«

»

ינו
28
2013

עונת החורף 2013 – חלק ג'

פוסט אחרון בסדרת הפוסטים על עונת החורף של 2013, אומנם קצת באיחור, אבל מספיק מוקדם כדי שזה יהיה "רושמיים ראשונים" ולא "פוסט סיכום".לדעתי, זה הפוסט עם הסדרות היותר מעניינות של העונה.

Boku wa Tomodachi ga Sukunai Next

האסגאווה קודאקה (Hasegawa Kodaka) הוא תלמיד חדש בבית ספר קתולי. הוא חצי יפני – חצי בריטי ולכן צבע שיערו הוא בלונד טבעי. אך בגלל שהוא גם חצי יפני, הוא נראה כמו בריון מסוכן שצובע את שיערו – ולכן הוא עדיין לא הצליח להשיג חברים. יום אחד הוא רואה את מיקאזוקי יוזורה (Mikazuki Yozora) כשהיא מדברת אל האוויר. מהר מאוד הוא מגלה שהוא לא היחידי שמחוסר חברים בבית הספר. הוא נגרר לתוך ההקמה של "מועדון השכנים", מועדון שמטרתו להשיג חברים וללמוד יכולות חברתיות.

מדובר בעונה שניה ל-Boku wa Tomodachi ga Sukunai. לאחר עונה ראשונה שהצליחה לא רע אודות מועדון חברים שעושים בעיקר שטויות תוך כדי שימוש מרובה בפאן-סרביס, בסדר, אני לא אשקר, אני צפיתי בגרסה המצונזרת, אני יודע טוב מאוד שהגרסה הלא מצונזרת זה הרבה מעבר לסתם "פאן-סרביס". בכל אופן, היה ברור ש-AIC Build תרכב על הגל ותיצור עונה נוספת אשר בשונה מהעונה הקודמת, תמשיך מאותה נקודה, אך תתבסס יותר על המנגה. הסדרה ממשיכה בדיוק מאיפה שהעונה הקודמת הסתיימה, ההומור נשאר אותו הומור. הפעם, בשונה מבעונה הקודמת, המחברת של המנגה לוקחת תפקיד פעיל בהפקה, ככה שכניראה נזכה לראות קווים יותר מקבילים בין האנימה למנגה. מלבד זאת, נראה שההפקה עצמה השתנתה לא מעט, וככה זה גם פחות או יותר מרגיש עם הורדה משמעותית בכמות האצ'י, ושוב, לא צפיתי בגרסה של השעות המאוחרות…

איך שזה נראה כרגע, הולכות להכנס לסיפור מספר דמויות חדשות. ביניהן אחותה הגדולה של מריה, ועוד שתי בנות שלפי מה שהבנתי קשורות למועצת התלמידים של הבית ספר. יותר מעצבנות ממריה וקאבוטו הן לא יכולות להיות, אני מקווה אבל שהדמויות החדשות יכניסו עניין לסיפור ויוסיפו להומור, ולא רק יגרמו לסדרה לאבד את עצמה מעודף דמויות נשיות… בכל אופן, נקווה שזו לא תיהיה סתם "עוד עונת המשך" לסדרה מוכרת. כרגע בכל אופן, אני ממשיך.

סטודיו: AIC Build מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיית מצבים, ארם, אצ'י, בית ספר, סיינן סוג: TV

Kotoura-san

מאז שהיתה קטנה, קוטואורה הארוקה (Kotoura Haruka) לא יכלה לשלוט ביכולת שלה לקרוא מחשבות. היא היתה שומעת מה אנשים חושבים סביבה, בלי יכולת להבין שאנשים נורמאלים לא יכולים לקרוא מחשבות. לאחר שהוריה נטשו אותה אחרי שכבר אבדו עניין בלמצוא פתרון לבעיה של הילדה, היא עברה לבית ספר חדש. שם מאנאבה יושיהיסה (Manabe Yoshihisa), מתחיל להתעניין בילדה החדשה בכיתתו וביכולת שלה לקרוא מחשבות.

אז, עוד סדרה המבוססת על 4Koma, בהפקה תמצאו את אואוטה מאסאהיקו (Oota Masahiko), שביים בזמנו את העונה הראשונה של Minami-ke ואת שתי העונות של Yuru Yuri, ככה שקשה לי לאמין שיכול להיות רע. בכל אופן, מה שממש שיעשע אותי, שאחרי שהצלחתי למצוא עניין בשיר הפתיחה, גיליתי שהזמרת היא נאקג'ימה מאגומי, הזמרת שיותר ידועה בגלל הדמות שהיא שיחקה, רנקה ליי ממקרוס פרונטייר, שיהיה מצחיק לומר שהיא הזמרת היחידה שאני זוכר את השם שלה.

