להגיד שהדמויות פשוט לא סגורות על עצמן, מממ, סתם לדוגמא, יוקינה קריס. היא צועקת מה שהיא צועקת כל הפרק, ואחרי זה עוזרת לילדים קטנים למצוא את אבא שלהם… לא לפני שהיא מתעצבנת על הילד שהוא גורם לאחותו לבכות (זה בהפך המוחלט לשפה המנומסת שהיא מדברת)… טסובאסה ששונאת את כולם, אחרי שחטפה כמה מכות פתאום רוצה שהיביקי תעזור לה… היביקי שהתחילה בתור סתם בכיינית תוך מספר קצר מאוד של פרקים פתאום מתחילה לקחת את עצמה בידיים…

    דיאלוגים מוזרים, הם יותר דרך להגדיר את הפרשנויות של הדמויות, אני יודע, שהחבר'ה על המוניטורים מתחילים לפרשן דברים, אני מרים גבה.

  5. Parmesanאמר:

    דווקא במקרה של קריס, אני לא רואה איך אפשר להתלונן על זה שהיא כן משנה אישיות. הבחורה דפוקה לחלוטין. כאילו, מנטלית, דפוקה, בהגדרה. מה שכנראה קרה לה בילדות, ומה שמה-שמה מעוללת לה…
    טסובאסה אחרי שהיתה מוכנה למות, ולא הלך לה, אכלה כמה סרטים על קאנאדה, והגיעה לתובנות חדשות. זה די הגיוני כשאתה אשכרה עובר near-death experience, לדעתי.
    היביקי אף פעם לא ממש היתה "סתם בכיינית", היא תמיד רצתה לעזור לאנשים ופעלה על זה, למשל שהיא הצילה את החתול במחיר להבריז משיעור או הצילה את הילדה הקטנה מכל הנויז (לפני שהיא ידעה שיש לה סימפוגיר). כשהיא הבינה שצובאסה יורדת לה על החיים כי היא אפס שלא יודעת להילחם, היא באה וביקשה ממה-שמו לאמן אותה. זה יותר לקיחת אחריות מהרבה דברים שראיתי, שבהם דמויות ~פתאום~ נהיות חזקות.
    אם כבר, רק חיזקת את דעתי על זה שיש פה גם פיתוחי דמות שעשויים די טוב, כי גרמת לי לחשוב על זה.

כתיבת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תתפרסם.

אתה יכול להשתמש בתגי הHTML והתכונות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>