כאן מגיעה לסופה שרשרת הפוסטים שלי על אנימות אביב 2011, הפעם, פוסט הפוך לחלוטין מהפוסט קטילות מהשבוע שעבר, בסדר, פוסט נטול אנימות גרועות – מלבד אחת. ואני כבר אתן לכם לנחש איזו מהן. זה בטוח לא יהיה אתגר.
בפוסט זה אדבר על:
Ano Hi Mita Hana no Namae o Bokutachi wa Mada Shiranai
הם היו שישה חברים טובים, אך כשאחת מהם נפטרה, כל אחד מהם הלך לדרכו. ג'ינטה יאדומי (Yadomi Jinta), רחוק מאוד ממה שהיה פעם. במקום להיות מודל להערצה בעיני חבריו, הוא שקוע בביתו כמו כל היקיקומורי מצוי. אך הדברים מתחילים להשתנות, כשהרוח של חברת ילדותו צצה מהמתים.
זו נראת כאחת הדרמות היותר מרגשות של העונה. לא ברור אם מנמה (Manma), הרוח של הילדה שנפטרה, היא יצר דימיונו הפרוע של ג'ינטה או באמת הרוח שלה. אך עדיין ג'ינטה יוצא "במסע" לתוך עצמו, כדי להגשים לילדה שאהב את החלום, כשגם הוא וגם היא לא יודעים מה בעצם היה החלום הזה. עד הפרק האחרון שצפיתי, העלילה מרגישה מצד אחד נוסטלגית ביותר כשכל פעם מזכירים שוב ושוב את העבר שלהם, שממש מזכיר את הימים שלי בתור ילד קטן עם הגיימבוי ומשחקי הפוקימון (Getto Doze!) ושטויות "החבורה" שהולכת להלחם ברשע ובפשע. ובצד השני מרגשת איך כל אחד ואחד מהם התבגר, לאחר שאחת מהם כבר איננה. בכל אופן, החלטתי להתייחס לדבר נוסף: השיר פתיחה עושה לי צמרמורת כל פעם שאני צופה בו. אני מתכוון, השיר הזה ממש יפה. אבל המשמעות שעשו לו עם הקליפ, כשרואים כל אחד מהם לחוד נזכר בעבר שלהם ביחד ובמנמה שאיננה עוד, זה פשוט עצוב עד גבול המדכא.
בתקווה שהאנימה הזו תשמור על הרמה הגבוהה שלה, ממשיך. אה, ודבר נוסף, נראה לי שיש מקום להכתיר את האנימה הזו לאנימה עם השם הארוך ביותר, אז מזל טוב לבמאי המאושר.
סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: ? ז’אנר: דרמה, נוסטלגיה סוג: TV
Ao no Exorcist
העולם מחולק לשני מימדים, מימדם של בני האדם והמימד בו שולטים השדים. המעבר בין שני המימדים הוא בלתי אפשרי. אך השדים מסוגלים לעבור למימד האחר על ידי התנחלות בנשמתם של בני האדם. אך בשביל האל של השדים, השטן, לא קיים אדם אשר יכול להכיל אותו. ולכן הוא עשה ילד מאישה בת אנוש כדי שביום מהימים ישתלט על מימד בני האדם דרך גופו של בנו. אך האם רין (Rin), בנו, יסכים לקבל על עצמו את הגורל שאביו תכנן עבורו? או שיבחר לעשות משהו אחר? כמו למשל: להפוך למגרש שדים.
האמת שהגעתי לאנימה הזו די סקפטי, אתם יודעים, כשרואים פוסטר עם מישהו עם אוזניים מחודדות, אי אפשר שלא להיות סקפטים. מהר מאוד הסתבר לי שטעיתי, העיצוב דמויות אומנם קצת צרם לי בעיניים, אך האפקטים והצורת ציור מפצות על כך. אישית, אני ממש לא אוהב אנימות בעלות עלילה שמחרטטת על הנצרות, אבל ככל הנראה, זה לא הולך להיות ככה. הבעיה היחידה שלי עם האנימה הזו, שהיא פשוט מרגישה כאילו יועדה להיות אנדלס שונן (אנימת שונן חסרת סוף). למה אני מתכוון? קודם מציגים בפנינו את הגיבור, לגיבור יש כוח עצום שטמון בתוכו. לאחר מכן מציגים לנו את האויב, לא לפני שצורבים עוד איזו טראומה לגיבור המסכן. ואז מכניסים אותנו לבית ספר כי הגיבור צריך להתאמן קשה כדי לכסח לרשע את הצורה, כשבדרך הוא עובר הרבה מבחנים ופוגש דמויות שונות ומשונות… ויש לי תחושה חזקה שזה הולך להיות ממש ככה…
התקווה היחידה שלי שזה לא יהפוך לאנדלסס שונן… אני בכל אופן אהבתי, ממשיך (עד שהתקווה שלי תתנפץ לפחות).
סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: עד האין-סוף ומעבר לו? ז’אנר: פעולה, פנטזיה, שדים, בית ספר, שונן סוג: TV
C – The Money of Soul and Possibility Control
אומנם, הממשלה היפנית הצליחה להחלץ ממשבר פיננסי קשה, אך מסתבר שעבור האזרח הפשוט, רמת החיים לא השתפרה: אבטלה גבוהה, פשיעה, התאבדויות והיאוש בכל מקום. קימימארו יוגה (Kimimaro Yoga) גדל אצל סבתו אחרי העלמותו המסתורית של אביו ומותה של אמו. כיום, הוא סטודנט שחלומו היחידי הוא להתרחק מכל הבלאגן שגורם הכסף ולחיות חיים יציבים. אך יום אחד הוא פוגש באדם שמציע לו הלוואה שמנה בתנאי שיצטרף למשחק בו הכסף הוא הכל.
יש בסדרה הזו משהו די מעוות, שם זה נקרא "כסף". על מנת לעשות כסף, כל מה שאתה צריך לעשות זה לפתוח "עסקה" עם אדם אחר, בזמן העסקה הזו, אתה הולך מכות כשאתה יכול לקנות עזרה בעזרת כסף, ככל שאתה משלם יותר כסף, ככה אתה עלול להפסיד יותר כסף, אך גם להרוויח יותר מזה. בסופו של דבר, אחד מנצח והשני פושט את הרגל. גיבורינו מגיע למשחק הזה במקרה, והוא לא ממש מרוצה מכך… אני יכול להבין למה, חצי מהאנשים שם הם פאנאטים של כסף. לדעתם, כל מה שצריך בחיים זה כסף – וזה פשוט בולשיט. אני חייב לציין ששני הפרקים הראשונים שיעממו אותי למוות. אך השלישי – היה ממש מענין. אני רק יכול לקוות שזה באמת ישתפר. אגב, בשונה מאנימה אחרת מהעונה הזו, זו האנימה עם השם הקצר ביותר, רשמית קוראים לה רק "C", ההמשך הוא כדי שתוכלו למצוא אותה באינטרנט.
אישית, הייתי מעדיף שאם כבר C אז כבר שפת תוכנה, אבל שיהיה. כרגע ממשיך. בעיקר לאור העובדה שהבמאי הוא זה שביים את האנימה של טרפז (Kuuchuu Buranko) שמאוד אהבתי.
סטודיו: Tatsunoko Productions מספר פרקים: ? ז’אנר: דרמה, מדע בידיוני, פנטזיהסוג: TV
Deadman Wonderland
גאנטה יגאראשי (Ganta Igarashi), בן ה-14, מאושם בדבר שלא ביצע, הוא נשפט על רצח המוני של כל בני כיתתו ומקבל עונש מוות. הא נשלח לבית הסוהר דאדמן וואנדרלנד (Deadman Wonderland) ששם יבלה את זמנו עד שיגיע הזמן לגזר דינו. מדובר בית הסוהר הפרטי היחידי ביפן, בו האסירים מפעילים את הלונה-פארק המקומי, כשהנידונים למוות צריכים להשתתף בתחרויות קטלניות על מנת לאריך את חייהם בימים נוספים. מי שלא יאכל "מהממתק", ימצא את עצמו מת מהרעל שנמצא בטבעות שסביב צווארם.
קשה לי לשפוט את האנימה הזו, מעולם לא קראתי את המנגה, ולכן, אני לא יודע מה ההבדל בין השתיים. אך אני חייב להגיד שהביצוע לא רע בכלל. אישית, העלילה לא ממש משכנעת, אני מתכוון, שהאשימו אותו ברצח של כיתה שלמה, בלי שנמצא כלי הרצח, לא היו עדויות – מלבד קלטת שהעורך דין שלף משום מקום עם הודאת הרוצח, בנוסף, הוא ילד, שמיצג אותו מנהל בית כלא, הסיפור לא נשמע קצת עקום? אבל, זהו, מפה זה כבר פחות עקום. האמת, שלא יפתיע אותי אם היו הופעות בהן היו רואים אנשים שהורגים אחד את השני ואנשים היו באים ונהנים מזה, הדברים האלו היו קיימים בעבר (גלדיאטורים לדוגמא) ולא אתפלא אם זה עדיין קיים איפשהו בעולם. חוץ מזה, שהאנושות כבר הוכיחה את עצמה בדברים מזעזעים אפילו יותר. אני כבר רואה לאיפה זה יכול להמשיך, אני רק מקווה לדבר אחד, שיהיה לזה סוף מתישהו (ואיך שזה נראה, כניראה שתקוותי יתגשמו).