הסדרה, בשונה מהעובדה שהיא מבוססת על 4Koma החלה בתור סדרה רצינית למדי, הציגה סיפור די עצוב על ילדה שבסופו של דבר ננטשה על ידי ההורים שלה שלא הצליחו להתמודד עם הצרות שלהם והחלו לחפש לעצמם הסחות דעת, מה שהוביל את הארוקה להיות ילדה אדישה ולא חברתית כלל, אשר רק מתרחקת מאנשים בתקווה שלא תצטרך להתמודד עם פגיעה בחברים שלה. במהלך הפרק הראשון, הסדרה מקבלת תפנית בכובד של העלילה, כשהארוקה פוגשת בבחור ה"סוטה" מהכיתה שלה. הוא בכל אופן, מגלה מהר מאוד שהיא מגיבה למחשבות המיניות שלו, וככה מתחיל סוג של סיפור האהבה מוזר בין מישהי שיכולה לקרוא מחשבות, לבין מישהו שמסוגל להוציא אותה מדעתה רק מהפעלת הדמיון שלו.

שני הפרקים הראשונים היו יותר מרגשים ממצחיקים, קשה לי לאמין שמדובר בסדרה המבוססת על 4Koma. ממש נהניתי מהם, לא יכולתי שלא להתאהב בדמויות. ממש מעניין אותי מה יצא מזה, למרות שמדובר שמגיע מסטודיו עם "AIC" בשם. כרגע אני ממשיך.

סטודיו: AIC Classic מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה רומנטית, פנטזיה, בית ספר סוג: TV

Sasami-san at Ganbaranai

אני לא בטוח במה צפיתי, הסדרה הזו כל כך סוריאליסטית שאני באמת לא הצלחתי לעקוב. הסדרה עוקבת אחר היקיקומורית בשם סאסאמי (Sasami) שאין לה כוח אפילו להחליף בגדים או אפילו לאכול. האח הגדול שלה עושה עבורה את כל העבודה ומטפל בה במסירות, והיא בתמורה עוקבת אחריו דרך המחשב ומתעצבנת כל פעם שהוא מדבר עם בחורה אחרת.

מעולם לא התחברתי לאנימות של שאפט. והנה שוב, שאפט הוציאו סדרה נוספת בבימויו של שינבו אקייוקי (hinbou Akiyuki) שביים את האנימות בסדרת Bakemonogatari, Natsu no Arashi, Maria holicArakawa Under the Bridge ועוד שלל אנימות פופולאריות ומעורכות רבות. אבל שוב, אני מעולם לא התחברתי לשאפט.

באמת, שאין לי מושג מה הלך בפרק, למה לעזאזל האח הגדול מסתיר כל הזמן את הפנים שלו, מה הסיפור של שלישיית האחיות שלא אומרות שום דבר הגיוני. וממש לא הבנתי מה הסיפור של סאסאמי שלא מוכנה לעשות שום דבר לבד. לא אשקר, היו קטעים שהצחיקו אותי כמו שוקווסולבקיה והארה הארה יוקאי שהאח הגדול של סאסמי התחיל לרקוד בלי סיבה. אבל עדיין, לא מצאתי את עצמי מספיק נמשך לסדרה הזו כדי להמשיך לצפות בה.

סטודיו: Shaft מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה? אל-טבעי? מד"ב? אין לי שמץ… סוג: TV

Vividred Operation

בעתיד בו העולם נמצא בשלום, לאחר שכל בעיות האנרגיה בעולם נפתרו בזכות מערכת הפקת אנרגיה סולארית אשר מצליחה ליצור חשמל עבור כל העולם. אישיקי אקאנה (Isshiki Akane) היא נערה חסרת כל חשושות אשר חייה יחד עם אחותה וסבה. אך כשאויב לא ידוע תוקף את תחנת האנרגיה, סבה שולח אותה להציל את העולם.

לא קשה לי להבין למה כל כך הרבה אנשים ציפו לאנימה הזו, מדובר בסדרה עם רמת הפקה מאוד גבוהה כשזה מגיע לאיכות הציור המדהימה, לא נראה לי שהעונה היתה אפילו אנימה אחת שמשתווה לאיכות הציור של הסדרה הזו, ערים מפורטות, הדמויות מרגישות כדמויות חיות, הריהוט בבתים מפורט, הזרימה של קרבות האוויר, זו כלל וכלל לא נראית הפקה זולה.

