חלק שני ואחרון בסדרת פוסטי רושמי קיץ 2011 אחרי תקופה ארוכה בה לא עידכנתי את הבלוג. מצחיק לחשוב שמספיקות שלוש תגובות כדי לגרום לי לעבוד במרץ כדי לסיים עם הפוסט השני והאחרון בסדרה.
Dantalian no Shoka
לורד בריטי צעיר מגיע לאחוזה של סבו שהוריש לו על מנת להמשיך את עבודתו בחיפוש אחר ספרים נדירים. כמובן שבין הדברים שסביו בקש ממנו שלא ישכח להאכיל את חיית המחמד שהוא השאיר מאחור… אה, והוא שכח לציין שזו לא בידיוק חיית מחמד, אלא נערה מפונקת במיוחד שמשום מה נקראת דאנטאליאן.
מהתקציר והטריילר כבר היה אפשר לחשוב שזה הולך להיות משהו בסגנון של Gosick… אז, זה לא. נכון, רמת הפקה מאוד גבוהה ומדובר בסיפור בלשי. אבל כשמוסיפים כוחות אל-טבעיים למשוואה. הצופה פשוט לא יכול לסובב את גלגלי השיניים במוח על מנת לנסות לפתור את התעלומה. וכמובן שזה גורם לסיפור בלשות להפוך לסיפור פנטזיה עם הסברים שלא יתנו לצופה דבר. כמובן שהיו אנימות שהוכיחו אחרת כמו Ghost Hunt ששלבה את הגורם האנושי בתעלומות אל אמונות מדתות שונות. אך זה ממש לא פה. "ספרי פאנטום" זה מושג שלא קיים במציאות או באגדות מוכרות, הסיפור הבלשי נפתר כבר בהתחלה, כל מה שנותר זה לחכות שהדמות הראשית יבין מה קורה… ואז נגיד "אז למה חפרו לי רבע שעה?!". מה שאני כן יכול להגיד לטובתה, שהיוצרים עדיין שומרים על אמינות מסויימת. מהבול שמתנוסס על המכתב, עד להתנהגות הבריטית של הדמויות ולהתייחסות למלחמת העולם הראשונה. אגב השם מטעה, אין קשר לשלושת המוסקטרים (אני מאמין שכבר הבנתם את זה).
אומנם היתה התחלה די צולעת, אבל מי יודע, אולי יצא מזה משהו. ממשיך.
סטודיו: Gainax מספר פרקים: 13 בכמה צפיתי: 2 ז’אנר: פנטזיה, בלשות, היסטוריה סוג: TV
Kamisama Dolls
אחרי שעבר לטוקיו מהכפר כדי לברוח מאירועי העבר, קוגה קיוהי צריך שוב להתמודד עם זכרונותיו לאחר שמצא גופה במעלית בזמן בילוי עם חברים. כשהוא חוזר מהבילוי הארוך לביתו, אחותו שהגיעה במיוחד מהכפר יחד עם ה"רובוט" שלה, מספרת לו שהאשם ברצח הוא לא אחר מאשר חבר ילדותו שגרם לאותם הזכרונות שקיוהי כל כך רוצה לשכוח מהם.
לא הייתי אומר שזו אנימה לא מעניינת, אבל בלי בעיה אני יכול לומר שאת הסיפור הזה שמענו קודם. אויב משוגע מהעבר של הדמות הראשית שעקב אחריו כשהוא מנסה לברוח מעברו, האחות הקטנה עם סימפטום אח-גדול שצצה משום מקום באמצע החיים ואיך אפשר לשכוח שהדמות הראשית עוברת לבית של הבחורה שהוא אוהב. בכל אופן, מה שמרתיע אותי מאוד בהמשך הצפייה בסדרה הזו הוא גודל השדיים של הדמות הנשית בסיפור,אני באמת מתכוון לכך שזה מטריד, זה מתאים יותר לאיזה משהו עם תכנים פורנוגראפים, באמת שזה נראה יותר כמו זוג מנועי סילון. וזה עוד לפני שדיברתי על הגבר עם הצרור מפתחות במקום פרצוף. בכל אופן, אני חייב להגיד שהשיר פתיחה די ממכר, והוא ממש לא מתאים לסדרה הזו, אבל הוא ממש ממש ממכר…
טוב נו, נמשיך לראות… למרות שאני כבר מאמין שאני יודע איך זה יסתיים… השיר פתיחה ממכר… אה, והמנועי סילון…
סטודיו: Brains Base מספר פרקים: 13 בכמה צפיתי: 3 ז’אנר: פעולה, על-טבעי, סיינן סוג: TV
Kamisama no Memo-chou
העלילה עוקבת אחר, נארומי פוג'ישימה, נער תיכון רגיל, שמוצא את עצמו מעורב בחבורה של בני נוער חסרי חיים "העובדים" אצל ההיקיקומורית, אליס, הפותרת תעלומות בעזרת האינטרנט.
