«

»

אפר
11

סיכום עונת השידורים חורף 2015

באיחור אופנתי, הסיכום שלי לעונת החורף של 2014-15. זה נראה לי סיכום עונת השידורים הראשון בשנתיים האחרונות שכתבתי. ועל הדרך אפשר לציין שהחודש לפני 4 שנים פתחתי את הבלוג…

סיכום עונת השידורים - חורף 2015

Your Lie in April

ארימה קווסיי (Arima Kousei) היה פסנתרן מחונן, בתור ילד היה ידוע כמתרונום האנושי. זאת לפחות עד שאימו נפטרה והוא נשאר לבדו, שבור ובלי יכולת לשמוע את הנגינה של עצמו. היום הוא תלמיד חטיבה רגיל אשר בורח מעצמו, מעברו ומהצל של אימו. לפחות כך היה עד שפגש בקאורי (Kaori), כנרית פרועה ויפיפיה, אשר גוררת אותו בחזרה לעולם המוזיקה.

לפני הכל, אני חייב לציין שמבחינתי, מדובר בהפתעה. כשקראתי את התקציר, את רשימת בעלי התפקידים בהפקה ושאר הדברים שמתפרסמים לפני תחילת שידורייה, הגעתי למסקנה כי אין טעם אפילו לנסות אותה. אני לא חובב גדול של מוזיקה קלאסית, אני מעולם לא התחברתי לסגנון, להערצה של אומנים שנפטרו לפני עידנים, וסדרות שמדברות על הנושא מעולם לא קרצו לי. כאן כניראה, היתה הטעות שלי.

כל כך הרבה אנשים דיברו על הסדרה הזו, בישיר ובעקיפין, עד שבסוף החלטתי לנסות אותה. בהתחלה הורדתי פרק ראשון, אחריו את השני, השלישי, הרביעי, ולאחריו מצאתי את עצמי במקום ללמוד למבחן במתמטיקה עושה מרתון של חצי העונה שפספסתי. אני לא חושב שזה דווקא סיפור העלילה או המוסיקה הקלאסית הוא מה שגרר אותי פרק אחר פרק להעריץ את הסדרה הזו.

הדבר המרכזי, והמורגש ביותר בסדרה הזו, כיאה לסדרה העוסקת במוסיקה הוא הסאנד טריייק שלה. נכון, אני לא מתחבר למוסיקה קלאסית, אבל אני גם לא הולך לטעון שהסאנד טרייק עשיר במוסיקה קלאסית בהכרח. מוסיקת הרקע משתנה בהתאם להלך הרוח של הדמויות. בין אם זה מוסיקה קופצנית וקצבית לחיי היום-יום הרועשים של הדמויות והמעבר החד למוסיקה קלאסית בתחרויות. אשר גם בהן קיים המעבר בין המוסיקה המהירה של החיבה בין קאורי לארימה לבין המוסיקה הצורמת והעצבנית של ארימה לבדו על הפסנתר.

אני לא אשקר, הסוף היה צפוי, לפחות החלק המזיל דמעות שלו. ההסבר למהו היה השקר באפריל קצת הפתיע אותי, אבל לא תפס אותי לא מוכן בשום אופן. אני חייב לציין שאם עד כה לא מובן – הסדרה לדעתי מומלצת עד מאוד למי שעדיין לא צפה בה. ובלי קשר, אני מת על Goose House ולא יכל להיות יותר מגניב להתקל בהם בשיר פתיחה הראשון של הסדרה, שלדעתי היה הפתיח הטוב ביותר של 2014.

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 22 ז’אנר:קומדיה-רומנטית, דרמה, מוזיקה סוג: TV

Log Horizon S2

30 אלף שחקנים יפנים נתקעים במשחק המחשב ההמוני Elder Tale שנייה לאחר ששוחררה חבילת ההרחבה החדשה. ללא דרך החוצה, כשהכל מרגיש ונראה אמיתי – חוץ מהאוכל שיש לו טעם של קרטון, בפני השחקנים עומדת ברירה: לחכות למשיח שאולי יחזיר אותם הביתה, או לנסות לגלות את העולם שפעם הם קראו לו משחק. שירו, נאוטסוגו ואקאצוקי אשר הכירו זה או זו עוד מלפני האפוקליפסה מחליטים לחקור את העולם יחדיו.