הבעיה שלי עם הסדרה הזו, היא הכמות הבלתי נתפסת של פנטי שוטס. אולי מוטב שאדגיש שיש לסדרה הזו אספקטים מסויימים של "מאהו שוג'ו", עם סצנות של "שינוי צורה" ואפילו משהו נוסח שילוב, בו שתי בנות יכולות להשתלב לדמות אחת חזקה… אספקט די מוזר עבור סדרה בסגנון של Sky Girls או Strike Witches. אם כבר הזכרתי את Strike Witchs, אולי מוטב להגיד שמדובר באותו הבמאי… ככה שאני יכול איכשהו להבין למה העיצוב דמויות נראה ככה… למרות שרוב בתי הספר ביפן כבר זנחו את "הבורומה" ועברו למכנסי ספורט יותר מודרנים בתור מדי הספורט של הבנות, ב-Vividred Operation לא שמעו על כך, וכניראה ככה גם קהל היעד של הסדרה.

האמת, שמלבד בעיית האצ'י שלה, מה שהפריע לי יותר מכל בסדרה הזו הם קרבות האוויר. אתה רואה קבוצה קטנה של מטוסי קרב חדישים כמטוסי סיור אשר מתצפתים על מפלצת עצומה רק כדי למות בלי יכולת להגיב. הם אפילו לא מספיקים לעשות איזה תמרון התחמקות… תגידו, בשביל זה אימנו אותם במשך מספר שנים? כדי למות? קצת כבוד לטייסי קרב בבקשה. העניין איבד פרופורציה בפרק השני כששתיים מהבנות מתחילות "לפוצץ" למפלצת את הצורה תוך כדי שהן משתעשעות עם יכולת התעופה וחליפת הכוח שנותנת להן עוצמה לא נורמאלית.

בקשר להפקה, מלבד הבמאי של Strike Witches, הסטודיו שמפיק את האנימציה של הסדרה הוא A-1, ככה שללא ספק, אם האנימציה התחילה כל כך טוב, היא תישאר ככה עד הסוף המר. אני לא חושב שאמשיך לראות את האנימה הזו, כמו שלא המשכתי לראות את Girls und Panzer… הייתי אומר שאני מחפש היגיון בסדרות שאני צופה, אבל איך אסביר את כל ה-4Koma שאני אוכל?

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 12 ז’אנר: אקשן, אצ'י, מדע בידיוני, מאהו-שוג'ו סוג: TV

Chihayafuru 2

חלומה של איאסה צ'יהאיה (Ayase Chihaya) היה, שאחותה הגדולה תהיה הדוגמנית המצליחה ביותר ביפן. זה לפחות היה ככה עד שהגיע לכיתתה תלמיד חדש ושקט, אשר אמר לה שחלום חייב להיות של האדם שחולם אותו עצמו, ולא של אדם אחר. היא מחליטה שהיא תהיה שחקנית הקארוטה (Karuta), הטובה ביותר בעולם, ומצטרפת לספורט התחרותי יחד עם התלמיד החדש וחבר ילדותה.

צ'יהאיה חזרה, זה לא הייתה אפילו שאלה אם תהיה עונה שנייה. אחרי השנה הראשונה שלהם בתיכון בו הם הצליחו לקבל הכרה מבית הספר, הם חוזרים עם תקציב של מועדון ספורט כדי לגייס חברים חדשים לנבחרת שלהם. עכשיו, כשהם כולם כבר שנה שנייה בתיכון, הם מתמודדים כקבוצה בהתקדמות האישית של כל אחד מהם, ובהתקדמות שלהם בתור נבחרת בית הספר… וזה עוד בלי לדבר על החברים החדשים שמצטרפים למועדון.

מי שלא צפה בעונה הראשונה, ולא מכיר את הנושא, הסדרה מסתובבת בעיקר סביב משחק קלפים יפני מסורתי הנקרא קארוטה (karuta). מדובר בספורט תחרותי לכל עניין, בו השחקנים נדרשים לתפוס קלף שמונח על הרצפה, בין קלפים רבים אשר על כל אחד מהם כתובה פואמה עתיקה. כשהפואמה שעל הקלף נקראת, על השחקנים לנסות לקחת את הקלף לפני שהיריב יעשה זאת. בכל אופן, מדובר בספורט תחרותי לכל דבר ביפן, למרות שהוא לא פופולארי במיוחד, אפילו לא ביפן.

ההפקה עצמה לא השתנתה במיוחד, אפילו הביאו שוב את 99RadioService לשיר פתיחה חדש בביצועם (כן, זה זמר, לא זמרת), זה כמעט ולא מרגיש כאילו מדובר בסדרת המשך, אלא באותה סדרה. אני ממשיך, הייתי אומר שחיכיתי לה, אבל הזמן עבר מהר מידי בשביל שאוכל להגיד זאת.

