«

»

ינו
11
2013

סיכום עונת הסתיו 2012

שנת 2012 הסתיימה, ויחד איתה גם עונת הסתיו. טוב, זה לא מדוייק, רוב הסדרות שהתחילו בעונת הסתיו, ימשיכו איתנו עד סופה של עונת החורף. אחרי איחור קל, נראה לי שהצלחתי לסדר לעצמי בראש את דעותי על הסדרות שהסתיימו העונה, לפני שאני בכלל מנסה את הסדרות החדשות של עונת החורף.

Btooom

אני לא יודע, זה או שנעשיתי אדיש יותר, או שהסדרה הזו פשוט לא מזעזעת יותר מידי. יש לי בעיה עם לראות פציעות, זה מגעיל אותי, מכאיב לי, אני לא יודע לתאר את ההרגשה הזו. זו הסיבה למה אני לפחות לא צופה בסרטי אימה. אבל באטוום, שאמורה להיות אנימה נוסח באטל רוייאל, לא הרגשתי יותר מידי גועל. הסדרה עוקבת אחרי בוגר קולג' שתקוע כל היום מול המסך כשהוא משחק משחק מחשב פופולארי שבו הריגת האויב נעשית בעזרת שלל פצצות ומוקשים. חבל שהדבר הבא היחיד שהוא זוכר, זה את עצמו תלוי עם מצנח על עץ באמצע אי בודד כשכל מה שיש לו זה מעט אוכל וסט של פצצות כמו מהמשחק הפופולארי. עכשיו הוא צריך להלחם על חייו כדי לצאת החוצה בשלום.

הסדרה הזו הפתיעה אותי לטובה, למרות השם שלה שיכל להיות הרבה יותר טוב בלי ה-T שתקועה באמצע. לכל הדמויות יש סיפור אישי, כל אחד הגיע לאי מסיבה כלשהי (מלבד כמה דמויות מינוריות חסרות שם שנהרגו בשלבים מסויימים של הסדרה), העלילה מותחת ומעניינת, אין יותר מידי זמן מת, אקשן קיים בכמויות, למרות שהוא ממלא רק חלק קטן מאוד מהסדרה. הקשרים בין הדמויות, הבגידות, ההצטוותויות כשברקע ההנאה של הצופים מהסוג החדש של הריאליטי.

אני לא יכול להגיד שציפיתי לסוף כשהגעתי לפרק 12 כי זה פשוט הרגיש שזה לא הסוף, אני יכול להגיד, שלפחות הם לא בנו "סוף" משלהם. הסדרה הגיעה עד להתחלה של פרק 50 במנגה, שזה פחות או יותר אחד הפרקים האחרונים שיצאו עד כה. יש רמיזה כלשהי שתיהיה עונה נוספת, אבל את זה נידע רק אחרי שנראה עד כמה היא פופולארית בשידורים החוזרים ובמכירות של ה-DVD. אגב, מה שממש אהבתי בסצנת הסוף, שהם מזכירים לנו שאנחנו בסופו של דבר הספונסרים של המשחק הנוראי הזה, כשמופיע לנו על המסך "רוצה להמשיך? כן\לא" והתראה שחסר לך כסף להמשיך.

אם יש טעם להמשיך לקרוא את המנגה במקום לחכות לסדרה, אני לא יודע, רק הימים יגידו, אבל ללא ספק, זו הייתה אחת הסדרות היותר איכותיות העונה, למרות שבהפקה לא היו שמות מוכרים כלל.