לוג הוריזון כבר אינה שחקן חדש בשכונה, לאחר עונה ראשונה מוצלחת, ורכישת הזכויות על הנובלות בארה"ב, כבר אי אפשר להתייחס אליה בתור מותג חדש וצעיר שיכול לטעות לפעמים. צוות ההפקה נשאר כשהיה – מלבד סטודיו האנימציה ומעצבת הדמויות שהתחלפה. אך נראה שהוצאת עונה שנייה בזמן כל כך קצר לא הטיב איתה.

בעוד העונה הראשונה עקבה אחר עלילותיהם של חמשת הנובלות הראשונות ב-25 פרקים, העונה השנייה עקבה אחר רק ארבע נבולות, באותו מספר של פרקים, כאשר שתי נובלות מביניהן מתרחשות באותו הזמן, מה שמאלץ את קצב ההתרחשות להיות הרבה יותר איטי לעומת העונה הראשונה – דבר שמאוד מורגש.

שינוי שהיה קשה להתרגל אליו הוא עיצוב הדמויות. אני חייב לציין שעיצוב הדמויות עכשיו הרבה יותר דומה לעיצוב הדמויות המקורי. בין היתר הצבע של השיער של מאריאל האלפית שבנובלה כתוב במפורש שצבע השיער שלה ירוק (זה ממש גרם לי להרגיש מבולבל כשקראתי את הנובלה הראשונה). אני לא מת על הצורה בה ציירו עכשיו את העיניים שלהם, אבל לפחות העיצוב דמויות הרבה יותר קרוב לתיאור שלהם בנבולות.

שיר הפתיחה נשאר כפי שהיה בעונה הראשונה, דאטא בייס של Man With Mission אשר קשה מאוד להתעלם ממנו. את השיר הסיום החליפו בשיר אחר של Yun*chi, שכמו הקודם לו ממכר – עד שצופים בקליפ של הזמרת.

אני יכול עוד שנים לדבר על העילאיות של לוג הוריזון על סדרות אחרות בז'אנר שפורסמו בתקופה האחרונה, או על הערצה שלי לסופר טונו מאמארה (Touno Mamare), שכתב גם את הנובלות של מאיו מאהו יושה (Maoyuu Maou Yuusha) ומגיע לכתיבה על משחקים המונים מניסיון אישי מהתקופה ששיחק ב-EverQuest.

אבל צריך לעצור כאן. הנובלות מצויינות, הסדרה אדירה, אך העונה הראשונה היתה הרבה יותר טובה, אני לא יכול לחכות לעונה השלישית, ואני מקווה שהיא תגיע לאחר שיצאו ששת הנובלות האחרונות שאמורות לסגור את העלילה.

סטודיו: Studio Deen מספר פרקים: 25 ז’אנר: מדע בידיוני, דרמה, אקשן, משחקים המוניים סוג: TV

Death Parade

אחרי המוות, נשמות בני האדם נשלחות אל גן העדן או הגהנום. דקים (Decim) הוא הבורר והמפעיל של הפאב קווינדקים (Quindecim), אליו מגיעים בני האדם אשר לא ברור להיכן לשלוח אותם, ללא זכרונותיהם או הידע כי כבר מתו. שם הם נדרשים להשתתף במשחק בו הפסדם עלול לעלות להם בחיים, על מנת לחשוף את טבעם האמיתי והמכוער שיקבע את ייעדם הבא.