סטודיו: Madhouse מספר פרקים: 25 ז’אנר: דרמה, ספורט, ג'וסי סוג: TV

Mondaiji-tachi ga Isekai kara Kuru Sou Desu yo?

הסיפור עוקב אחרי סאקאמאקי יזאיוי (Sakamaki Izayoi), ילד שנמאס לו מהשעמום בעולם. יום אחד מעטפה מסתורית נופלת עליו מהשמיים אשר שולחת אותו לעולם מקביל, יחד עם שתי ילדות, "בעייתיות" כמוהו, שהגיעו באותה הדרך בדיוק. השלושה פוגשים שם בחצי ארנבת חצי אדם, קורו אוסאגי (Kuro Usagi – ארנבת שחורה) אשר זימנה את שלושתם לקהילת "אין שם" (נשמע כמו קבוצה טיפוסית בתנועת נוער של ילדים בכיתה ד') כדי להביס רשע כלשהו או מה שזה לא יהיה.

לא יודע למה בכלל ציפיתי לדבר הזה, זה פשוט מזכיר לי יותר מידי את מה שחשבתי על Dog Days אחרי שצפיתי בפרק הראשון. טוב, זה לא מפתיע במיוחד כשהבחור שמשמש בתור הבמאי הראשי, הוא אותו האחד שביים בזמנו את Dog Days. לדעתי לצפות בסדרה הזו זה בזבוז זמן, לא ברור איפה האצ'י בסיפור הזה, הדמויות סתם מעצבנות אותי והעלילה בכלל עוקבת אחרי משחקי הימורים בעולם פנטזיה.

האנימציה נראית חלקה, הציור ללא ספק מפורט, הקולות רקע משכנעים, אומנם אין משהו מיוחד בסאונד-טרייק מלבד השיר פתיחה שנשמע לא רע בכלל. אבל כל זה כל כך לא משנה אם העלילה לא נשמעת מספיק מעניינת… אפילו העובדה שמאגומי נאקג'ימה (Magumi Nakajima), זאת שאמרתי שהיא הזמרת היחידה שאני זוכר את השם שלה בביקורת על Kotoura-san, מדובבת את קאסוקאבה יו (Kasukabe You) לא מעלה בי אפילו במעט את החשק להמשיך לצפות בסדרה הזו.

סטודיו: Diomedea מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה, פנטזיה, כוחות על, הימורים מוזרים סוג: TV

זהו, אני חושב שהצלחתי לסקר על כל הסדרות המשמעותיות העונה, אם מורידים סדרות שהעדפתי לא להתחיל כי לא ראיתי את העונה הראשונה, או כי ראיתי את העונה הראשונה, אבל מטעמי בריאות העדפתי לוותר על השנייה. עכשיו אני רק מקווה שאמצא על מה אני מעדיף לוותר, כי לעקוב אחרי 17 סדרות בשבוע זה קצת מוגזם (אם סופרים כמובן גם את אלו שנשארו איתי מעונות קודמות)…

12 תגובות

עדיין אין הפניות

  1. Jiyuuאמר:

    דיי מסבירים את העלילה של סאסאמי סאן בפרק 2, זה לא הופך אותה להרבה יותר שפויה,
    אבל לפחות אפשר להבין את ההגיון הפנימי שלה חחחח

    ובנוגע לויוידרד, לא רק הבמאי קשור לסטרייק וויצ'ס, כמעט כל הצוות הפקה הוא אותו הצוות

    אישית דווקא לא אהבתי את הנסיון של קוטואורה להיות רציני, הקטעים הקלילים יותר של הסדרה מבוצעים היטב, אבל הנסיונות של הסדרה להכניס עומק בדברים סתם נראים לי רדודים..

    1. jiyuuאמר:

      תיקון קטן לאמירה על ויוידרד, זה לא שיש הרבה אנשים בצוות שמשותפים כמו שפשוט אותו במאי מסטרייק וויצ'ס ממלא את רוב התפקידים הראשיים בויוידרד
      http://www.animenewsnetwork.com/encyclopedia/compare.php?anime_list=9139-14723-14334

    2. SybeRאמר:

      לא יודע, מעולם לא התחברתי לסדרות של שאפט… אני לא חושב שאם אצפה בפרק השני אני אשנה את דעתי…

      בקשר לקוטורה, אני ממש אוהב את הצורה בה עשו אותה, דווקא לדעתי הקטעים הרציניים לא מרגישים רדודים, אני מאמין שהעבר הטרגי נועד כדי למנוע מהסדרה הזו להיות סתם סדרת סיטקום עם קונסצפט, מה שכבר לדעתי נמאס… לפחות עלי.

      1. jiyuuאמר:

        אין לי בעיה עם הרעיון של קטעים רציניים,
        אבל בשביל קטעים רציניים הם נעשו בצורה הכי פשטנית שאפשר ונראו כאילו כמעט שלא הושקעה בהן מחשבה.

