«

»

ינו
15
2013

עונת החורף 2013 – חלק א'

מעולם לא הצלחתי לכתוב הקדמה לפוסט על עונה חדשה בלי להשמע כאילו כתבתי את זה כבר פעם… מה שבטוח לנסות לכתוב את זה כמו תקציר לסדרה חדשה לא יכול להיות רעיון רע…

עונת החורף אף פעם לא הייתה פופולארית במיוחד, אך מה קורה שאני מחליט לנסות עונה חדשה כשאני כבר עוקב אחרי לא פחות משישה סדרות? בואו נגיד שבעיקר תקווה שלא אסיים עם 21 סדרות חדשות ברשימת הצפייה. חלק ראשון בסדרת הפוסטים על עונת החורף 2013.

הערה לעצמי, מה שבטוח לכתוב הקדמה כמו תקציר זה רעיון רע…


Cuticle Detective Inaba

אינאבה הירושי (Inaba Hiroshi) הוא איש זאב ובלש פרטי עם פטיש כבד לשער. עד לפני כשנתיים שאחיו נעלם, הוא עבד במשטרה ככלב גישוש. הוא מסוגל לפתור תעלומות רק מלגעת בשערה שנמצא בזירה. אל המשרד שלו מגיע השותף שלו מימיו העליזים במשטרה יחד עם תיק מוזר שבמרכזו עז איטלקי.

מבוסס על מנגת גאג שעדיין מתפרסמת במגזין G Fantasy של Square Enix, בו התפרסמו בעבר גם המנגות של Durarara, Kimi to Boku ו-Nabari no Ou. איך שזה נראה כל פרק אמור להסתובב סביב אינאבה, הגיבור של הסיפור והמזימות של העז, המאפיונר האיטלקי דון ולנטינו (Don Valentino). אני לא יודע מה אני אמור להגיד על הסדרה הזו, מצד אחד היו כמה רגעים שהצחיקו אותי, כמו סצנת מכונת כדורי האורז, הקטע שיוטה מרפד את הדלת במסקנטיפ או איך שהעז בורח מהם בחלק השני. רוב ההומור הוא הומור של בדיחות רנדומאליות ומטופשות, לרוב לא הצחיקו אותי במיוחד, או שאני פשוט לא הבנתי מה היה מצחיק בהן. אגב, לא מדובר בסדרת בלשות כלל. אז, אל תצפו לדברים כאלו, אתם עוד תתאכזבו.

בקשר להפקה עצמה, לא תמצאו שם שום דבר מעניין, הבמאי בעברו היה הבמאי "אנימציית האקשן" של העונה השניה של Ookiku Furikabutte, שהיתה טובה… אבל אני לא בטוח שדווקא בגלל האנימציה שלה בזמן האקשן. הוא גם היה העוזר מפיק של Campione, שלא זכתה ליותר מידי שבחים אם בכלל, אבל עדיף שאעזוב את הרזומה שלו בשלווה. הבן אדם היחידי בכל ההפקה המוזרה הזו שתפס את עיני היה הזמר המדובב את העז. מדובר באואוקאווה טואורו (Ookawa Tooru), אחד המדובבים הותיקים והמוכשרים יותר בתעשייה, הוא יותר מוכר בתור מי ששיחק את רוי מוסטאנג (Roy Mustang) בסדרה הישנה של Fullmetal Alchemist. בכל אופן, כרגע, אני לא חושב שאני אמשיך לצפות בסדרה הזו.

סטודיו: Zexcs מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדייה, פרודיה, שונן סוג: TV

Maoyuu Maou Yuusha

כשהגיבור הגדול ביותר של בני האדם נשלח כדי להרוג את מלך השדים בתקווה להביא סוף למלחמה בין בני אדם והשדים, הוא מגלה שהמלך הוא בעצם מלכה. היא משכנעת אותו להצטרף אליה במסע, על מנת לסיים את המלחמה בין השדים לבני האדם, בטענה שמותה לא יביא סוף למלחמה.