הסדרה התחילה בתור אדפציה לסרט הקצר Death Billiard שנעשה על ידי אותה הפקה בידיוק כחלק מתוכנית "אנימת העתיד" (Anime Mirai), של הממשל היפני, שמטרתה להכשיר את האנימטורים של המחר. לרוב, תוצריה אינם מגיעים לשום מקום מעבר לסרט הקצר שמוקרן מידי מרץ, אך כניראה שמד האוס הבינו כי מדובר ברעיון לא רע בכלל לתוכנית טלוויזיה.

כניראה שלצוות ההפקה היה את הרעיון הגדול לעלילה כבר מראש עוד לפני שהתחילו לעבוד על הסרט, אחרת קשה להבין אחרי צפייה חוזרת בדאט' ביליארד איך הם הצליחו לקחת כל כך הרבה אלמנטים מהתפאורה והדמויות מחוסרות השם ולתת להם כל כך הרבה רקע למהלך התוכנית.

האמת, יש המון נושאים שלא נגעו בהם, יתכן ש-12 פרקים זה לא מספיק על מנת להכניס את כל הרעיונות שהיו להם, ולדעתי המון התפספס בגלל זה. אני יכול למנות שלוש דמויות לפחות שחזרו על עצמן לאורך הסדרה שמלבד מספר דיאלוגים קשה לי למצוא משהו שבו הם פיתחו את העלילה. אך לדעתי הצורה בה סגרו את הסיפור היתה מתבקשת. כבר כמה פרקים אחורה הבנתי שזה הולך להיות הסוף, והיה קשה לי להתרגש כשכבר הכנתי את עצמי רגשית לרגע הזה, טוב, בסדר, אני מודה, הכמה שניות האחרונות של הפרק, עד כמה שזה היה ברור, היה הדבר הכי מרגש בכל הסדרה הזו, והן לא החלק אליו התכוננתי.

סך הכל, דאט' פארייד היא סדרה מצויינת, מומלץ לראות קודם את דאט' ביליארד אף שהיא לא חובה. אני לדעתי עוד אתגעגע לסדרה הזו.

סטודיו: Madhouse מספר פרקים: 12 ז’אנר: דרמה, פנטזיה סוג: TV

Shirobako

חמשת הבנות של מועדון האנימציה של בית הספר החליטו שהיעד הבא שלהן בחיים הוא להפיק סדרת אנימה משלהן. ולכן כל אחת מהחמישה הלכה לכיוון אחר בתקווה שיום אחד הן יפגשו ביחד כשהן עובדות על אותו הפרוייקט. אחת מהן היא אאויי מיאמורי אשר החלה את עבודתה כעוזרת הפקה בסטודיו האנימציה הותיק אך הנכשל מוסאשינו אנימישן.

חשוב לציין שמוסאשי אנימישן מבוסס על סטודיו אנימציה אמיתי בשם סטודיו מושי פרודקשן (MushiPro) אשר פשט את הרגל לפני עשורים והתפצל. יתכן והוא יישמע מוכר מהסיבה שבעבר הוא הפיק את אסטרובוי – סדרת האנימה הראשונה אי פעם. אומנם, מאז שנות השבעיים הסטודיו לא הצליח להרים שום דבר מעניין בעצמו. מה שכניראה מסביר את האירוניה בכך שבכלל סטודיו P.A. Works שהוקם רק לפני כעשור הוא הסטודיו שביצע את ההפקה של הסדרה.

הסדרה מתייחסת רבות לאנשים האמיתיים שלוקחים חלק בתעשיית האנימה ומזכירה אותם בצורה ישירה או עקיפה תוך שיבוש שמם. אידאקי אננו, הבמאי של אוונגליון קיבל היזכור די ישיר כשהוא קיבל הופעת אורח כשהוא מסכים לעבוד כאנימטור באחד הפרקים לטובת הפרוייקט עליו אאוי אחראית. אך חשוב להדגיש שנראה שכל הדמויות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים בתעשייה, יש לא מעט ספקולציות, וכמובן שצוות ההפקה של שירובאקו כניראה לא יוכל לאשר לעולם את הספקולציות מבחינה משפטית.