סטודיו: Madhouse מספר פרקים: 12 ז’אנר: פעולה, אצ', מדע בידיוני, באטל רויאל סוג: TV

Code Breaker

קוד ברייקר (Code Breaker) הם אנשים בעלי יכולות מיוחדות אשר מופעלים על ידי ארגון ממשלתי סודי, אשר עושים את העבודה השחורה בניקוי פושעים אשר גם החוק לא מצליח להניח את ידיו עליהם. סאקורה סאקוראקוג'י (Sakurakouji Sakura) היא תלמידת תיכון רגילה, בסדר, היא לא תלמידת תיכון רגילה, היא בת לראש משפחת יאקוזה, היא נראת לא רע בכלל ומגיל צעיר היא מתאמנת באייקידו יחד עם בריוני יאקוזה ("וקורעת להם את הצורה"). החיים שלה היו רגילים לגמרי, עד שהיא פגשה באוגאמי ריי (Oogami Rei), נער ששורף למחיאתו פושעים מסוכנים, תוך שהוא מבלבל את השכל על חוקי חמורבי.

לדעתי, אחת האכזבות הגדולות יותר, לא יודע למה ציפיתי יותר מידי מסדרת אנדלס שונן שמיועדת להפוך לסדרה בת 13 פרקים. כניראה הידיעה שזו מנגה מוצלחת, והבמאי הוא לא אחר מאיריה יאסוהירו (Irie Yasuhiro), הבמאי שביים את Fullmetal Alchemist: Brotherhood האפית משנת 2009. אז, מה כבר יכול להיות רע? בסדר, אני לא חובב גדול של אנימות שונן, אבל באמת שזה היה מביש. סתם דוגמא, הדמות הראשית היא בחורה שקורעת לביריונים מהיאקוזה את הצורה, אבל עדיין, בכל פרק שני היא מככבת כבחורה החלשה הקשורה בחבלים שפושעים מחזיקים אותה כבת ערובה. ואם היא לא קשורה בחבלים, היא חוצצת בגופה על הדמות "המוכה והחבולה", בסדר, היא עושה את זה גם כשהיא קשורה… רוב הדיאלוגים בסדרה הסתכמו בדיאלוגים רדודים המזכירים יותר סדרות שונן עתיקות מתחילת שנות ה-90 בנוסח קריאה בשם הנבל, הנבל מקשקש בשכל, הגיבור צועק בשם הנבל, הנבל ממשיך לקשקש, ואז מישהו טורח לצעוק את שם הגיבור. אני אפילו לא אטרח להזכיר את השימוש הגרוע בחוקי חמורבי.

חשוב לציין שהסדרה הסתיימה בצורה כזו שיש מקום לעונה נוספת, בעיקר לאור העובדה שהמנגה עוד ארוכה, אבל אני בספק שעם סדרה כל כך רדודה וזולה, המעריצים ירצו לראות עונה נוספת. אני בכל מקרה, לא ממליץ, חבל שלא המשכתי עם K במקום.

סטודיו: Kinema Citrus מספר פרקים: 13 ז’אנר: פעולה, שונן סוג: TV

Sukitte Ii na yo

העלילה עוסקת בסיפור על אהבה ראשונה. לטאצ'יבאנה מיי (Tachibana Mei) בת ה-16 מעולם לא היו חברים בגלל הפחד שהם יבגדו בה או יעזבו אותה כשכבר לא יצטרכו אותה. יום אחד היא בטעות פוצעת את קורוסאווה יאמאטו (Kurosawa Yamato), אליל הבנות בבית הספר. רק שהוא, במקום להתרחק מהמשוגעת הזו, מגלה בה עניין.

יהיה קצת יהיר מצידי להגיד שמדובר באנימת שוג'ו בעלת סיפור אהבה חרוש. זה לא שלא שמענו סיפורי אהבה בין נערה שקטה ומופנמת לאליל הבנות התורן, כשברקע דמויות שונות מנסות להפריד בין זוג האוהבים. אבל מה שונה בין הסדרה הזו להרבה סדרות אחרות מאותו הז'אנר? אפשר להגיד שהכל. כשלרוב דרמות רומנטיות מדברות על הקשר של זוג, בדרך כלל צעיר, אשר רצף האירועים גורם לשניים לפתח רגשות אחד אל השנייה כשבסופו הם מתוודים לרגשות שלהם, כבר בפרק הראשון מיי ויאמאטו כבר יוצאים, ומשם הסדרה עוקבת אחר איך הקשר שלהם שורד גילויים של סודות מהעבר, או מה שעלול להיתפס כרומן מהצד.