מדובר בסדרה המבוססת על נובלה פופולארית בעלת אותו השם, בוימה על ידי טאקאהאשי טאקאו (Takahashi Takeo) שעד כה עשה בעיקר אצ'י, וסדרות מופת על שועלה שמתלווה אל סוחר בימי הביניים (המילה "מופת" הייתה בהקשר הנכון, כמעט). מלבד הבמאי, כמעט כל אנשי ההפקה עסקו בעבר בעיקר בהפקות של אצ'י. זה כולל כמובן את הסטודיו – סטודיו Arms שכידוע כיום שמו מתקשר בעיקר עם סדרות אצ'י מהזן היותר זול ופרובקטיבי כמו Hagure Yuusha no Aesthetica, Queen`s Blade ו-Hyakka Ryouran.

קשה לי לחשוב מה הולך לצאת מזה, בינתיים מאוד אהבתי את הפרק הראשון למרות שכולו התעסק בכלכלת המלחמה וכמעט שלא בדמויות עצמן. יכול להיות שיצא מזה משהו שיחזיר ל-Arms את תהילת העבר שלו, מה שכנראה יחזיק מעמד בדיוק עד עונת השידורים הבאה עם עונה חדשה לHyakka Ryouran. אך, הסיכויים הולכים לכיוון הזבל העונתי. כרגע אני ממשיך לצפות.

סטודיו: Armsמספר פרקים: 12 ז’אנר: פנטזיה, נובל, סיינן סוג: TV

Minami-ke Tadaima

שלושת בנות משפחת מינאמי חוזרות למסכי הטלוויזיה בפעם הרביעית. שלושת האחיות חיות יחדיו בעצמן ללא עזרת הוריהן. הארוקה היא האחות הגדולה והאחראית שמטפלת בשתי אחיותיה הקטנות תוך כדי לימודיה בתיכון. קאנה היא האחות האמצעית, לומדת בחטיבה, ולא ממש מתנהגת כמו אחת כזו. צ'יאקי היא הילדה הקטנה שעדיין ביסודי, ובשונה מקאנה, היא לא מתנהגת כמו ילדה קטנה כלל. הסדרה עוקבת אחרי חיי היום יום של הבנות בבית ובבית הספר עם החברים לספסל הלימודים.

כשהייתי עדיין בתיכון, אני זוכר שצפיתי בעונה הראשונה של מינאמי-קה, זו היתה עונה נפלאה שהיה קל להתאהב בה. לצערי הרב, החבר'ה מסטודיו Daume לא הפיקו את העונה השנייה. במקום Daume הגיע סטודיו Asread, הם עשו עבודה איומה, סגנון הציור השתנה לגמרי, העיצוב דמויות היה נראה נורא, אבל בתכל'ס, למי אכפת מהגרפיקה שהתדרדרה? ההומור כבר לא היה מצחיק, למען האמת הוא בכלל לא עקב אחרי המנגה, ההפקה פשוט עשתה עבודה איומה. העונה השלישית אומנם הגיעה מאותו הסטודיו, רק שכל צוות ההפקה הוחלף, היא הייתה טובה בהרבה, אך לא הגיעה לרמה של העונה הראשונה. עכשיו, הגיע תורו של סטודיו Feel, שידוע בעיקר בגלל האצ'י שהוא מייצר בזמן האחרון: KissXSis, Mayo Chiki או אפילו Dakara Boku wa H ga Dekinai. אני לא יכול לשים את האצבע ולהגיד על משהו שלהם בשנים האחרונות היה טוב. הבמאי הוא קאוואגוצ'י קאיצ'ירו (Kawaguchi Keiichirou), שלמרות שבשנים האחרונות הוא ביים דברים שאפילו לא הייתי רוצה להזכיר, הוא עדיין ביים אנימות מוכרות כגון Sket Dance, Ore no Imouto והעונה הראשונה של Hayate no Gotoku, ככה שאולי יש למה לצפות. (הוספתי קישורים לשירי פתיחה כדי שתוכלו להרגיש את ההבדלים בין העונות, ניתן לראות בהם בבירור את הסגנון ציור שהשתנה, אגב – שיר הפתיחה לעונה הרביעית)

