«

»

נוב
11
2011

עונת הסתיו 2011 – חלק ב'

יש בזמן האחרון כל כך הרבה דברים שרציתי לעשות, ועוד עם שטף הסדרות החדשות, זה בלתי אפשרי לכתוב סדרת פוסטים, החלטתי לסגור את הרושמים שלי בפוסט אחד נוסף לפני שזה פשוט יהיה מאוחר מידי. וכן, אני מתכנן לדבר על כל מה שניסיתי, לא לדלג אפילו לא על אחת. העונה הזו מלאה בדברים מעניינים… לצד אצ'י ובלבולי שכל.

בפוסט זה אדבר על:Ben-Tou, Boku wa Tomodachi, Chihayafuru, Guilty Crown, Gundam AGE, Kimi to Boku, Last Exile 2, Maken-ki, Mashiro-iro Symphony, Mirai Nikki, Phi Brain, Tamayura, Un-Go

Phi Brain: Kami no Puzzle

בעולם בו הכל מסתובב סביב פזלים וחידות שונות. דאימון קאיטו (Daimon Kaito) הוא תלמיד תיכון ממוצע להחריד – מלבד פרט קטן אחד: הוא מפלצת פזלים שיכול לפתור כל חידה בלי שום בעיה. הוא מוצא את עצמו נשאב לפזלים קטלניים, שכל טעות קטנה תגמר במוות. זה לא שבאמת אכפת לו מאיזה ארגון מרושע המנסה ליצור את הפזל האלוהי תוך כדי יצירת פזלים קטלניים. הוא פשוט לא מסוגל להשאיר פזל לא פתור.

נתחיל בכך שלדעתי זו הסדרה עם העיצוב דמויות המכוער ביותר אי פעם. לא יודע, הדמויות נראות כל כך "מצ'וקמקות", שאתה מתחיל לתהות האם זה לא הבן של מעצב הדמויות, זה שצייר אותן במקור כשהיה בגנון. אבל, אני מעדיף לא לשפוט את הסדרה הזו לפי איך שהיא נראת. ארגון מרושע שבונה פזלים קטלניים: אתה מנצח מרוויח משהו ששווה מליונים, אתה מפסיד: אתה מת? אוקי, המצאתי פזל קטלני, אתה הפסדת, מה אני מרוויח? מאסר עולם?

מהסדרה הזו בינתיים למדתי המון, מסתבר שסודוקו הוא פזל, שאת הסודוקו הכי קשה שהומצא, היה עד כדי כל-כך קשה שליוצר שלו לקח יום שלם לפתור (ואני בספק) וגאוני הדור חיים כולם ביפן. אגב, אני ממש לא מבין בשביל מה צריך לדחוף לכל הסיפור הזה את איינשטיין, ניוטון וארכימדס לסיפור… מה הקשר בין פיזיקה לפזלים? איך הולכת הבדיחה? איך פיזיקאי יפתור מבוך? הקירות זניחים, בקו ישר.

אני לא אשקר, היה טיפה מותח, אבל, לראות מישהו אחר פותר חידות, בצורה כזו שלא מראים לך את הרמזים… זה לא יותר מידי מעניין. השאלה הנשאלת מה סאנרייז מנסים הפעם למכור לנו? אני לא רואה רובוטים מעופפים (כניראה שגם הם זניחים)…

ממשיך? לא, יש דברים יותר מעניינים העונה…

סטודיו: Sunrise מספר פרקים: 25 ז’אנר: שונן, קומדיה, על טבעי, מסתורין רובוטים מעופפים סוג: TV

Tamayura: Hitotose

פו סאווטארי (Fu Sawatari) עוברת עם משפחתה לאי בו גרה בתור ילדה קטנה כשאביה עוד היה חי. היא מחליטה, סוף סוף, לפתוח את רגשותיה ולהתמודד עם חסרונו של האב האהוב, על ידי הוצאת מצלמת הפילים הישנה והמאובקת שהייתה שייכת לו, ולתעד את חייה דרך עדשת המצלמה.

האמת, לפני כשנה יצאה OVA בת 4 פרקים, העלילה לא נשמעה כל כך מעניינת, אבל מה שיותר עניין אותי, היתה העובדה שהזמרת של השיר פתיחה היתה לא אחרת מאשר מאגומי נאקאג'ימה (Nakajima Megumi), הזמרת שמאחורי הדמות של ראנקה ליי (Ranka Lee) ממאקרוס פרונטייר (Macross Frontier). לצערי, ואולי קצת לשמחתי, זה כבר פחות מרגש להתקל בקול שלה בסדרות אנימה, כי היא נהפכה לפופולארית כמו שהיתה איה היראנו (Aya Hirano)… הקול שלה, פשוט מופיע בכל מקום, אם זה בשירי נושא ואם זה בתור מדובבת.