נכון, בכל סיפור סטנדרטי יש דמות אחת לפחות שמנסה להפריד בין אחד מבני הזוג, תמיד יש איזה סיפור "אפל" ותמיד יש תככים ומזימות. אבל הסדרה הזו עשוייה היטב, היא לא מרגישה שדוחפים אליה יותר מידי תכנים, הכל מרגיש במידה, יכול להיות שאנשים מסויימים ימצאו אותה משעממת בגלל אופייה האיטי, אבל אני מצאתי בה סדרה חמודה ושלווה.

אגב, בשונה מטונארי, אני ממש אהבתי את הסוף שלה. סדרה מעולה, אך אני לא בטוח שזו אחת מהסדרות אותן הייתי ממליץ לראות.

סטודיו: Zexcs מספר פרקים: 13 ז’אנר: חיי בית-ספר, דרמה רומנטית, שוג'ו סוג: TV

Jormungand

כמו יורמנגד, הנחש הענקי מהמיתולוגיה הנורדית אשר מסמל את התוהו ובוהו והרשע בעולם, סוחרי הנשק מרוויחים את כספם מתדלוק מלחמות ושנאה. קוקו האקמאטיר (Koko Hekmatyar) היא סוחרת נשק צעירה, המוכרת נשק מתחת לחברת סחר בינלאומית אשר עוסקת בנשק בסתר. היא מסתובבת בעולם יחד עם קבוצה של שכירי חרב המגנים עליה, רובם יוצאי יחידות קרביות מרחבי העולם, אך אחד מהם, הוא יונה (Jonah), ילד קטן וחסר רגשות, אשר כל משפחתו נהרגה על ידי חמושים, והוא עצמו באופן אירוני שונא סוחרי נשק.

מצטער אם שתי הפסקאות הבאות מכילות ספוילרים, אבקש שתדלגו עליהן אם אתם אלרגים לספויילרים, פשוט הסוף שלה כל כך צרם לי, שהייתי חייב לכתוב ביקורת על העלילה, למרות שכניראה מי שיקרא את זה בלי לצפות בפרקים האחרונים, לא יבין על מה אני מדבר.

העונה השניה לא היתה טובה כמו הראשונה, אני מצטער להגיד את זה, אבל אותי זה לא שכנע. קוקו, מפרק לפרק נהפכה להיות יותר ויותר מטורפת, המשימה שלה נהפכה להיות יותר ויותר ברורה, אך גם יותר ויותר בלתי הגיונית. חסרת היגיון זו הדרך הלא נכונה להגיד זאת, מדובר בטירוף שגובל בתמימות. העולם לא יהפוך להיות יותר טוב אם נמנע מצבאות העולם להלחם, העולם לא יהפוך להיות בטוח יותר אם נסגור את שמי כדור הארץ, האדם היה נלחם הרבה לפני שהמציאו את המטוס, הטנק, התותח, הרובה, החרב. הוא תמיד נלחם על משהו, עבור משהו, נגד משהו, אנשים מתלכדים לרוב כשיש להם אוייב משותף, כשיש להם סיבה להלחם. אם תיקח מבני האדם את הנשק, זה יעצור אותם מלהלחם על מה שהם חושבים לשלהם? זה יעצור אותם מלהלחם על היכולת שלהם לשרוד? לא, זה רק ימנע את היכולת למנוע אלימות קשה יותר אם לאנשים לא יהיה איך להגן על עצמם. הדרך לעצור מלחמה, תתחיל מהחינוך, זה מתחיל כשילד מגיע לבית הספר עם סכין, וזה נגמר שהוא נשלח להגן על המולדת כנגד "האויב", אשר "גונב את אדמתו", "מזלזל בדתו" או "מרעיל את יושבי הקרקע", הנשק הוא רק כלי, הוא יכול לשמש ככלי רצח, אך הוא גם יכול לשמש ככלי ציד, הוא יכול לשמש ככלי ספורט, השאלה, למה הבן אדם משתמש בו, כי מה שהורג, זה לא הרובה, זה הבן אדם שהשתמש בו.