בסופו של דבר, הפרק הרגיש מאוד ממוצע, הציור היה זול, זה הרגיש לי כאילו הדמויות עשויות מקרטון, הרבה שימוש בפריימים חוזרים, אומנם לאנימות מהסוג הזה הגרפיקה לא כל כך חשובה, אבל, אנחנו כבר בשנת 2013, לעזאזל, תשקיעו קצת יותר. צחקתי פה ושם, ללא ספק, הסדרה ברמה של העונה השלישית, לא ירדה מזה, וכניראה שבמזל. אני לא יודע מה הפך את הסדרה הראשונה לכל כך זכורה לטובה אצלי, בסופו של דבר, גם הסדרה הזו, וגם הראשונה מבוססות על אותה המנגה, אני כיום מכיר יותר טוב את התרבות היפנית מאשר לפני שש שנים, ככה שאני לא חושב שיש לי איזשהו מכשול בהבנה… יכול להיות שפשוט העונה הראשונה הייתה עשויה טוב בפני עצמה ולא בפני המותג.

אני ממשיך לראות, חיכיתי כבר הרבה זמן לעונה חדשה של מינאמי-קה, ושזה סוף סוף כאן, מי אני שאומר לא?

סטודיו: Feel מספר פרקים: 13 ז’אנר: קומדיית מצבים, חיי היום-יום, סיינןסוג: TV

Touhou Hakken Ibun

לפני חמש שנים, כל תושבי הכפר אואוצ'וקה (Ootsuka) נספו במגפה קטלנית. בסדר, לא כולם, איכשהו שלושה מהם שרדו את המגפה – ילדה ושני בנים. עכשיו, שלושתם גרים בכנסייה, מנודים מהעולם שבחוץ, מסתתרים מכל אשר עלול לחפש אתם. שינו, אחד מהשורדים, מחזיק בכוחה של חרב החיים, המוראסאמה (Murasame). אבל כשהכנסייה האמפריאליסטית מתחילה לחפש דרך להשיג את הכוח הזה לעצמה, החיים השקטים שלהם מצטרפים לאירועי העבר.

יהיה מצחיק לומר, אבל לא זכור לי סדרה אחת שציפתי בה לאחרונה עם כזו כמות של פטמות. אה, סליחה, פטמות גבריות. מדובר בסדרת שוג'ו, לא טיפוסית במיוחד, שמיועדת בעיקר לקהל הנשי (מה חשבתם? סדרת שוג'ו) עם כמויות עצומות של פאן-סרביס. אני מאמין שלא חסרות אנימות עם כל כך הרבה גברים דקיקים, המזכירים יותר נשים, חשופי חזה, אבל מתי הפעם האחרונה שהחלטתי לתת לסדרה כזו צ'אנס? אני לא חושב שאני הגבר היחידי שעבורו זה מרגיש כמו טאבו, אבל אני לא אוהב גם סדרות בהן רואים בחורות חשופות חזה כל הפרק, אז, כנראה שהדעה שלי לא נוטה יותר מידי, דווקא בגלל זה.

מדובר בסדרה המבוססת על מנגה של מיוקי אבה (Miyuki Abe), שכתבה בעברה הרבה עבודות שמסתובבות סביב שונן-אי ויאוי, ככה שלא קשה לי להבין מה הקטע עם הפטמות. בהפקה ניתן למצוא את יאמאסאקי אוסאמו (Yamasaki Osamu) שביים את סדרת האנימות המבוססות על המשחק הפופולארי Hakuoki (פופולארי עבור הקהל הנשי כמובן) וביים את Itazura na Kiss (שלדעתי היתה חמודה) ו-Terra e (ששמעתי שהיתה לא רעה) והסטודיו שאחראי על האנימציה הוא סטודיו Deen, שתמיד אני זוכר אותו לטובה, אבל אף פעם לא זוכר על מה (כניראה שאין על מה יותר מידי בשנתיים האחרונות).