        מצד אחד מראים שכולם מתחרפנים כל פעם שהיא מדברת על הדברים שהם חשבו,
        שמצד אחד זה טיפשי כי יעני איכשהו כל פעם שהיא פתחה את הפה יצא שהיא אומרת משהו שמישהו אחר לא רוצה שידעו.
        מצד שני היא גם יוצאת מפגרת כי יענו היא רואה שאנשים מתחרפנים והיא ממשיכה להגיד את זה.
        וסבבה שהיא ילדה, אבל ילדים לומדים מהר. ואלא אם יש לה איזה פיגור כלשהו זה פשוט לא מסתדר שבמשך כמה וכמה שנים היא תמשיך עם הקטע הזה של להגיד דברים שאנשים חושבים בלי להפעיל שיקול דעת.

        עכשיו בנוסף על כל זה מראים את ההורים שלה, שיענו במשך שנים חיים איתה ורואים FIRST HAND איך שהיא קוראת את המחשבות שלהם, ואז המסקנה ההגיונית שלהם לדבר הזה היא לבגוד בבני הזוג שלהם לרמה ששניהם מגיעים למצב שהם מודיעים אחד לשני שהם נשארים בעבודה או חרטא כזה בזמן שהם בוגדים.
        וכאילו הם יודעים שיש להם ילדה אוטיסטית שאומרת כל דבר שהם חושבים, אז הרעיון שלהם להתמודד עם זה הוא לשקר?

        אז אני נאלץ להגיע למסקנה שגם הם אוטיסטים יעני.

        עכשיו זה לא שההגיון של הסדרה יותר טוב בקטעי קומדיה, אבל בקטעי קומדיה קלילים זה הרבה פחות קריטי, והם לפחות מבדרים אז אפשר לחיות עם זה.

        בנוגע לסאסאמי סאן, לא אמרתי את זה בקטע שכדאי שתמשיך, אם לא נהנית מהפרק הראשון אני בספק שתהנה מהשני, רק הערתי שזה לא שזו סדרת רנדום נונסנס, יש פרמיס עם הגיון פנימי…

      2. SybeRאמר:

        אם זה למה אתה חושב שהקטעים הרציניים שלה רדודים, אני ממש לא יכול להסכים איתך…

        קודם כל, בפרק הראשון הציגו אותה בתור ילדה תמימה, שלא מבינה שמה שהולך סביבה לא טבעי. אף אחד לא אומר לה שהיא יכולה לקרוא מחשבות, אף אחד לא שואל אותה איך היא יודעת דברים, אף אחד לא אמר לה שאנשים נורמאלים לא יכולים לעשות את זה, אף אחד לא אומר לה שזה לא בסדר לקרוא מחשבות. היא קוראת מחשבות כאילו אנשים מדברים איתה, היא לא מבדילה בין השניים.

        ההתנהגות של ההורים היתה טבעית ביותר. בהתחלה הם חושבים שהילדה שלהם גאון, כמו כל הורים ממוצעים, אחרי זה הם מתחילים להרגיש שמשהו לא בסדר כי הילדה יודעת דברים שהם לא רוצים שהיא תדע, אך הם לא מצליחים להבין איך זה קורה, או לא רוצים להבין שזה קורה, כמו בני אדם רגילים לגמרי. אחרי זה הם מחפשים דרך לרפא את הילדה, על ידי רופאים ואנשי דת, ולאף אחד אין תשובה, כניראה גם אף אחד לא מאמין שהילדה יכולה לקרוא מחשבות.. וככה כניראה גם ההורים. הילדה לא מבינה את זה, גם ההורים שלה לא מבינים את זה, והם נכנסים לחרדות. ההורים מתחילים לברוח למקומות אחרים, להשאר יותר בעבודה, לבגוד אחד בשנייה, רק כדי להרחיק את הראש מהבעיה בבית אותה הם לא מצליחים לפתור.

        ואז הכל מתפוצץ… כי לבני גילה של הילדה יש כבר קצת מודעות עצמית… והיא מבינה שהיא לא היתה בסדר, למרות שהיא עדיין לא מבינה למה… ההורים שלה כמובן בשלב זה כבר מעבר למצב שהם יכולים לעזור לילדה, הם בקושי מסוגלים לעזור לעצמם. ההורים לא טיפשים ולא אוטיסטים, הם מתקשרים עם הסביבה כמו שהייתי מצפה מהם לתקשר, אבל הם אנשים חלשים שמפחדים שהסביבה שלהם תדע שיש להם ילדה "עם בעיות".