הסוף בכל אופן, קצת אכזב אותי, ציפיתי למשהו שונה, ציפיתי לבחירה שונה, ציפיתי למשהו שלא ירגיש כמו "סחיטת דמעות" מיותרת, הסוף הרגיש כל כך סתמי, ריק מתוכן. הבנתי שככה הסתיימה המנגה, ולכן לא נראה עונה שלישית. מה שאומר, שכניראה לא נראה חרטה על הבחירה, לדעתי, זה הפסד גדול. אבל כנראה שזו הדעה של טאקאהאשי קאיטארו (Takahashi Keitarou), המחבר של המנגה, ולא נראה לי שהוא הולך לשנות אותה.

אחרי איך שהסתיימה העונה השניה, אני לוקח את מילותי בחזרה בקשר ליורמנגאד, עזבו אותכם, זו לא סדרת האקשן אותה אתם מחפשים.

סטודיו: White Fox מספר פרקים: 12 ז’אנר: סיינן, פעולה, נשק סוג: TV

Tonari no Kaibutsu-kun

מיזוטאני שיזוקו (Mizutani Shizuku) היא תלמידת תיכון שקדנית אשר מתמקדת בלימודים יותר מבכל דבר אחר על מנת להשיג עבודה טובה בשכר גבוהה כשתסיים את לימודיה. לעומתה יושידה הארו (Yoshida Haru), הוא נער פרוע שלא מסתדר עם המסגרת, ביום הראשון ללימודים הוא הושעה כי שלח תלמיד שנה שלישית לאישפוז. אך למרות שההשעיה שלו פגה, הוא עדיין לא חזר ללימודים. שיזוקו נשלחת לביתו כדי לשכנע אותו לחזור לבית הספר.

אחת סדרות השוג'ו היותר מצחיקות שנתקלתי בהן בתקופה האחרונה, טוב, לא יצא לי להתקל ביותר מידי סדרות שוג'ו המדברות על זוג שאני יכול להגיד עליהן שהן טובות, לרוב, הן מאוד מזכירות לי סדרות אחרות שמדברות על הנושאים הללו. הקונצפט לא חדש במיוחד, נקודת המבט הנשית בשוג'ו נפוץ יותר מנקודת מבט גברית בשונן, אין חדש בהכנסת משולש אהבה. לדחוק דמויות צדדיות לפינות לא נעימות כשהם מתערבים לזוג הראשי בזוגיות. כל מה שהיה פה, כבר ראינו קודם, בכל סדרת שוג'ו רומנטית אחרת. אז מה לעזאזל שונה בסדרה הזו? פשוט קשה לי להצביע על זה, אבל זה שם.

בשביל סדרה שלא היתה אמורה עדיין להגמר, הייתי אומר שהיא בנוייה די טוב, התקדמות לא רעה ביחסים בין הארו לשיזוקו, התבגרות של שניהם אחד כלפי השניה, ודי היכירו לנו טיפה את הסיפורים האישיים של הדמויות המשניות. אבל, בשביל סדרה של 13 פרקים, הייתי מצפה שנכיר קצת יותר את העבר של הדמויות הראשיות. אנחנו יודעים על הריב בין הארו לאח שלו ואבא שלו, אך הרקע לסכסוך לדעתי מאוד מעורפל. הסיבה למה אמא של שיזוקו כל הזמן בעבודה, וששיזוקו רוצה להפוך מפרנסת בבית לא מספיק חזקה לדעתי בשביל לגרום לילדה קטנה לרצות כל כך להפוך למפרנס העיקרי של המשפחה, לאבד את החלומות האישיים ולהכנס למעגל העבודה למשרה חשובה. הקטע עם הארנבת בתחילת הסדרה פשוט נשכח לחלוטין החל מהפרק הראשון. דמויות מסויימות שנראות על המסך, לא מקבלות מספיק זמן מסך בשביל שנכיר אותם, אז בשביל מה הכניסו אותם מההתחלה, אני מדבר בעיקר על הדמות של יוו (החברה של אואושימה, שיזוקו קוראת לה בשם הפרטי שלה, למה?), אני מאמין שאנשים לא יסכימו עם האמרה הזו, אבל לדעתי אם הזכירו זה לא אומר שהסבירו.