מבחינת מה שיצא מזה, הגרפיקה מדהימה ביופיה עם רקעים מגוונים ורמת פירוט מרשימה, בחירת המודבבים היתה לא רעה בכלל, אפילו הביאו את המדובב של ניזומה איג'י מבאקומן במיוחד בשביל לדובב את העורב בסדרה, כן, הוא נשמע אותו הדבר בדיוק. בכל אופן, העלילה קצת הרגישה לי טיפשית, לא שונה במיוחד מעלילה של סדרות שונן ממוצעות… האם זה שווה לצפייה? אני לא יודע, אם אתם בקטע של בחורים חשופי חזה, כנראה תמצאו בזה יותר ממני.

סטודיו: Studio Deen מספר פרקים: 13 ז’אנר: פעולה, פנטזיה, שוג'ו סוג: TV

Tamako Market

טאמאקו (Tamako) היא תלמידת תיכון שמשפחתה מפעילה חנות-מפעל מוצ'י (עוגת אורז) ברובע הקניות של עיירה כלשהי. הסדרה עוקבת אחר חיי היום-יום שלה לאחר שעוף מוזר ומדבר נכנס לחייה.

כשההקדמה לפרק הרגישה קצת כמו סדרה של שנות ה-80, כשבפתיח טאמאקו נראתה מדלגת להנאתה ברחבי העיר כשציפור שמנה עומדת לה על הראש, אני חייב להגיד שלרגע אמרתי "טוב, זה מרגיש כמו עוד סדרת ילדים, אם זה יהיה איכשהו טוב, אולי אתן לאחותי לצפות בזה". טוב, אז, הגיע הזמן לעוד סדרה טובה של סטודיו קיוטו. ולא, אני לא הולך להמליץ עליה לאחותי. סטודיו קיוטו ידוע בתור הסטודיו שהביא את הארוהי, לאקי סטאר, קי-און ועוד סדרות פופולאריות ומוצלחות רבות אל הטלווזיה היפנית. בתור הבמאית תמצאו את יאמאדה נאוקו (Yamada Naoko), שביימה את קי-און, שללא ספק הדימיון מורגש היטב בינה לטאמאקו. עובדה מעניינת שאולי שווה להדגיש, רוב התפקידים הבכירים בהפקה, מאוישים על ידי נשים, דבר שמאוד מפתיע בתעשייה שמורכבת ברובה על ידי גברים, שיוצרים תוכן בעיקר עבור קהל גברי. אגב, כל הדמויות הצעירות בסדרה, מדובבות על ידי מדובבים צעירים, שעבור חלקם זהו תפקידם הראשון, זה ללא ספק הולך להיות מעניין.

בכללי, סיפור מקורי, הומור משעשע ביותר. הפרק הראשון היה כל כך מצחיק שהיה לי קשה לשמור על עצמי מלהעיר את כל הבית מרוב צחוק, מה שבטוח לאכול מוצ'י תוך כדי צפייה בסדרה לא מומלץ כלל. לדעתי סטודיו קיוטו עשו את זה שוב, ולמרות שהרבתי להשוות את הסדרה ל-K-On, אם הסדרה הזו עומדת לשמור על האיכות הזו עד סופה, היא ללא ספק טובה יותר. אגב, גם לה יש פזמונים שנתקעים בראש.

סטודיו: Kyoto Animation מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה, חיי היום-יום, סיינן סוג: TV

Love Live! School Idol Project

פרוייקט כוכבות בית הספר נוצר לאחר שבית ספר ששוכן בין אקיאבארה, קאנדה וג'ינבוצ'ו מוצא את עצמו בסכנת סגירה בגלל שכמעט ולא נרשמים אליו תלמידים חדשים. תשע תלמידות בוחרות להפוך לאידולז כדי להגן על בית הספר מסגירה על ידי הגדלה של מספר הנרשמות.