לדעתי, הדרמה האנושית של הסיפור, היא לא ממש החלק המרכזי בה, לא נראה שמישהו ניסה ליצור מתח בעזרת התקדמות העלילתית, לא נראה שהדמויות עומדות להשתנות, ועלילה לא זזה. הדבר היחידי שאני יכול להגיד עליה, שה"צילומים" המופיעים לכל אורכה מרהיבים, בין אם אלו הצילומים "המשפחתיים", החברות של פו או הרקעים. הכל נראה כל כך חי ונושם. למרות שאלו לא צילומים אמיתיים, אלא ציורים שעוצבו בצורה מאוד קפדנית, הצילומים האלו כל כך חזקים. ממש כמו צילומים אמיתיים, "החיים מושלמים" בצד השני של העדשה.

ממשיך? לצערי לא, הייתי צופה בה… אבל כרגע יש כל כך הרבה דברים שאני הייתי רוצה לראות, שאני כבר לא בטוח שאספיק לראות גם את זו.

סטודיו: TYO Animations מספר פרקים: 12 ז’אנר: דרמה, בית ספר, אומנות סוג: TV

Kimi to Boku.

הסיפור מסתובב סביב חבורה של ארבעה בנים שגדלו יחד מאז שהיו ילדים בגן, אסאבה יוטה (Asaba Yuuta) ויוקי (Asaba Yuuki) התאומים הזהים, מאטסוקה שון (Matsuoka Shun) שנראה כמו בחורה וצוקאהארה קאנאמה (Tsukahara Kaname) היבש. בחיי החברה הרגילים שלהם, עם החצי-יפני הקופצני, טאצ'יבאנה צ'יזורו (Tachibana Chizuru) שהצטרף לחברתם.

במבט ראשון היה נראה שמדובר באנימת שוג'ו טיפוסית שמנסה לתת לבנות קצת פאנסרביס. קבוצת בנים שנראים טוב במשהו שהוא ההפך מז'אנר הקבוצת בנות שנהיה פופולארי בזמן האחרון (לאקי סטאר, קי-און). אבל, מסתבר שהמנגה שעליה האנימה מבוססת מתפרסמת במגזין שונן פופולארי, למרות שהיא נכתבת על ידי בחורה.

מבחינ הדמויות, הם מתנהגים כמו בני-נוער, לא כמו איך שדמויות גבריות יתנהגו, כשנשים שכותבות מנגה על בני נוער. הם לא סתם קרים וקשוחים שבפנים מדברים כמו ילדות קטנות, הם פשוט חבר'ה שונים, שעושים צחוקים אחד מהשני, מעלים זכרונות לא קשורים מהעבר, מתווכחים על מה באמת היה שם, מראים שכן אכפת להם אחד מהשני, והכי חשוב, לא נוגעים אחד בשני בצורה מטרידה. וגם זה למרות שלכל אורך השיר פתיחה נראה הצלע החמישית בסיפור קופץ על שון מספר רב מידי של פעמים, אין לזה שום זכר בכל שאר ה20 דקות – ונקווה שזה ישאר ככה.

הסיפור עובר בצורה שקטה ומשעשעת, יש קצת הרגשה בנוסח מה שהיה עם Wandering Son, כנראה בגלל סגנון הציור או הריבוי בשימוש בתיאורים ציוריים כדי להמחיש את הרגשות של הדובר.

ממשיך? כן, כרגע זה מספיק מעניין כדי שאמשיך לצפות בזה.

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: 26 ז’אנר: שונן, קומדיה, בית-ספר סוג: TV

Chihayafuru

חלומה של איאסה צ'יהאיה (Ayase Chihaya) היה, שאחותה הגדולה תהיה הדוגמנית המצליחה ביותר ביפן. זה לפחות היה ככה עד שהגיע לכיתתה תלמיד חדש ושקט, האומר לה שחלום חייב להיות של האדם שחולם אותו עצמו, ולא של אדם אחר. היא מחליטה שהיא תיהיה שחקנית הקארוטה (Karuta), הטובה ביותר בעולם, יחד עם התלמיד החדש וחבר ילדותה.

קארוטה הוא משחק קלפים שמשוחק בעיקר (ויתכן שגם רק) ביפן. כניראה זה בגלל שהוא לא מתאים כלל לאנשים שמחוץ ליפן. מדובר במשחק בו אתה צריך לשנן כ-100 שירים, ולזכור את המיקום של הקלפים שלהם על הרצפה. על השחקן למצוא את הקלף עליו כתוב השיר שמוקרא ברקע, לפני שהיריב לוקח אותו. מה שפחדתי בהתחלה שיקרה לי אותו הדבר כמו בצפייה בהיקארו נו גו. אני פשוט אצפה בלי להבין את החוקים. אך מסתבר שהחששות שלי היו לחינם. החוקים מוסברים בצורה מאוד מובנת כבר בהתחלה, כנראה מהסיבה שהספורט לא פופולארי אפילו ביפן והמחשבה היתה שהצופה הממוצע ביפן, לא יכיר את החוקים. אגב, אומנם לא התלהבתי יותר מידי מהמשחק הזה, אבל כיף ללמוד עוד על התרבות היפנית דרך המשחקים המסורתיים שלה.