בשביל השוג'ו הרועש העונתי, אני חייב להגיד שזו היתה סדרה מוצלחת ביותר עם הפקה מאוד מושקעת, אך מדובר בסדרה של 13 פרקים, היא נגמרה מהר מידי, והסוף היה חסר פואנטה, הסדרה נגמרה עם טעם של "זה עדיין לא הסתיים", 12 פרקים פלוס פרק חסר פואנטה, זה לא סוף.

סטודיו: Brain`s Base מספר פרקים: 13 ז’אנר: שוג'ו, קומדיה רומנטית סוג: TV

Chuunibyou Demo Koi ga Shitai

טוגאשי יוטה (Togashi Yuuta) בעבר "סבל" מתסמונת השנה השמינית (Chuunibyou), תיקון – כיום הוא סובל מהתסמונת שהיתה לו שהיה צעיר יותר. הוא עבר לבית ספר מרוחק, שם אף אחד לא מכיר אותו, כדי להתחיל דף חדש. אך מה קורה שהוא מגלה שבכיתה אליה הגיע יש מישהי שגם סובלת מהתסמונת? ויותר גרוע, לא רק שהיא לא רוצה להפטר מזה, היא גם עברה לגור אצל אחותה – בקומה מעל.

הסדרה הזו התחילה חזק, אבל לא הצליחה לשמור על הרמה שלה עד סופה. מדובר בסדרה על התבגרות, יוטה שמנסה להיפטר מכל ההרגלים הילדותיים שלו ולהשתלב בחברה, מנסה לעשות כל מה שהוא יכול כדי להראות נורמלי, לא משנה שלכל התלמידים מסביבו שקועים בכל מיני שטויות של בני נוער, הוא עצמו לא שם לב לזה, ומסוגר בתוך עצמו, מנסה למנוע מטאקאנאשי ודקומורי לגרום לו להראות מוזר בעיני החברה. סוג של חברויות מסוימות נכפות עליו, ובסופו של דבר, אני בתור הצופה מצליח להבין שדווקא הדמות הכי בוגרת בסיפור היא לא אחרת מקומיין שמקבלת את השריטות של כולם ומנצלת כל זמן פנוי בשביל דברים באמת חשובים (שינה לדוגמה).

אני לא יודע להגיד אם אהבתי את הסוף, ציפיתי למשהו אחר, למרות שאנשים בוודאי יחלקו על הדעה הזו שלי, הוא הרגיש לי עצוב, חזרה למקום לא הכי טוב, למקום של חולשה, זה פשוט יכל להסתיים כל כך שונה, סדרה על התבגרות והתפקחות, היתה צריכה להסתיים אחרת. לפחות קיוויתי למשהו אחר. בכל אופן, לדעתי זו הייתה סדרה מקורית שהרגישה סטנדרטית, לא יודע, כנראה ציפיתי יותר מידי לסדרה בגלל שהבמאי שלה הוא אישיהארה טאטסויה (Ishihara Tatsuya), שביים בעבר את העונה הראשונה של הארוהי. ובסופו של דבר – הוא לא עמד בציפיות שלי…

סטודיו: Kyoto Animation מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה רומנטית, סיינן סוג: TV

Sword Art Online

משחק הרשת ההמוני הנחשק בעולם, סוף סוף הגיע למדפים אחרי תקופת המתנה ארוכה, קיריטו, הוא נער צעיר אשר השתתף בבדיקות הבטא של המשחק, והוא אחד מהזוכים הראשונים כדי להתחבר למשחק. רק כדי לגלות שהם גם הזוכים האחרונים, המשחק מהר מאוד הופך למשחק מוות, אם תמות במשחק תמות במציאות, ואין דרך החוצה.