במבט ראשון זו נראת האנימה של העונה. סיפור מקורי ומעניין, דמויות חביבות שאפשר להזדהות איתן ומקום להרבה אקשן. למרות שהפרק היה מעניין המפגש עם ההיקיקומורית שתקועה בחדר שלה היה קצת צולע. לא יודע, אילו הייתי היקיקומורי לא הייתי נותן לאף אחד להכנס לחדר שלי, טוב, לא הייתי בכלל מעז לדבר עם אף אחד אפילו לא דרך הדלת (אבל להיות טרול באינטרנט זה בסדר לא?) ויותר מזה, שלא הייתי מתגאה במצב בו אני לא עובד, לא לומד ולא מתלמד ובכך אני נטל על מישהו\משהו\החברה כולה. באמת שברגע שנארומי נכנס אליה והתחיל לדבר איתה על משמעות החיים, התחלתי לתהות אולי סתם פיתחתי יותר מידי ציפיות לאנימה הזו.
בשורה תחתונה, נראה מעניין, אני בעיקר מקווה לטוב, אני ממשיך.
סטודיו: J.C. Staff מספר פרקים: 12 בכמה צפיתי: 2 ז’אנר: דרמה, בלשות סוג: TV
Natsume Yuujinchou San
מאז שהיה קטן, טאקאשי נטצומה, מסוגל לראות רוחות. הוא מוצא ספר ישן שהיה שייך לסבתו אשר בתוכו רשומים שמות של כל השדים שהביסה והשביעה לה אמונים. אך מאז שהגיע אליו הספר, הוא מותקף שוב ושוב על ידי שדים אשר רוצים את הכוח הטמון בספר הזה ולכן הוא מחליט להחזיר את השמות של השדים בחזרה לבעליהם המקוריים.
עונה שלישית לאדפציה למנגת השוג'ו המצליחה של יוקי מידוריקאווה. האנימה שומרת על אותה הרמה של העונות הקודמות וממשיכה מהמקום האחרון בו היינו. למרות שלא באמת חייבים לראות את כל הפרקים בסדר כרונולוגי בגלל האופי של הסדרה בה כל פרק הוא סיפור בפני עצמו, העלילה מתפתחת יפה עם היכרות של דמויות שקשורות לעברו של נאטצומה שעד כה שמענו עליהם רק בפלאשבקים, בתור צל בלי שם או אישיות. בשביל אלו ממכם שאינם מכירים את אופי הסדרה, לא באמת מדובר באנימת שוג'ו, לא תמצאו שום טלנובלה עם אהבות ושקרים. אבל גם לא תמצאו יותר מידי אקשן. מדובר בסיפור מרגש על החיים של אנשים מנקודת מבט קצת שונה. אגב, ממש מעניין אותי פיתרון החור הגדול ביותר בסדרה עד כה. אם סבתא שלו כל כך היתה מתבודדת ונפטרה שהיא בודדה, איך הוא נולד?
אני ממשיך. אבל שוב, זה המשכון, אם אתם מוכנים לנסות את זה, כדאי שתתחילו מהעונה הראשונה… כמו עם כל סדרה נורמאלית.
סטודיו: Brains Base מספר פרקים: 13 בכמה צפיתי: 3 ז’אנר: דרמה, פנטזיה, על-טבעי, שוג'ו סוג: TV
No.6
בעולם פוסט-אפוקליפטי, באחת מששת הערי-מדינה בהם חיים בני האדם, שיון הוא ילד-גאון אשר לומד במסגרת חינוך לגאונים בלבד. הוא מנושל ממעמדו ונזרק מהמסגרת לאחר שהציל ילד בגילו אשר ברח מהרשויות. עכשיו, כשהוא כבר מבוגר ועובד למחייתו בעיר, הוא רואה משהו שלא היה אמור לראות, משהו שעלול לסכן את חייו.