נראה שמדובר בשוג'ו מהסוג המעניין, העלילה קצת סתמית, אבל יש קצת יותר מאיזה מעגל אהבה של X לא יודע ש-Y אוהבת אותו. הדבר היחידי שאני יכול להגיד לרעתה שהעיצוב דמויות יותר מידי "שוג'וי", אבל אתם יודעים, מדובר באנימת שוג'ו, סביר להניח שזה יהיה ככה.

ימים יגידו עד כמה הסדרה תהיה פופולארית ועד כמה הספורט המוזר הזה יהיה פופולארי כתוצאה מהסדרה הזו. כמו שקרה בזמנו עם היקארו נו גו, שלא רק הקפיץ את מספר שחקני הגו ביפן, אלא בכל העולם.

ממשיך? אותו המצב כמו עם Tamayura. אני רק מקווה שבזו אצפה עד הסוף.

סטודיו: Madhouse מספר פרקים: 25 ז’אנר: ג'וסי, דרמה, ספורט סוג: TV

Maken-ki!

העלילה מסתובבת סביב אואיאמה טאקארו (Ooyama Takeru), סוטה ממוצע שמצטרף לתיכון שעד שנה שעברה היה לבנות בלבד בשביל… *צונזר*. הוא מגלה להפתעתו שמדובר בבית ספר שמאמן את תלמידיו להשתמש בסוג של אלמטים על מנת להלחם אחד בשני למטרת… *צונזר* … שבסופו של דבר הוא מגלה שיש לו… *צונזר* …, והוא הולך לגור יחד עם … *צונזר* … שלו, מישהי שרוצה לרצוח אותו, ו…*צונזר* … שנותנת לו מכות כי…. *צונזר*.

כן, אצ'י, ולא סתם אצ'י, מדובר בסדרה עם עלילה ג'נארית מז'אנר "בנות שהולכות מכות בלי סיבה או בגדים", יחד עם ז'אנר "בן שמצטרף לבית ספר שמפסיק להיות לבנות בלבד"… יש יותר מידי כאלו העונה, אבל זאת קצת מוגזמת. העיצוב דמויות ממש חמוד אבל החצאיות שלהן כל כך קצרות שלא משנה מה הן יעשו יראו להן את התחתונים. ורק שאלה אחת מרחפת לי בראש, איך להן זה לא נראה מוזר? כאילו, אלמנטים חיים בשביל ללכת מכות זה די הגיוני, חצאיות מיקרו זה… לא יודע, תלבושת בית ספר לא אמורה להיות קצת יותר צנועה? או לפחות קצת יותר מחממת בחורף?

האמת שמהפרק הראשון זה היה נראה שלמרות כל הפאנסרביס, זה הולך להיות טיפה מעניין… אבל לא. כמות הפאנסרבייס בפרק השני כבר היתה כל כך מוגזמת שזה כבר התחיל לכאוב לי (לא, לא שם… הראש כואב). לא יודע, יותר מידי סטיגמות, יותר מידי דברים צפויים (בסדר, דוב גריזלי בג'קוזי באמצע בית ספר זה לא צפוי יותר מידי…) ויותר מידי תחתונים. טוב, די, נו, תחתונים, יופי, תחתונים, מספיק!

ממשיך? עשו טובה, זה זבל, לא יודע מי אמור להנות מזה… זה פשוט חולני.

סטודיו: AIC Spirits מספר פרקים: ? ז’אנר: שונן, אצ'י, בנות שנלחמות ללא סיבה או בגדים סוג: TV

Mashiro-iro Symphony: The Color of Lovers

הבית ספר של שינגו (Shingo) מחליט להתאחד עם בית ספר של בנות בלבד. כתלמיד נבחר, שינגו נשלח באופן זמני יחד עם חבורה של תלמידים נוספים לבית הספר לבנות עד האיחוד הרשמי בין בתי הספר. הוא פוגש במספר רב של בנות מיוחדות, אבל כמעט כולן שונאות בנים. וכדי לגרום לבנות להפסיק להסתכל על הבנים כצרה, שינגו עובד קשה ו…

רוב הסיכויים שלא משנה מה חשבתם על זה, צדקתם. מדובר באנימה המבוססת על סיים-דייטניג, משחק בו על השחקן לגרום לבחורה במשחק להתאהב בו תוך כדי פעולות שונות במשחק, משהו בסגנון של סדרת ספרי "צמרמורת" הנוסטלגים, רק עם איך להתחיל עם בנות, אתה בוחר מה לומר או מה לעשות על פי אפשרויות בחירה שונות. בכללי, כמו בכל סיים-דייטינג, עיצוב דמויות חמוד ביותר, עם תלבושות בית ספר מלאות בפרטים, וארסנל שלם של בנות (בדו-מימד כמובן).