        בקשר לילדה, יש לה בעיות מסויימות, אבל היא לא אוטיסטית בכלל… הם קוראים לה בכיתה א' שקרנית, סבבה הגיוני, היא אומרת בידיוק מה שהם לא רוצים שהיא תגיד, אז עבורם היא שקרנית, וככה אנשים מסביבה מתחילים להגיד בתקווה להסתיר את האמת… וככה גם המורה מספרת לאמא שלה, שיש לה בת שקרנית… אני מנחש שהמורה מבינה שהילדה אומרת את האמת, אבל שהמורה תגיד שהתלמידה שלה קוראת מחשבות? מה, למה שהמישהו יאמין לה? יותר קל להגיד שכל דבר שהיא אומר זה שקר. והילדה נעלבת, כי היא לא שקרנית, הילדים האחרים אמרו לה בפרצוף משהו, והם מכחישים את זה…

        הייתי אומר שהקטעים הרציניים שלה רציניים מידי בשביל סדרת קומדיה, לא הייתי אומר שהם רדודים.

        1. jiyuuאמר:

          אין לי בעיה עם הרעיון של ילדה תמימה שלא מבינה מה קורה סביבה,
          אבל מדובר כאן בילדה שבמשך שנים זה המצב שלה.

          אתה חושב שבשואה הילדים הקטנים הבינו למה הנצים רודפים אותם?
          לא הם לא. אבל גם הילדים הבינו מה כדאי ולא כדאי להם לעשות.
          סבל זה כוח מאוד גדול שגורם לאנשים להסתגל נורא מהר.

          אני לא מצפה מילדה בת 6 להבין את הכל, אבל אתה מבין שמדובר בפרק זמן של מספר שנים?
          ועזוב אותך להבין הכל, אם הייתה לך ילדה, ואנשים היו אומרים לה דברים ואז שהיא הייתה חוזרת עליהם אז אנשים היו מענישים אותה באמת נראה לך שהיא הייתה ממשיכה להגיד אותם לאורך שנים?
          אם הילדות האלה היו אומרות לה את מי הן אוהבות כשהן היו ביחד ואז היא הייתה חוזרת על הדברים זה היה הופך את זה ליותר טוב?
          לא זה לא, היא עדיין הייתה מבינה שהיא לא צריכה לחזור על הדברים האלה אחרת יהיה לזה מחיר.

          ילדים הם אכן חסרי מודעות גבוהה, אבל מדובר כאן במשהו שהיא אפילו לא הייתה צריכה להבין בשביל לא לעשות.

          יש מרחק גדול מאוד בין לדעת הרבה דברים לצורך בלתי ניתן לריסון לחזור על הדברים האלה.

          את ההתייחסות להורים אתה פתרת באמירה "לא יודעים, או לא רוצים לדעת", אבל באמת? נכון, היכולת לקרוא מחשבות זה לא כמו היכולת לעוף באוויר, ובאמת שבחודש הראשון או החצי שני הראשונה לא הייתי מצפה מהם להבין כלום.
          אבל מדובר בילדה שהייתה איתם מספר שנים.
          לא צריך להיות גאון בשביל להבין, יותר נכון, כמו שאמרתי מקודם, צריך להיות מפגר בשביל לא להבין, את היכולת שלה.
          חוסר רצון להבין יכול לקחת אותך רק עד מרחק מסוים עד שזה לא נכון לקרוא לזה חוסר רצון אלא לקרוא לזה הפרעת נפש.

          ואולי הייתי מבין את זה שהם היו מבינים את היכולות שלה, ובהתאם פועלים אחרת, ולמרות זאת הם היו לוקחים אותה לרופאים\אנשי דת בשביל "לרפא" אותה.

        2. SybeRאמר:

          לא הייתי משווה לשואה. מדובר בפרק זמן של לכל היותר 5-6 שנים. זה מתפוצץ שהיא קוראת את המחשבות של "זה אוהב את זאת".. וזה גורם לילדים לשנוא אותה ולקרוא לה שקרנית. פה זה מתחיל, פה היא עושה משהו שהיא עשתה עד כה אבל אף אחד לא אמר לה על זה כלום.

          המורה אומרת להורים שלה שהבת שלה שקרנית, וכל דבר שהיא אומרת שקר. אני מאמין שהאמא חשדה עד אז במשהו, אבל היא חשבה שאולי היא חושבת על זה יותר מידי. פה היא מתחילה לקחת את הילדה לכל מני רופאים ואנשי דת. אם היית במקומה, מה היית עושה איתה? לוקח אותה לאורי גלר? ילדה רגילה לא יכולה לקרוא מחשבות, אז אולי שד השתלט עליה?