אני מאושר, נראה שהנה סוף סוף המדע בידיוני שחיכיתי לו. קונספט מוכר של החיים אחרי מלחמת העולם הבאה מנקודת מבט של איש אליטה שיורד אל העם ומבין עד כמה הוא היה אדיש. אני לא בטוח עד כמה זה הולך להיות בקונספט הזה אבל זה ממש מרגיש ככה. הפקה איכותית ביותר עם עיצוב משכנע של עיר ענק, טכנולוגיה מתקדמת לזיהוי אנשים, מערכת מדינית טוטאליטרית ששולטת במחשבות התושבים ומגבילה את הידע שלהם לעולם שבחוץ. פס קול מצויין שמזכיר לי את הפס קול של Last Exile (למרות שלא שומעים מוזיקה אירית או זמזום מנועים של מטוסים). אגב, אני חייב לציין, שלמרות שהדמויות נפצעות, לא רואים אפילו לא טיפת דם אחת. אני ממש אוהב את השינוי הזה. ואולי בהזדמנות מוטב להגיד שאני מקווה שזה לא יהפוך פתאום לאיזה שונן אי… טוב, בסדר, כבר עכשיו יש רמיזות… אבל באמת, יש לו אישה שמחכה בעירה השכנה.
בתקווה שיפצה אותי על החרטא של Appleseed. אני ממשיך, וממליץ בחום לנסות.
סטודיו: Bones מספר פרקים: 11 בכמה צפיתי: 3 ז’אנר: פעולה, מדע ביוני, פוסט אפוקליפטי סוג: TV
Nurarihyon no Mago: Sennen Makyou
נורה ריוקו הוא היורש הפוטנציאלי לראשות שבט הנורה – שבט של שדים אשר הילכו אימים על בני האדם ורוחות האיזור. אך יש בעיה, ריוקו הוא בן אדם, והוא יכול להפוך לשד רק בלילה.
לא השתנה יותר מידי מהעונה הראשונה. הפרק הראשון שפך קצת אור על הדמות של ריוקו כילד קטן. לא נראה שום שיפור ברמת הפקה, ואני גם לא בטוח עד כמה צריך, העונה הקודמת היתה מעניינת למרות רמת ההפקה הנמוכה יחסית עם עיצוב דמויות שלא עבר התאמה למדיה הטלוויזיונית, מוזיקת רקע די סטנדרטית ופרקי ריקאפ ללא הפסקה למרות שהיא ממש קצרה. אבל למרות הכל, זה לא כזה משנה לי. יש לזה עלילה מעניינת. אני חייב לציין ששקלתי להתחיל לקרוא את המנגה, אך ברגע ששמעתי שתיהיה עונה נוספת ויתרתי על הרעיון והחלטתי לחכות בכל זאת לאנימה.
מי שאהב את העונה הראשונה, לא הולך להתאכזב, ומי שרוצה להתחיל מפה, לא בטוח עד כמה יבין משהו. אני ממשיך בכל אופן.
סטודיו: Studio Deen מספר פרקים: 24 בכמה צפיתי: 3 ז’אנר: פעולה, על-טבעי, שדים, שונן סוג: TV
R-15
גאון הדור של כותבי הסיפורים האירוטים הוא עדיין תלמיד בתיכון. והוא התקבל לבית ספר מיוחד שמקבל אליו רק גאונים, אבל לא רק גאונים בתחומי המתמטיקה והמחשבים, אלא כל גאון בכל תחום.