אבל כמה דברים מציקים לי תוך כדי צפיה בסדרה הזו, המנהלת של בית הספר מתנהגת בחוסר אחראיות מוחלט, המורה מפחדת פחד מוות מבנים ויש בבית הספר מייד… איזה מין בית ספר זה? אבל חוץ מזה, אני יכול להגיד שההפקה מאוד מושקעת, הציורים מאוד מפורטים ו… יש חתול… נראה לי שזה חתול… רגע, זה חתול?

ממשיך? לא נראה לי… זה פשוט לא מספיק מעניין… בסופו של דבר הוא יצא עם כולן… זה סיים דייטינג אחרי הכל…

סטודיו: Manglobe מספר פרקים: 12 ז’אנר: ארם, אצ'י, קומדייה רומנטית, בית ספר, סיים דיטינג סוג: TV

Boku wa Tomodachi ga Sukunai

האסגאווה קודאקה (Hasegawa Kodaka) הוא תלמיד חדש בבית ספר קתולי. הוא חצי יפני – חצי בריטי ולכן צבע שיערו הוא בלונד טבעי. אך בגלל שהוא גם חצי יפני, הוא נראה כמו בריון מסוכן שצובע את השיער ולכו אנשים נוטים להתרחק ממנו. יום אחד הוא רואה את מיקאזוקי יוזורה (Mikazuki Yozora) כשהיא מדברת אל האוויר. מהר מאוד הוא מגלה שהוא לא היחידי שמחוסר חברים בבית הספר, והוא נגרר לתוך ההקמה של "מועדון השכנים", מועדון שמטרתו להשיג חברים וללמוד יכולות חברתיות.

חייב לציין שהסיפור לא רע בכלל, ולמרות שהוא בנוי בצורה מאוד רנדומאלי, יש רמיזות על העבר של הדמויות, מה שמעלה את הסיכוי שיהיה לעלילה לאיפה להתפתח, והם לא פשוט יעשו רק דברים רנדומאלים כל היום, כשבמרכז הפסקת התה. השלושה פרקים הראשונים בינתיים הצליחו להכיל את כל הווליום הראשון, ונראה ששינו קצת את סדר האירועים על מנת להתאים את העלילה לסדרת טלוויזיה. העלילה קצת מרגישה כמו הארוהי, למרות שאין חייזרים, מכופפי כפיות או גולשים בזמן, ולמרות שלדמות הגברית מהארוהי היו חברים.

לא חסר הומור, יוזורה כמעט והרגה אותי שהיא אמרה שבגלל שזה בית ספר קטולי, כל דבר שבא עם "קדוש" או "למען הקהילה" תמיד יהיה בסדר, שלא נדבר על כמויות ריפרנס לכותרים מפורסמים כמו אוונגליון, גאנדם, משחקי ה-Tokimeki Memorial האינסופיים, משחקי ה-Monster Hunter הפופולארים ועוד. הדבר היחידי שמבאס אותי, שרואים שהסטודיו שהפיק אותו יודעים לעשות רק אצ'ים. במנגה לא רואים בכזו הדגשה את השפתיים של הבנות, ואין כל כך הרבה פאן-סרביס (למי שזה מפריע, יכול לדלג על השיר פתיחה – זה רק שם)

ממשיך? בוודאי, היה חסר לי סדרה על תרבות המדיה היפנית (שהיא גם מצחיקה) כבר לא מעט זמן.

סטודיו: AIC Build מספר פרקים: ? ז’אנר: קומדיה, ארם, בית ספר, אצ'י סוג: TV

Ben-Tou

העלילה עוקבת אחר סאטו יו (Satou You), תלמיד תיכון עני במיוחד. יום אחד, הוא מגיע לסופרמרקט ומגלה בנטו (ארוחה ארוזה) למכירה בחצי מחיר. כשהוא מגיע כדי לנסות להשיג אותה, הוא מוצא את עצמו חסר הכרה, מרוסק על הרצפה. בלי לדעת הוא הכניס את עצמו לקרב הישרדות חסר מעצורים במלחמה על הבנטו בחצי מחיר.

הו, הנה משהו מקורי. האמת שצפיתי בזמנו בטריילר, והרושם שקיבלתי שמדובר בעוד אחת מסדרות האצ'י מז'אנר ה"בנות שהולכות מכות בלי סיבה או בגדים". וממש שמחתי שגיליתי שטעיתי בשפיטה שלפני הצפייה ועדיין ניסיתי אותה. מדובר בסיפור על חבורה של זאבים עניים שהולכים מכות כל יום כדי להרוויח אוכל טוב בחצי מחיר, עם כל החוקים המוזרים שלהם, בתקווה שלא יגיע איזה אדם אגואיסט וינסה להרוס לכל.