          האבא מצא מקלט מהצרות שלו בעבודה, גם ככה הוא כניראה עבד כל יום עד ממש מאוחר, ככה שלהשאר לישון זה לא כזה ביג דיל. הוא פשוט לא רצה להתמודד עם זה, תוך כדי שהוא אומר לאשתו ולעצמו שזה למען פרנסת הבית. שהוא סוף סוף חוזר, הילדה כל כך מתרגשת שהיא קוראת לשניהם את המחשבות, האמא מאמינה לה מיד, מה שאומר שהיא כבר מבינה ומאמינה שהילדה קוראת מחשבות.בכל אופן, כניראה שהילדה תמיד קראה להם את המחשבות בלי שהם אמרו לה כלום, ככה שהיא לא חשבה שהם יפגעו מזה.

          בכל אופן, אני מאמין שהיא מפוצצת הכל כל פעם מחדש בכל בית ספר שהיא עוברת אליו בגלל שהיא יוצרת חברויות עם בנות מהכיתה שלה, זוכרת איזה משהו שהן חשבו עליו, ואז אחרי זה היא שולפת בטעות את זה כאילו הן עצמן אמרו לה את זה אחרי כמה חודשים. זה ממש נראה לי סביר…

          באמת שקשה לי להבין למה אתה חושב שזו לא התנהגות טבעית. הורים עד כמה שהם דואגים לילדים שלהם, הם עדיין בני אדם. ובני אדם עושים טעויות או לפעמים קוראים את הסיטואציה לא נכון. וביננו, כניראה שגם היתה להם זוגיות גרועה, במקום להתמודד על זה ביחד הם פשוט הפילו את זה אחד על השנייה.

          1. Jiyuuאמר:

            הכוונה בדוגמה של השואה הייתה להראות שילדים לומדים מהר.
            אתה מודע לעובדה שכל השואה נמשכה בערך 6-7 שנים מליל הבדולח עד סוף הסוף שלה כן?

            פעם אחרונה שבדקתי כשילד משקר לא לוקחים אותו לאנשי דת ורופאים, לוקחים אותו לפסיכולוג.
            העובדה שהיא לקחה אותו לאנשי דת ופסיכולוגים אם כבר מראה שהיא הבינה מה שהילדה עושה, מה שהופך את הבגידה שלה לעוד יותר מפגרת.

            עכשיו שוב, אתה אומר את זה כאילו זה כזה נורמאלי לילד לבוא ולחזור על כל מה שהוא שומע שההורים שלו אמרו לו.
            ויותר מזה, לסתור את הדברים שלהם ולהגיד "לא אתה לא, הרי אמרת שעשית X".
            שוב פעם, משהו שילדים לא עושים בטח לא שכל פעם שהם עושים את זה זה הם סובלים מזה.
            ואני חוזר, זה לא משנה אם זה היה כי להורים שלה היה קטע שכל יום הם היו מספרים לה את כל הדברים שהם עשו, העובדה שהיא חוזרת עליהם היא חלק בלתי קשור לזה.
            והוא זה שמעיד על בעיה.

            התאוריה שלך בנוגע לאיך שהיא פיצצה את זה היא דוגמה הגיונית(מה שרק מחזק לי את הרושם שמה שראית בסרטון התחלה זה פחות מה שהם הראו ויותר איך שנראה לך שהיו אמורים להראות שם) לאיך שהיא הייתה יכולה ליפול, אם היו מראים את זה אז וואלה היה מפריע לי הרבה פחות, אבל זה בדיוק מה ש-לא- הראו שקרה.
            הראו לנו שהיא הייתה בשיחה עם ילדות ואז היא שמעה את המחשבות שלהן על את מי הן אוהבות והדבר ההגיוני שעבר לה בראש באותה הנקודה היה לצעוק את זה בכיתה שכולם ישמעו.
            טאקט שאפילו לילדים בני 7 יש, כן.

          2. Jiyuuאמר:

            "העובדה שהיא לקחה אותו לאנשי דת ופסיכולוגים" = "העבדה שהיא לקחה אותה לאנשי דת ולרופאים"

          3. SybeRאמר:

            אני מעדיף לא להשוות לשואה משום שזה נושא רגיש, בו אני לא יכול להביע את דעתי עד הסוף בצורה שמשווה בין השניים.

            בחזרה לנושא,

            הם רואים אתה לוקחת אותה ל-4 רופאים שונים, לא אומרים לאילו רופאים היא לקחה אותה… מה הסיכוי שהיא לא לקחה אותה לפסיכולוג? הבגידה של האמא כואבת, אבל מובנת. היא טיפשית מהצד, אבל צריך לזכור שלא נשאר לאמא שום דבר בגלל שהיא לא הצליחה למצוא פיתרון לילדה, והיא ממשיכה לגרום לה לצרות (לא מה שהייתי מצפה מהורה כמובן).

