«

»

מאי
07
2011

ביקורת: Star Driver

אני זוכר כשהפרק הראשון של האנימה יצא, מיהרתי להכריז שזו אחת האנימות היותר מביכות שצפיתי בהן. אני עדיין חושב ככה. אז הרשו לי להציג בפניכם, מה קורה שלוקחים רובוטים ענקיים, סוכר, פלפל, ו"כל דבר נחמד" כשבטעות מוסיפים לתרכובת כימיכל X. ולא, לא מדובר על בנות הפאוורפאף. אפשר לומר שיותר לכיוון הגינגה בישונן (או: הגאלקטיק בישונן, או: אני ממש לא רוצה לפרשן בישונן)


שם בעברית: סטאר דריוור
סוג: סדרת טלוויזיה
פרקים: 25
ז’אנר: פעולה, מדע בידיוני, מכא, שונן
סטודיו: Bones

אי-אפשר להגיד שזו אנימה שגרתית, אי אפשר להגיד שיש כאן משהו צפוי מראש… הז'אנר שלה הוא כבקשתכם בלבד, והקשרים בין הדמויות, לדמיונכם הפרוע בלבד. אז, בואו אסביר: יש כאן רובוטים ענקיים שמעוצבים בצורה נשית במיוחד. ליתר דיוק, מעוצבים במראה גברי לחלוטין – על עקבים… חצי מהדמויות הגבריות עונות להגדרה "בישונן" וחצי מהדמויות הנשיות מופיעות חצי מהזמן בלבוש מינימאליסטי לחלוטין לטובת הפאן-סרביס.

לילה אחד, טסונאשי טאקוטו (Tsunashi Takuto) נמצא שרוע ללא רוח חיים על אחד מחופי אי מבודד בדרום יפן. למזלו הרב, חייו ניצלו תודות לנערה צעירה ויפה (ומאורסת) שביצעה בו החייה. מסתבר, שהחליט להגיע בשחיה לאי מהיבשת, רק משום שנמאס לו לחכות למעבורת. והסיבה שבכלל תיכנן להגיע לאי, משום  שהחליט ללמוד בקרבת מקום לאיפה שאביו נראה לאחרונה, בתקווה למצוא אותו ולהכניס לו אגרוף בפרצוף. כשמאחורי הקלעים מסתתרת מזימה של כת מסתורית.

בעקרון, כל פרק נראה אותו הדבר: (1.) הדמויות חיות את חייהם (2.) טאקטו "מכסח" למכא רנדומלית את הצורה עם נשק חדש\ישן שהוא שלף משום מקום (3.) הדמויות חוזרות לשגרה. שלא נשכח שתמיד במעבר לחלק (2) של הפרק, טאקוטו עושה את המאהו-שוג'ו-טראנספורמישן שלו, שהוא נהפך לג'ינגה בישונן. ברצינות, שזה אחד הקטעים היותר מביכים בסדרה הזו. וכן, הייתי אומר שאפשר להשוות את זה לצורה שבה בנוי פרק של פוקימון.

אבל החלק העלילתי הוא פחות ממה שהפריע לי,העיצוב דמויות לפעמים ממש מציק. זה אומנם לא ברמת "ילדי המקל" מקוד-ג'יאס, אבל אכן לא היתה אף דמות גבר אחת שלא היתה סוג של "בישונן". אגב, בגלל העיצוב דמויות הזה, היו קטעים ממש ממש מוזרים שנראים כאילו נלקחו הישר מאנימות יאוי (כן, אני מאמין שזה היה חלק מההומור של האנימה הזו). כעקרון, אני מאמין שהאנימה הזו נועדה עבור נערות צעירות (או יותר נכון פוג'ושי) שיפנטזו על הקשר בין שני הגברים המרכזיים בסיפור ביחד. יש לומר שגם דמויות מבוגרות יותר נראות צעירות, וקצת קשה להבדיל בין הגילאים של הדמויות (מלבד מספר דמויות משניות לחלוטין). כמו שאמרתי קודם, גם עיצוב המכונות היה זוועתי לחלוטין, כשהמכונה המרכזית נראת יותר כמו בלרינה מאשר נשק עוצמתי.

ולמרות הכל, אני חייב לציין שזו אנימה לא רעה בכלל. אומנם העלילה תקועה למשך כל הסדרה, אבל הקשרים בין הדמויות זה הדבר היותר מעניין בכל הסיפור. בכללי, אפשר לדלג על רוב הקרבות בסדרה הזו ולדעתי עדיין להנות. בין הנקודות היותר טובות שלה הוא הOST המרהיב שמלווה את הסדרה, לדעתי, הסיבה המספיק טובה למה לצפות בקרבות, משום שכל הקרבות מלובות בשירה כמו שהיה במאקרוס פרונטייר… טוב, כמעט אותו הדבר – זה ממש לא פופ.

שורה תחתונה: למרות כל החסרונות שלה, ולמרות קהל היעד הממש לא מובן שלה, כדאי לתת לה צ'אנס .(8/10)