בכללי, הדבר היחידי שמפחיד אותי פה זה העובדה שמדובר בעוד אנימה מהבמאי של Basquash ו-Mayoi Neko Overrun, שלדעתי שתיהן התחילו חזק ורק התדרדרו ואני מפחד שזה יקרה גם כאן (אני חייב לציין שב-Mayoi לא צפיתי עד הסוף).

ממשיך? כן, וזו ממש לא היתה אחת האנימות שבניתי לצפות בהן העונה.

סטודיו: David Production מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה, קרבות רנדומאלים, האחרון שורד, ואו אני רעב סוג: TV

Kidou Senshi Gundam AGE

פליט אסונו (Furitto Asuno) התייתם מהוריו בגיל צעיר, לאחר השמדת מושבת החלל בה הם גרו על ידי חוצונים. עכשיו, כשהוא בן 14, הוא עוזר לצבא לפתח את המוביל סויט החדש שלהם, הגאנדם, שאמור להציל אותם מהחוצונים שהשמידו את ביתו והרגו את משפחתו. כל זאת בעזרת התוכניות של המוביל סויט שקיבל מאמו לפני שמתה. עכשיו, החייזרים משמידים את ביתו שוב, והוא יוצא להציל את המושבת החלל שלו מהאויב המסתורי הזה.

מצטער להגיד, אבל בשבילי, כחובב גאנדם, זו הולכת להיות שחיטה של פרה קדושה. כבר מ-79, כשיצאה הסדרה הראשונה של גאנדם, סאנרייז רצו לרצות את באנדאי שכמו היום, הספונסרים שלהם, בכך שהרובוט שמטיס הדמות הראשית, נראה מצועצע, אך למרות זאת, מאחורי הקלעים, הרובוט שהופיע במרבית סדרות הגאנדם, היה לא יותר מאשר הזאקו, המוביל סויט של צבאות האויב, שלא התחלף מאז, למרות שהופיעו מאות סוגים שונים של גאנדם, לזאקו יש דגם בודד, אשר מופיע כמעט בכל סדרה. שזה לדעתי העלה עד מאוד את האהבה שלי לסאנרייז, שהם עומדים על שלהם ושומרים על הרצון ליצור עלילה משכנעת. אבל, כניראה שכאן זה נגמר. נתחיל מכך שהמכונות נראות ממש מצועצעות, כל כך מצועצעות, שזה נראה כמו משהו שנבנה מלגו, כשהיכולת המיוחדת של הגאנדם, לא באמת נמצאת בגאנדם, אלא במכשיר מיוחד שבונה לגאנדם נשקים עוצמתיים לפי מידע על האוייבים שבו הוא נתקל. תקשיבו, לא יודע, אני לא מבין שום דבר במלחמה, אבל גם שב-World of Warcraft אני הולך עם הגילדה להביס בוסים עוצמתיים, אני דואג קודם שכולם מכירים את האויב שבו אנחנו נתקלים. אבל פה, זה פשוט בדיחה, במהלך הקרב, יש זמן כדי לפתח נשק? מה זה נראה לכם? קרב בין גוקו לפריזה על כוכב נמק במשך 7 פרקים? אלו אמורים להיות קרבות מהירים במיוחד, למי יש זמן לפתח נשק לכל הרוחות?

דבר אחר שהרגיז אותי, העיצוב דמויות נראה יותר מיושן וילדותי מההוא של הגאנדם הראשון. תראו, הבעיה היא לא באמת בגיל. היה אחד יותר צעיר ממנו, אוסו אווין (Uso Ewin) מגאנדם ויקטורי (Gundam Victory) היה רק בן 13. אבל הוא לא זה שפיתח את הגאנדם שהוא הטיס, ואף אחד לא לקח אותו ברצינות בהתחלה. שלא נדבר על כך שהעיצוב דמויות של האנשים סביבו (כולל שלו) היה הרבה פחות ילדותי. אבל, הדבר שהכי מרגיז אותי, לפי מה שהבנתי, העלילה הולכת להתרחש על שלושה נקודות זמן שונות, כשהדמויות הראשיות הם בנים לדורות שונים של אותה משפחה, זה אומר פליט בתור ילד, הבן שלו בתור ילד והנכד שלו בתור ילד. מה? ברגע שהוא עבר את גיל 14 זה כבר בעייתי מידי בשבילו להטיס את הגאנדם? עוד רגע נשים אותם בתוך פלאג סוויט וניתן להם להתקע על רצועה 25 כל החיים שלהםהטייס מגאנדם הראשון היה כבר בערך בן 30 בפעם האחרונה שהוא הופיע על המרקע… וברגעים האחרונים שהציגו אותו, הוא הטיס את הגאנדם שלו…. אגב, כל שלושת הדורות יטיסו את אותו הגאנדם… כן, כי, דברים ישנים תמיד יותר חזקים מהקדמה… תזכרו זאת ילדים!