אז, הנה אנימת האצ'י עבור אלו שהתאכזבו מההיצא של העונה, אל תסתכלו עלי, אני לא אחד מהם. אני חייב להגיד שזה אחד הרעיונות הכי מטופשים ששמעתי. מי שמע, גאון בכתיבת סיפורים ארוטיים, זה כמו גאון הדור בהפעלת ממטרות. לא, אני לא מזלזל במקצוע הזה, זה פשוט לא מאמין שבתול בן 15 מבין משהו בארוטיקה, כן, לשפוט אצ'י על פי העלילה זה קצת דפוק, אבל זה מציק לי שכל יום שעובר הסיפורים נהפכים ליותר ויותר מפגרים רק כדי לספק את הסחורה. אני לא חושב שהרעיון הזה יותר טיפשי ממשחקי המלחמה של הכלבים והחתולים ממלכת ביסקוטי, אבל די! מה קרה לאנימות נוסח Love Hina? אה, ובשביל אלו שהולכים לצפות בזה בשביל האצ'י, חבל על הזמן, הצנזורה כל כך כבדה שם שלא תראו כלום מלבד קרני אור שמסתירות חצי מסך… באמת שחבל על הזמן… לא שאני חושב שיהיה טעם לצפות בגרסה הלא מצונזרת.
לא ממשיך, לא הולך אפילו להסתכל לכיוון הזה גם בגרסת הבלו-ריי.
סטודיו: AIC מספר פרקים: 12 בכמה צפיתי: 1 ז’אנר: אצ'י, בית ספר, אצ'י… אצ'י… אצ'י.. סוג: TV
Yuru Yuri
רביעית בנות בחטיבת הביינים שלא עושות כלום חוץ מלדבר שטויות ולהפגש בחדר הנטוש של מועדון הכנת התה המסורתי שנסגר שנה קודם לכן.
למה זה נשמע מוכר? טוב, זה לא כל כך משנה, למרות שבזמן האחרון מופיעות עוד ועוד אנימות שמנסות לשחזר את ההצלחה של לאקי-סטאר עם סדרות באותו קונספט… רק ששוכחים שזה צריך להצחיק. בסדר, זה משעשע, אבל לא מספיק כדי ליצור יותר מידי עניין. בכללי, אין לי יותר מידי מה להגיד, זו אנימה די רנדומאלית, כבר בפרק שני ניתן לראות בבירור שיש לא מעט דמויות, שחלקן, אם אפשר לומר די מקוריות, אבל אתם יודעים, יותר מציק לי שפשוט ממחזרים את הקונספט הזה.
אני לא בטוח שאמשיך לראות, כבר ראיתי מספיק דברים שמשתמשים בקונספט הזה, לא צריך עוד…
סטודיו: Dogakobo מספר פרקים: 12 בכמה צפיתי: 2 ז’אנר: קומדיית מצבים, בית ספר סוג: TV
כאן נגמרת עונת הקיץ של 2011. נכון שוויתרתי על להכניס כמה אנימות, אבל זה או שפשוט לא ניסיתי אותן, או שאני לא מחשיב אותן כמשהו שמצריך התייחסות (אנימות של 3 דקות ש2 דקות מהם זה שיר פתיחה למשל).
עדיין אין תגובות
3 הפניות
Jiyuuאמר:
5 באוגוסט 2011 ב-19:10 (UTC 2)
ככה להעלים את ניאנפייר רק בגלל שהפרקים קצרים…
SybeRאמר:
5 באוגוסט 2011 ב-21:19 (UTC 2)
מממ, לא התכוונתי בהכרח לניאנפייר… התכוונתי ל-Morita-san wa Mukuchi… חיכיתי לאנימה הזו מאז שיצא הOVA… וכשזה סוף-סוף הגיע למסכי הטלוויזיה, מסתבר שזה בכלל רצועות של כ-3 דקות…
ניאנפייר צפיתי בפרק אחד, אין לי יותר מידי מה להגיד על זה מלבד שהשיר סיום (או יותר נכון הקליפ) מגניב ביותר. אבל תקשיב, כשאתה צופה בפרק שלם (בסדר, זה שתי דקות) שבו אתה רואה חתול שמנסה לשתות כל דבר אדום שבתוך המקרר… ובשניה האחרונה הוא מפספס את ההזדמנות שלו לשתות מהטבסקו… לא יודע, לא התלהבתי מספיק בשביל לדבר על זה…
Jiyuuאמר:
7 באוגוסט 2011 ב-3:36 (UTC 2)
תחשוב על זה אבל לרגע, זה היה בדיוק הדבר הכי פחות צפוי שיקרה.
זה נראה מסוג הדברים האלה שרואים קילומטר לפני ואז פתאום הביאו התחכמות..