רק שלא יהפוך לאנדלסס-שונן אחרי הריצה הזו, בכל אופן, ממשיך.
סטודיו: Manglobe מספר פרקים: 12 ז’אנר: פעולה, מתח, פנטזיה, מדע-בידיוני, שונן סוג: TV
Denpa Onna to Seishun Otoko
ניווה מאקוטו (Niwa Makoto) עובר לגור אצל דודתו, לאחר שהוריו נסעו לעבוד רחוק מהבית. שם הוא פוגש בבת דודתו המוזרה והמסתורית, טוואה אריו (Touwa Erio) שמשום מה מסתובבת ברחבי העיר כשהיא עטופה בפוטון. מסתבר שהיא היתה נעדרת כחצי שנה ונמצאה כשהיא צפה בים. היא לא זוכרת כלום מהתקופה שהיתה חסרה, אך היא משוכנעת שהיא חייזר שהגיע לצפות באנושות.
אז זו אנימת השאפט (SHAFT) העונתית. וכמו כל אנימה שיוצאת, צריך להגיד שהיא שאפטית מאי פעם. אקראיות אצל שאפט זו לא מילה גסה, וככה גם באנימה הזו. גם הדמויות עצמן רנדומאליות לחלוטין עם התלמידה שנוסעת לבית ספר על אופניים כשעל ראשה קסדה של ילדי הגן, או התלמידה שמסתובבת בלילה כשהיא מחופשת לדברים לא שגרתיים בעליל והדודה שמעולם לא הייתה נשואה. וכנראה שהיא בודדה מידי בגלל בתה "המשוגעת". כשסביב ניווה כל המוזרות האלו, הוא נראה נורמאלי לחלוטין, לא שהוא בעצמו כזה נורמאלי. אני חייב לציין שהעלילה עצמה מקורית מאוד, ונראה שהיא תילך לכיוון הנכון.
אני ממשיך, וממליץ בחום, אבל בבקשה, בבקשה, שמישהו יגרום לשיר פתיחה הזה לצאת לי מהראש!
סטודיו: SHAFT מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה-רומנטית, בית ספר, אקראיות סוג: TV
Kami nomi zo Shiru Sekai II
קאטסוראגי קאימה (Katsuragi Keima) הוא בפשטות חנון. אבל לא סתם חנון, חנון של משחקי דייטינג אשר זכה ברשת לכינוי, האל של משחקי הדייטינג, משום שלא קיים משחק דייטינג שהוא לא הצליח לסיים (שכל אחת מהדמויות תתאהב בו). אך כאן הכל רגיל (מלבד הסטייה שלו), עד שהוא בטעות חותם על חוזה מהגהנום עם (שדה בעלת קול מהגיהנום), בו עליו לגרום לבנות אמיתיות להתאהב בו כדי להוציא מליבן שדים שהתנחלו בהן, ואם יכשל, יאבד את ראשו. לצערו הרב הוא צריך את הראש בשביל משחקי הדייטינג שלו, כן, ככה זה שאתה מתעניין רק בבנות בדו-מימד.
אז, המשך ישיר לסדרה הקודמת. אחרי שכבר הצליח להוציא שדים מהלב של ארבעה בנות, יש לו עוד הרבה עבודה לעשות, רק שעכשיו נכנסת לארסנל הדמויות שדה חדשה, לא, אין לה קול מהגיהנום כמו לשדה הראשונה, והיא גם ממש לא מגושמת כמוה. כעקרון, כשצפיתי בפרק הראשון של העונה הקודמת, הייתי בטוח שמדובר באצ'י, אך מהר מאוד הסתבר לי שטעיתי. האנימה הייתה עשויה היטב, אנימציה חלקה, ושנינות חביבה. בכל אופן, לפי הפרקים הראשונים של העונה השנייה, נראה שהעונה הזו לא נופלת ממנה.
אני ממשיך, מי שלא צפה בעונה הקודמת, מומלץ בחום לנסות אותה.