אני חייב להגיד שמלבד התוכנית היכרות עם תעשיית האנימה, אין לסדרה כל כך הרבה מה להציע מבחינת העלילה. כמויות של כספים הושקעו לצורך הכנת סדרות בנות על מנת להמחיש את צורת העבודה כולל הפקת סאונדטרייק וסגנון אומנותי מיוחד עבור כל אחת מהן, על כל סגנון הציור המיוחד שלהן. ישנו קאסט עצום של דמויות בעלות שם אשר לוקחות חלק בעלילה, אשר קשה לזכור חלק נרחב מהם.

אבל סך הכל, הסדרה נחמדה ביותר, קשה שלא לאוהב את הדמויות המרכזיות, ויש לה את הקטעים שיכולים להפיל מהכסא. לדעתי היא סדרה חובה לכל מי שחושב שהוא מתעניין באיך עושים אנימה או שהוא רוצה לדעת עוד קצת על האנשים שהופכים את התחביב הזה לדבר האמיתי. ובשביל הגאווה הישראלית, קיימת דמות סופר משנית אבל ישראלית – טייסת הקרב הראשונה של הצנחנים שמטיסה כפיר ירוק.

סטודיו: P.A. Works מספר פרקים: 24 ז’אנר: קומדיה, חלק מהחיים סוג: TV

Aldnoah.Zero S2

כשבשנת 1972 האנושות מצאה שער חלל חיזרי המאפשר גישה ישירה אל המאדים, בני האדם החלו להגר אל הכוכב האדום. לאחר שהמתיישבים מצאו את טכנולוגיית האלדנואה, הם הקימו לעצמם את אימפריית וורס ושמרו את הידע לעצמם. השנאה בין אנשי כדור הארץ ואנשי המאדים התגברה עם השנים, עד שוורס פתחה במלחמה כנגד כדור הארץ, מה שהוביל להשמדת הירח ומאוחר יותר להסכם שלום שברירי בין שני הצדדים.

העונה הראשונה נפתחה עם ירידתה של נסיכת וורס, אסיילם (Asseylum) אל כדור הארץ על מנת לקדם שלום בין הצדדים, ובמקום היא ניצלת מהתנקשות וגורמת לתחילתה של מלחמה חדשה. היא מצטרפת אל קבוצת תיכוניסטים צבאיים אשר נלחמים על חייהם וחיי האזרחים אשר הופקדו בידיהם, אשר ביניהם אינהו קיזוקה (Inaho Kaizuka) אשר מוכיח פעם אחר פעם שהמכונות של וורס לא בלתי מנוצחות.

העונה השנייה ממשיכה כמה חודשים לאחר הסוף של העונה הראשונה, צבא כדור הארץ הצליח לשרוד איכשהו, ואפילו להתקדם מבחינה צבאית וטכנולוגית בזכות הידע שצברה היחידה של אינהו במהלך העונה הקודמת. במקום אינהו התלמיד הגאון שמצליח להביס כל דבר, קיבלנו אינהו שיכול להביס כל דבר בזכות העין הביונית שלו. וקליין הפיון מוורס? הוא הצליח להתקדם בתפקידים ולהפוך לנבל על במקום המשרת הבכיין של הנבל המרכזי. קצת קשה היה לי לקבל את השינויים העלילתיים האלו, והקפיצות בין החלל לכדור הארץ לא הטיבו עמם.

עזיבתו של גן אורובוצ'י (Gen Urobuchi) מורגשת יחד עם ההרגשה שאינהו כבר אינו גאון על אלא סתם "רמאי בקאוונטר סטרייק עם איימבוט", כשהוא מוצא את החולשה של כל דבר בשנייה ויכול לחזות את העתיד בשונה מהפרקים הראשונים של העונה הראשונה שם הוא ממש הסביר בידיוק איך הוא הגיע להבנה הזו. ולא, שימוש בעשן על מנת לזהות משהו בלתי נראה זה ממש לא הסבר.