ממשיך? כן… יהיה לי חבל להפסיק ואז לשמוע שסאנרייז פתאום תפסו את עצמם בידיים. למרות שכל פרק אני מרגיש כל כך חוסר רצון לצפות בפרק הבא.

סטודיו: Sunrise מספר פרקים: ? ז’אנר: מכא, מדע בידיוני, פנטזיה, אופרת חלל לקטנטנים, חיתולים סוג: TV

Mirai Nikki (2011)

יוקיטרו (Yukiteru) תמיד סירב להצעות חבריו לצאת עימם לבלות והעדיף תמיד להמשיך ולכתוב דברים שהוא רואה ביומן בטלפון שלו. חברו היחידי היה החבר הדימיוני שלו,דאוס אקס משינה (Deus Ex Machina). אך יום אחד, דאוס מבקש ממנו להשתתף במשחק הישרדות עם 11 שחקנים נוספים, שהמנצח יהפוך ליורשו כמלך היקום והזמן. המשתתפים קיבלו יומן אשר מציין את מה שהם היו כותבים ביומן שלהם בעתיד ועליהם להרוג אחד את השני על מנת לנצח במשחק. וכדי לשרוד, יוקיטרו מבין שעליו לשתף פעולה עם בת כיתתו יונו (Yuno) שגם היא משתתפת במשחק.

נתחיל מכך שמדובר באדפציה למנגת שונן מאוד פופולארית, שהייתי אומר שהיא מאוד מזכירה את דאדמן וונדרלנד (Deadman Wonderlands) בסגנון שלה, למרות שבינתיים נראה שהיא קצת פחות ברוטלית, ואני מקווה שהיא תישאר ככה. העלילה מאוד מעניינת, ובנויה בצורה כזו שמציגה לנו ברקע רמזים להמשך העלילה, שניתן להבחין בהם רק בצפייה חוזרת.

לצערי, אני לא יכול יותר מידי להרחיב, לא היה כאן משהו יותר מידי מיוחד שמשך את צומת ליבי, מדובר בעיקר באנימה ממוצעת ולא מיוחדת יותר מידי.

ממשיך? בינתיים כן, אם זה יתחיל להיות יותר מידי ברוטאלי, כניראה שאחשוב על זה שוב…

סטודיו: Asread מספר פרקים: 26 ז’אנר: שונן, פנטזיה, האחרון שורד סוג: TV

Guilty Crown

בעתיד הקרוב, מטאור המכיל וירוס בלתי מזוהה מתרסק ביפן וגורם להדבקות המונית במגפה קטלנית ולאנרכיה מוחלטת. אירגון בינלאומי הידוע בתור GHQ מתערב על מנת להחזיר סדר וארגון ליפן, במחיר של הפסדת העצמאות שלה. התקרית הזו נודעה בתור חג המולד האבוד. עשר שנים מאוחר יותר, אומה שוו (Ouma Shuu), נער עם יכולת מיוחדת שהתעוררה עקב הוירוס, פוגש ביאזוריאה ינורי (Yuzuriha Inori), נערה שמפורסמת באינטרנט כזמרת של להקה מחתרתית, הגוררת אותו לארגון גרילה הנלחם בשלטון.

איך יודעים לזהות הפקה משובחת? אתם מכירים את זה שאתם מסתכלים במסך ויכולים להשבע שראיתם את הסצנה הזו כבר? או שהדמויות והרקע פשוט קפאו במקום מלבד הפה שלהם? טוב, זו הדרך לזהות הפקות זולות. וכאן? לא רואים דברים כאלו. הכל זורם כל כך בטבעיות, אין רגע שבה אחת הדמויות פשוט קופאת במקומה. הסאונד-טרייק עשיר ואפילו הפתיחה של הפרק הראשון נעשתה בצורה קולנועית ומשכנעת עם השיר Euterpe המדבר על הצד המכוער של מלחמות כשברקע רואים את הזמרת בורחת מאנשים שמנסים לחסל אותה בצמוד לקליפ המושקע ש"מורץ" תוך-כדי. אגב, אם כבר אני בנושא, אני ממש התחברתי לשיר פתיחה מהפרק השני, הוא כל כך מדבר על מה שאני מרגיש כרגע…