סטודיו: Geneon Universal Entertainment, Manglobe מספר פרקים: ? ז’אנר: קומדיה-רומנטית, בית ספר סוג: TV
Moshidora
מינאמי קאוואשימה (Minami Kawashima) מצטרפת לצוות הניהול של קבוצת הבייסבול הבית ספרית, במקום חברתה הטובה שהתאשפזה בבית החולים. בלי שום ניסיון בניהול קבוצה, היא קונה ספר של פיטר דרוקר על ניהול בתי עסק ומתחילה לנהל את קבוצת הבייסבול כמו מנהל עסק.
כעקרון, מדובר באנימה המבוססת על לייט נובל פופולארי המיועד לאנשים בגילאי ה30-40 לחייהם, אף שלא מדובר בסדרה כבדה במיוחד. מה שמאפיין את הסדרה הזו, הוא כמובן התבוססות על ספר מוכר משנות ה-70 של איך לנהל עסק. העלילה עוקבת אחרי מינאמי השוברת את הראש כשהיא מנסה לנהל את הקבוצה כמו עסק, כשהיא בין היתר מנסה לעלות את מוראל השחקנים ולהביא אותם לאימונים. לא, הם לא יתחילו למכור גלידה, והם ממש לא עומדים לקבל משכורת על זה. אל תשכחו, מדבור בקבוצה של בית ספר תיכון. האנימה עוקבת אחרי השינויים בתפיסה של הדמויות השונות בקבוצה, הקשיים, המטען הרגשי שלהם אחד כלפי השני, היאוש מההפסדים והחלומות שלהם. בכללי, דבר אחד לא התיישב לי, לכל אורך הסדרה, יש הרגשה שהאנימה מתרחשת בשנות ה-80 המאוחרות, אך בו זמנית רואים מדי פעם טלפונים סלולארים, זה מרגיש כאילו דחפו את העלילה לזמננו וניסו להתאימה בכוח, אך אני לא מצליח למצוא לכך שום רמז מלבד העובדה שהספר שמינאמי מסתובבת איתו, נכתב בשנות ה-70. דבר נוסף, שמידי פעם בשמות של הדמויות יש הרגשה לריפרנסים לאנימות בייסבול משנות ה-70, מינאמי היה שמה של הדמות הראשית במנגה Touch שגם היא היתה המנהלת של קבוצת הבייסבול. ועוד לא סתם קבוצה, הקבוצה של תיכון מייסי (Meisei), שגם היא, מופיעה עם המדים המזכירים את אלו מ-Touch כשהם משחקים נגדם.
אני ממשיך לצפות, ממליץ בחום גם לאלו ממכם שלא מתעניינים באנימות ספורט.
סטודיו: Production I.G מספר פרקים: 10 ז’אנר: דרמה, בית ספר, ספורט סוג: TV
Pretty Rhythm
כוכבי פריסם הם אומנים בתוכנית קרח חדשה ופופולארית. האומנים, הם כוכבי-על בעלי יכולות אקרובטיות גבוההות, שירה וחוש אופנה מחודד. (הידד, הצלחתי לתקצר את זה)
תעשו טובה, פשוט אל תראו את זה, בכלל יש סיבה להסביר את העלילה? מדובר באנימה שמבוססת על משחק ארקייד פופולארי, וכמו שתיארתם לעצמכם, למשחקי ארקייד פופולארים אין עלילה: הם נוצצים ועושים רעש. בחורות חמודות מחליקות על הקרח, וזהו, כאן זה נגמר. לאורך כל הפרק, הייתי עם העכבר מעל ה-X של החלון במחשבה של "אני לא יכול יותר, תפסיקו את העינוי הזה". הדמות הראשית, מגושמת כמו שיכור ביום רע, בכלל לא ידעה מה זו ההופעה הפופולארית הזו שהכוכבת שהיא מעריצה משתתפת בה, עד שהאח הקטן שלה הסביר לה, וכמה דקות אחרי זה היא עושה פעלולים על הקרח, בפעם הראשונה שהיא ניסתה להחליק ועוד מול קהל שלם.
בדיחה גרועה, בזבוז זמן מוחלט, לא ממשיך, ותעשו טובה, אל תחשבו על זה.
סטודיו: Nomad מספר פרקים: למי אכפת? ז’אנר: חוסר עניין לציבור, כישלון סוג: TV
זהו, כאן נגמרת שרשרת פוסטי אנימות אביב 2011. לצערי, לא הצלחתי לסקר על הכל, אך אני חייב לומר שלפחות ניסיתי. מצטער שלקח לי זמן לפרסם את הפוסט הזה, תאריך הפירסום נפל על יום שקצת בעייתי לפרסם בו דברים כאלו, ולכן החלטתי לדחות את המועד.