הדבר היחידי שדאג להזכיר לי שזה אלדנואה.זירו היה הקו של המוזיקה האלקטרונית שנשמר מהעונה הראשונה שפשוט גורם לכל דבר להרגיש הרבה יותר טוב בסדרה הזו. ואם מדברים על הסוף, אל תזכירו לי אותו, הוא היה ורוד עם נצנצים עם תחושה של החמצה מעצבנת. זה לא אלדנואה זירו, זה לא סוף רע, זה גם לא סוף טוב, זה סתם עוד "אורובוצ'י גן ברח ואין לנו מושג מה לעשות בעונה שלמה" טיפוסי.

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 12 ז’אנר: מדע בידיוני, אקשן, דרמה, מכא סוג: TV

Rolling Girls

לאחר מלחמת טוקיו הגדולה, יפן כבר אינה מה שהיתה פעם. כיום היא מחולקת בין אזורים שונים ועצמאיים אשר בראש כל אחד מהם עומד ה-Best והוא מחזיק מתחתיו צבא אשר נקרא ה-Rest. לאחר פציעתה של הבסט מכא גרין, יוצאת רביעת בנות במסע לעזור לאנשים אשר זקוקים לעזרתה של מכא גרין.

האמת שהתחלתי לצפות בסדרה הזו בשביל סיקור עבור המנגזין, ומשם די נשאבתי. אין לסדרה הזו הרבה מה להציע, אבל היא מהנה ומשעשעת, שלא נשכח לומר שהיא עצמה לא לוקחת את עצמה ברצינות.

אבל מה כן? יש לה מוזיקה ממש טובה, והיא די משעשעת ברנדומאליות שלה. ויותר מזה, מסתבר שאם מחפשים ביוטיוב את השיר פתיחה, מסתבר שהוא קאבר לשיר באותו שם של להקת פאנק רוק בשם The Blue Hearts, כמו חצי מהשירים האחרים שנשמעים לאורך הסדרה. יכול להיות שזה גם יסביר למה כל המסע שלהן מסתובב סביב אבנים בצורת לב.

אני לא בטוח אבל עד כמה הייתי ממליץ עליה, אבל אני לא מתחרט שצפיתי בה, ולדעתי אהיה המאושר באדם ברגע שאשיג את הסאונד-טרייק שלה (עריכה: אני המאושר באדם).

סטודיו: Wit Studio מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה, פנטזיה סוג: TV

Durarara X2 Shou

חצי שנה לאחר האירועים של העונה הקודמת, רובע איקהבוקורו (Ikebukuro) חזר לשקט שלו – בערך. מלחמת כנופיות מתחוללת מתחת לפני השטח. ויש אלו אשר ינסו לנצל את המצב על מנת להתסיס את העיר.

קצת עצוב לי לומר, אבל העונה הזו היתה קצת משעממת. היא התקדמה לאט מידי, ולא היה לה פואנטה. לדעתי ה-12 פרקים האלו היו יותר מידי בשביל להכיל את כל אירועי הנובלה, והרבה מהאלמנטים שההפקה ניסתה לשמר מהעונה הראשונה איבדו את משמעותם החל מהפרק הרביעי.

אני לא יודע למה, אבל היתה לי הרגשה שהדמויות הראשיות רודדו, ההרגשה הכללית שלי היתה שהשילוש הקדוש מהעונה הקודמת לא עשה כלום מלבד לבכות לכל אורכה של העונה החדשה, מה שרק העלה לי את התסכול, ועד שהציגו לנו קאסט שלם של דמויות חדשות, עשו שימוש אולי ברבע מהן.

קשה לי להגיד את זה, אבל לא לזה ציפיתי. כן, ידעתי מההתחלה שזה סטודיו אחר, ולא רק סטודיו אחר, אלא סטודיו עם שם של סוכן ביטוח שמעולם לא שמעתי עליו קודם. אבל עדיין, מדובר באותה הפקה כמעט לחלוטין. אני לא יודע להגיד למה זה, אבל בסך הכל, אני מאוכזב, וקשה לי לומר עד כמה אני הולך לצפות בעונות הבאות שמתוכננות לה.