מדובר בסדרת סייבר-פאנק חדשה, בה אנשים תמימים נטבחים על ידי צבא ענק של רובוטים כשעבור הצופה זה נראה משכנע ביותר. טוב, זה סייבר-פאנק, אתה מסתכל בסוריה, רואה אותו הדבר, זה נהפך למוזר? אבל מה שהיה ממש מעניין, שהכל נראה כל כך משכנע, שבפתיחה נראה ברקע מגדל טוקיו עם זרקור ענק שמאיר את שמי העיר והדבר היחידי שחשבתי "מגניב, יש למגדל טוקיו זרקור, לא ידעתי…", האמת היא שאין לו, זה חלק מהאווירה של הסייבר-פאנק, הצבא השתלט על מגדל טוקיו ומשמש בו לצרכים צבאיים… זה הרבה יותר שימושי מאנטנת טלוויזיה…. אבל בכל זאת, זה נראה ממש משכנע…

בעניין המכא שלה, סוף סוף יש לנו ביטוי לדיבורים בעולם של הפסקת יצור מטוסים מאויישים לטובת הטסת מזל"טים הנשלטים מרחוק על ידי טייס על הקרקע. ובמכא של הסדרה הזו, זה ממש בא לידי ביטוי. כמובן ששינויים טכנולוגים נוספים נצפים, לא עוד ילד השומע מוזיקה על הMP3 שלו, יש לך טלפון, יש שם יו-טיוב: תהנה לך. וכמובן, גם במקום העני ביותר, יש לאנשים גישה לטכנולוגה נצרכת… בשונה מNo. 6 עם הגישה של אם אין לך מים – סביר להניח שגם לא אינטרנט, אז כאן הגישה, יש לך מים ואינטרנט כי אתה פיראט שנלחם בממסד.

ממשיך? כמובן, אני אגיד לא לסייבר פאנק? ועוד בהפקה עשירה במיוחד?

סטודיו: Production I.G מספר פרקים: 22 ז’אנר: פעולה, מחתרת, מדע בידיוני, מכא סוג: TV

Un-Go

עם עזרתו של עוזרו המשונה, ינגה (Inga), "הבלש הכושל" שינג'ורו יוקי (Shinjuro Yuki) פותר פשעים ביפן לאחר מלחמה עתידית. הבעיה היחידה, שכל הקרדיט הולך תמיד אל בלש העל, רינרוקו קאישו (Rinroku Kaisho).

מדובר בסדרת טלוויזיה המבוססת על יצירת ספרותית יפנית מפורסמת שנכתבה מעט לאחר מלחמת העולם השניה על ידי אנגו סאקאגוצ'י (Ango Sakaguchi), אך למרות זאת, אני בספק שהסיפור ירגיש ממוחזר מידי. מדובר אומנם בסיפור ישן, אך האדפציה גורמת לה להשמע הרבה יותר עתידית עם התפתחות הטכנולוגיה וההתאמה לזמננו. ובכלל? מה אנחנו הישראלים מבינים ביצירות ספרותיות יפניות?

אחד הדברים שיותר אהבתי בסדרה הזו, היא העובדה שכל הזמן נותנים לנו רמזים לפתרון התעלומה, למרות שהרמז העבה ביותר יגיע שניה אחת לפני שינגה יקפוץ על החשוד ויגרום לו להתוודות. האמת, שלפי הסדרה הזו, בלש אני לא יכול להיות, כנראה גם לא בלשן. אך אם זאת, זו הנאה גדולה לנסות "לשחק אותה" בלש.

אגב, אני יודע שהעיצוב דמויות נראה ממש קריפי לפעמים, אבל חבל לנטוש את הסדרה הזו בגלל הסגנון ציור המיוחד שלה. מדובר בהפקה מאוד איכותית, של סטודיו Bones הידוע בעיקר בגלל העבודות המוצלחות שלהם מהשנים האחרונות – ביניהן ניתן למצוא את Fullmetal Alchemist, Gosick, Bamboo Blade, Eurika 7 וכמובן העבודה שניסתה להוציא את היפנים מהאדישות שלהם לפני הצונמי הגדול במרץ: Tokyo Magnitude 8.0.

להמשיך? זה אלמנטארי ווטסון, אני מוותר על קאנון, יש כאן משהו טוב.

סטודיו: Bones מספר פרקים: 11 ז’אנר: סיינן, בלשות סוג: TV

Last Exile: Gin`yoku no Fam

צאצאיהם של הגולים, שברחו מכדור הארץ, חזרו שוב הביתה, מפלנטה מזוהמת, רוויית דם. ברגע היסטורי של חתימת הסכם שלום בין שתי המעצמות הנלחמות, שתי הנסיכות של פדרציית אדס (Ades) נכנסות למלכודת שתוכננה בקפידה על ידי ממלכת טוראן (Turan) שלא באמת מעוניינת בהסכם השלום. אך התוכניות של ממלכת טוראן נהרסות כשפאם פאן פאן (Fam Fan Fan) יחד עם קבוצה גדולה של פיראטים מחליטים לחטוף את הספינה המלכותית של הפדרציה כדי להציל את הנסיכות מהגורל האכזר המחכה להן (וכמובן כדי לעשות קצת עסקים על הדרך… אתם יודעים… פיראטים)