אני לא בטוח עד כמה יש טעם שאני אסביר את תרבות האידולס ביפן ובמזרח אסיה בכלל, אבל זה לא שקר שהרבה נערים ונערות מושפעים "מהתרבות" הזו, שמאוד רווחת ביפן וקוריאה הדרומית בצורה זו או אחרת. אידולז הן בדרך כלל בחורות צעירות, בדרך כלל בשנות העשרה לחייהן שיודעות לשיר, לרקוד ולשחק היטב, הן מופיעות בכל תוכנית אירוח שניה, דרמה טלוויזיונית, סרטים, מקליטות סינגלים, משחררות ספרי תמונות שלהן ועושות הופעות חיות, בדרך כלל תוך כדי ריקוד. מה שאני הסברתי הרגע נשמע כאילו ירדתי הרגע מהירח, אבל זו הדרך הכי פשוטה לתת מושג על רגל אחת בלי להכנס יותר מידי לנושא, אולי שווה לצפות בקליפ של קבוצות אידולז כמו AKB48 כדי להבין את זה יותר טוב, אבל זהירות, כמויות של "קאוואי" ונצנצים אשר עלולות ליפול עליכם יכול להוביל לתסביכים רפואיים כגון: כאבי ראש, אוזניים וגב. אבל זו סתם דעתי האישית.

בשנים האחרונות יש תחרות עיקשת ומטופשת בין סאנרייז (Sunrise) לסטודיו סאטלייט (Satelight) על מי יוציא סדרה יותר מטופשת על אידולז, התשובה של סאנרייז למאקרוס של סאטלייט היתה השימוש במותג The Idolmasters אשר לא צלח רבות בשילוב עם רובוטים. לאחרונה סאטלייט יצרו לעצמם מותג חדש (ומטופש) של זמרות בחלל בשם AKB0048 (בשיתוף אתם יודעים מי), כניראה בתקווה כלשהי לשחזר את ההצלחה של מאקרוס. הסדרה זכתה העונה לעונה שנייה, מה שאומר שכנראה דעת הקהל היפנית אמרה את שלה. סאנרייז כנראה כתגובה הביאו את המותג ההרבה יותר מטופש Love Live, אשר מורכב מלהקת בנות בשר ודם הנקראת μ`s (מיוז) אשר חלק גדול מהסינגלים שלהן יצאו בתור הדמויות אנימה אשר מייצגות אותן בלהקה Love Live. אגב, סאנרייז אינם היחידים האשמים במותג הזה, גם חברת ההקלטות Lantis והמגזין Dengeki G שותפות להשקעה.

בקשר להפקה ולמדובבות, עדיף שלא ארחיב, לסאנרייז יש אנשי הפקה נפלאים, וחבל מאוד שלא לקחו את הפרויקט הזה יותר ברצינות, כי מלבד אנימציה בקטעים שלא כוללים שירה, אין לו כלום. המשחק מרגיש גרוע, הסיפור מאולץ לא משנה מאיזה כיוון נסתכל, אפילו האנימציה של הריקודים נראות ממש זולות עם אפקטי תלת מידע על הדמויות אשר גורמות להן להראות רק יותר מטופשות. לפתע AKB0048 נשמעת לי כמו יצירת אומנות, אפילו המוסיקה שלה הרבה… טוב, די, בואו נגיד שמעולם לא כתבתי את הסיקור הזה. שאני אגיד שמשהו של סאטלייט יותר טוב ממשהו של סאנרייז?

סטודיו: Sunrise מספר פרקים: 13 ז’אנר: מוסיקה, איידולז, בית ספר סוג: TV

…つづく

כתיבת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תתפרסם.

אתה יכול להשתמש בתגי הHTML והתכונות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>