סטודיו: Shuka מספר פרקים: 12 ז’אנר: דרמה, אקשן, פנטזיה סוג: TV

Gundam G no Reconguista

תקופת ה-Universal Century אשר התאפיינה בהתיישבות האדם בחלל היתה ידועה גם בגלל המלחמות הקשות שפקדו אותה. יותר מאלף שנה מאוחר יותר, זו תקופה בה האנושות חייה בשלום ואחווה תחת דת אשר סוגדת למעלית החלל אשר מקשרת בין כדור הארץ לאנרגיה אשר מיוצרת בחלל. אך נראה שכעת האנושות צועדת לכיוון מלחמה פעם נוספת. בלרי זנם (Bellri Zenam) הוא צוער של משמר מעלית החלל, אשר מוצא את עצמו מצטרף בטעות לצוות פיראטים לאחר שמצליח להטיס את המוביל סויט שלא ברור מי בנה, ה-G-Self.

מדובר בסדרת הטלוויזיה הראשונה ב-15 השנה האחרונות, בה נתנו לטומינו יושיוקי (Tomino Yoshiyuki), הבמאי שהגה את גאנדם, לביים גאנדם נוסף. הבחור, משוגע על כל השכל, ועכשיו נראה לי שהגיע הזמן שאני אסכים לאמרה הזו. כניראה Turn A Gundam לא היתה מספיק ברורה בשבילי על מנת להבין את זה. הסדרה התחילה בתור משהו שיכולתי להסתכל ולהגיד "ואו, ככה גאנדם היה נראה אם היו עושים את הסדרה הזו בעשור הזה?" ולאט לאט זה הפך ל-"מה לעזאזל? אני מקווה שיתבהר בהמשך" והתקדם ל-"רגע, מה?" ומהר מאוד מצאתי את עצמי בפרק האחרון שואל את עצמי "אז במי הם נלחמים?".

במילים אחרות, אני לא בטוח במה צפיתי. אבל העיצוב, והציור מגניבים לגמרי. קרבות רובוטים שמצויירים ללא גרפיקת תלת מימד זה בכלל אדיר. אבל אני עדיין לא בטוח על מה העלילה. והעובדה שאפילוג היה (זה לא באמת ספויילר) שרואים את בלרי עושה את כל הדרך לפסגה של פוג'י-סאן רק כדי לקפץ כל הדרך למטה במקום להראות מה התוצאות של המעשים שלהם. בחיי, מה לעזאזל טומינו חשב לעצמו?

ואו, והדמויות, מי זו סטייר ומאיפה מצאו לה מדובבת כל כך מעצבנת? כאילו, מיילא שהשם שלה בקטאקאנה והמבטא שלה נשמע כמו יפנית שמנסה לעשות מבטא אמריקאני כבד, אבל זו דמות ששומעים אותה המון, לפחות שלא יעשו דמות עם קול כזה מעצבן, גם בתור בדיחה.

לצערי, לדעתי זה היה הגאנדם הגרוע ביותר אי פעם… אבל היי, לפחות השיר ששומעים כשמשתמשים בשירותים של ה-G-Self ממש ממש מגניב. אה, כן, והשיר פתיחה הראשון, למה בכלל החליפו אותו?

סטודיו: Sunrise מספר פרקים: 26 ז’אנר: מדע בידיוני, מכא, אקשן סוג: TV

עדיין אין תגובות

הפנייה אחת

  1. קואופרטיב האנימה - נושא עשירי לחודשים ינואר-פברואר-מרץ: עונת חורף 2014-2015אמר:

    […] Kakumeiki » חורף 2015 – דעות ראשונות ספיקר » קבא״ב 10 – חורף 2014/5 のヮの » קבא"ב נושא עשירי: עונת חורף 2015 AnimeWatcher » סיכום עונת השידורים חורף 2015 […]

אפשרות התגובה בוטלה.