נתחיל מכך שממש חסר לי Cloud Age Symphony, שיר הפתיחה הנוסטלגי של "העונה הראשונה" של Last Exile ולזימזומי הואנשיפ המתחמקות בין הכדורים השורקים של ספינות האוויר הגדולות. אבל למה אני ממש מתגעגע? ללא ספק אל קלאוס והשותפה שלו לאווין שגרמו לנו להתאהב בסיפור המיוחד שלהם. לפי מה שהבנתי, העלילה נפרדת לחלוטין מהסיפור של הסדרה הראשונה. אומנם דיאו שעיצבן אותנו כל העונה הראשונה, מופיע, וממשיך להתלהב מיכולות הטייס של קלאוס, למרות שהוא, בתור בשר ודם, לא מופיע כלל. הבנתי שעוד דמויות מהסדרה המקורית יופיעו, אבל העלילה אמורה להתרחש כמספר רב של שנים לאחר העלילה של הסדרה המקורית, ודיאו נראה צעיר מאי-פעם… טוב, כניראה אנחנו נקבל הסבר טוב לזה בהמשך.

נקודה נוספת שהייתי רוצה לעלות, היא העובדה שכל הקאסט בנוי על בנות. שתי טייסות של ואנשיפ (בגרסת מיני: ווספה), שתי הנסיכות של הפדרציה ולפי מה שהבנתי שתי טייסות האליט מספינת הסילבנה מהסדרה הראשונה יופיעו גם. למרות שפאם מחזיקה לא רע בתפקיד הגבר בסיפור, הייתי שמח לראות איזה גיבור גברי בסיפור… לא יודע, זה די חסר… בכל אופן, מי שחושש לחיסרונו של עיצוב הסטיים-פאנק מהסדרה המקורית, הוא לא חסר גם כאן, ככה גם העיצוב של התלבושות של החיילים שמושפעות מהמדים של החיילים של לפני מלחמת העולם הראשונה באירופה. ולא, אין יותר מוסקוטרים… כניראה הם הגיעו למסקנה שזה סתם בזבוז של כוח אדם לעמיד שורה של רובאים שירו כדור וחצי ויחטפו מהרובאים שבצד השני גם כדור… זה סתם מבזבז מקום על ספינת האוויר, אתם לא חושבים?

אגב, למרות שזה גונזו, שידועים מהפקות העניות שלהם, נראה שהם באמת השקיעו הפעם כדי לשחזר את אותה ההצלחה ההיסטורית של כמה שנים קודם לכן, שיצרו משהו שהקדים את כל תעשיית האנימה עם השילוב שלהם עם גרפיקת מחשב וציור מסורתי. אגב, הסגנון ציור מאוד דומה, וככה גם רמת הפירוט, רק שהפעם, מדובר ברזולוציית שידור של Full-HD.

ממשיך לצפות? כן, בתקווה שזה לא יהפוך לעוד אוכל לכלבים מעופפים.

סטודיו: Gonzo מספר פרקים: 24 ז’אנר: פעולה, מדע בידיוני, מכא סוג: TV

ומה שלא הספקתי לכתוב עליו לאחר 3640 מילים

אני יודע שעדיין פספסתי הרבה מאנימות העונה גם לאחר שסיקרתי בפוסט הזה 13, ובפוסט הקודם 7, מה שיוצא שסיקרתי רק על 20 מאנימות העונה. בין היתר, פספסתי את Fate/Zero, שכניראה לא אצפה בה גם, מאחר שלא צפיתי בסדרה שיצאה לפניה… זה עוד לפני שאמרתי שאני לא ממש מת על Type-Moon (כן, תהרגו אותי). העונה השניה של Morita-san, שאני מנסה להתכחש לקיומה (המנגה ממש משעשעת… אבל למה רצועות של 5 דקות?). כנ"ל לגבי Chibi Devi, למרות ששם הבעיה היא שהיא פשוט לא מצחיקה… את Shakugan no Shana III אני אפילו לא אטרח להוריד, בעונה הראשונה צפיתי… השניה עשיתי את חלקה בעיניים כמעט עצומות (את החלק השני בדימיון)… אני לא בטוח בקשר בלנסות לצפות בעונה השלישית…

עדיין אין תגובות

הפנייה אחת

  1. jiyuuאמר:

    אני ממש ממליץ לך לראות את פייט זירו, במיוחד בגלל שלא ראית את פייט סטיי נייט.
    הבעיה העיקרית של זירו היא שסטיי נייט יצאה לפניה ובמידה מסוימת מספיילרת אותה.
    ככה שלראות אותה ראשונה רק יעשה לך טוב, מדובר בפריקוול אחרי הכל…
    ואחד עם רמת הפקה ממש מעולה ודמויות הרבה יותר מגוונות ומענינות.

אפשרות התגובה בוטלה.