            זה לא כזה נכון, תאר לעצמך שמישהו יגיד לך "אכלתי את האפרסק… לא אכלתי אותו!" התשובה ההגיונית לומר היא "אבל אמרת שאכלת אותו!". היא ילדה קטנה, היא לא מצליחה לעשות את ההבדלה בין מה שבן אדם אומר לבין מה שבן אדם חושב, כי היא אפילו לא יודעת שיש את ההבדל הזה. בכל אופן, זה שהיא ממש אמרה מה שההורים חשבו תוך כדי שהם בוגדים אחד בשני, יכול להיות שהבחירת מילים בסצנה הזו היתה לא משהו, אבל צריך איכשהו לגרום לנו להבין את מה שהולך שם.

            ובקשר לסרטון פתיחה אני מאמין שהם חשבו שאנשים יבינו את זה כמו שאני הבנתי.. בכל אופן, הם לא יכולים לעשות פרק שלם על ההתרחשויות מלפני הסדרה… כניראה ככה הם החליטו לחתוך, התשובה הנכונה היתה לא לעשות את זה בפרק הראשון, אבל אני מאמין שזה מה שגרם לי להתחבר אל הסדרה הזו…

          4. Jiyuuאמר:

            שוב, אני לא מנסה להשוות לשואה. הנקודה היא שילדים לומדים מהר.

            מראים אותה לוקחת את הילדה לרופאים והם אומרים "אין שום דבר לא תקין בגוף שלה".
            לא משהו שאני לא חושב שפסיכולוג יגיד.

            שוב, בפעם הראשונה שהוא יגיד לך שהוא אכל אפרס, ואז יגיד שלא ותגיד את זה
            ואחרי זה הוא לא ידבר איתך אתה תפנים שאולי לא כדאי להזכיר לאנשים מתי שהם סותרים את הדברים שלהם ככה.
            ולא, לא צריך להיות בן 20 בשביל להבין את זה.

            ואגב, כבר בכיתה הראו שכולם אומרים לה שהיא קוראת מחשבות, אז כן אפילו בהגיון של הסדרה הילדים, לא הורים או רופאים או אנלאדע מה, אלא ילדים ביסודי, הבינו שהיא קוראת מחשבות.

            הם יכלו לרצות שאנשים יבינו מה שמתאים להם, העובדה היא שהקטעים שהם כן הראו מטומטמים.
            היה עדיף שכבר היו מראים את כולם עוזבים אותה בלי להראות את הסיבות מאשר הצורה המטומטמת שהם כן הראו את זה.

          5. SybeRאמר:

            טוב, צפיתי שוב בקטע המדובר ביסודי, הילדים יודעים שהיא קוראת מחשבות רק בסצנה השניה של היסודי, אבל שוב זה ילדים, הם אומרים הרבה דברים. אני בספק שאדם מבוגר שלא מאמין בכוחות אל טבעיים יקח ברצינות כיתה של ילדים שטוענת שאחת הבנות בכיתה יכולה לקרוא מחשבות… אדם מבוגר אחראי יאומר להם להפסיק לקשקש בשכל ולעזוב את הילדה לנפשה. אבל כן, בסצנה הראשונה היא יוצאת ממש טיפשה… וגם אם בהתחלה היא לא קוראת את המחשבות של החברות שלה במקום, היא קוראת את המחשבות של הבנים תוך כדי…

            בכל אופן, אני צריך לעשות שוב סדר:
            – ההתפוצצות בכיתה
            – השיחה של האמא עם המורה
            – הריצה של האמא לכל רופא אפשרי
            – הילדה חוזרת הביתה בוכיה כי אף אחד לא רוצה לשחק איתה – האבא נשאר לעבוד עד מאוחר
            – הנזיר הבודאיסטי שלא יכול לעזור
            – סצנת האלכהול
            – סצנת הסבא המעודד
            – סצנת הפיצוץ של ההורים
            – סצנת העזיבה של האמא, לאחר שהאבא עזב
            – סצנת ההקנטה בבית הספר – הילדים אומרים שהיא קוראת מחשבות

            טוב, אני נכנע, אנחנו כבר מתעמקים יותר מידי בעלילה של סדרה שאמורה להיות סדרת קומדיה קלילה. אני עדיין חושב שהקטע הזה לא היה רדוד, וההתנהגות לפחות של ההורים היתה משכנעת.

            והסיבה למה אני מעדיף לא לעשות השוואה לשואה היתה בגלל שלא משנה מה אני אגיד על זה, זה ישמע רע.

כתיבת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תתפרסם.

אתה יכול להשתמש בתגי הHTML והתכונות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>