זו יכלה להיות סדרה מצויינת, אבל אני מרגיש שמשהו הרג אותה. קודם כל, אם Sword Art Online היה משחק רשת המוני אמיתי, היה לו כל מה שצריך כדי ליצור משחק טוב, אומנם לא יודע אם עלילה היתה לו, אבל ככה הייתי מצפה מ-MMO מציאותי להיות, חוץ מזה שעיקרון האי-שימוש בקסם הוא עיקרון לא רע בכלל. הסדרה המשיכה פרק אחר פרק להציג את משחקי הרשת כמו שהם, יותר נכון, כמו שהמשחק Tera Online הרגיש לי ששיחקתי בו למרות שהוא לא מציאות וירטואלית ויש שם שימוש בקסם.

הבעיה לדעתי התחילה עם הסוף של החלק הראשון שהרגיש קצת, סוף. כאילו, ככה הייתי מצפה מסוף להיות, למרות שהסוף הזה היה פתאומי, טוב, זה הגיוני, זה לא היה הסוף. החלק השני הרגיש סתמי, הרומן של קיריטו עם אחותו בלי שהוא יודע שהיא אחותו, העובדה שכל הזמן קרו סביבו כל מיני גליצ'ים ולאף אחד לא היה אכפת, הרעיון של שימוש בתעופה במשחק שפשוט – לא קונספט מספיק טוב (כן, יש יותר מידי משחקים כאלו, רק כן, בלי מציאות וירטואלית). הסוף של החלק השני היה סוף אמיתי, רק חבל שלא זרקו את הפרק האחרון ואיחדו את התכנים הבאמת מעניינים שלו לתוך פרק 24, זה היה פרק מיותר בהחלט.

הדמות של קיריטו קצת עצבנה אותי. תספרו כמה דמויות התאהבו בקיריטו, ותסתכלו כמה דמויות סתם נדבקו אליו, הוא פשוט מגנט לנשים. אסונה, למרות שהיא אחל'ה גבר, מהרגע שקיריטו התחיל לצאת איתה, היא נהפכה פתאום לאישה שמקומה במטבח, לא יודע אם זה באמת הפריע לי יותר מידי, אבל היא היתה כל כך דמות חזקה, ותראו מה עשו ממנה. אני ממש חשבתי על הסדרה הזו כסדרה טובה עד פרק 11, באמת.

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 25 ז’אנר: סיינן, מדע בידיוני, אקשן סוג: TV

עדיין לא הסתיימו:

Sakurasou no Pet na Kanojo – זה כבר היה אמור להסתיים, אבל פתאום צצו עוד 12 פרקים. סדרה מעולה, אומנם היו איזה חמישה פרקים משעממים באמצע העונה, אבל הסדרה הזו יודעת לרגש כל פעם מחדש. כניראה שזה היה רעיון טוב לתת לאטסוקו לביים את הסדרה הזו, ללא ספק, הפתעת העונה.
Bakuman S3 – הסדרה הזו לאט לאט הופכת להיות אנדלס שונן, וזה מתחיל להפחיד אותי. הם כבר סיימו תיכון, אבל הם עדיין מתנהגים כמו ילדים. בסדר, גם אני לפעמים מתנהג כמו ילד, אבל… טוב, מה אני נותן תירוצים? אני כל פעם אומר שאין לי מושג לאיפה זה יתפתח, ואני כל פעם מופתע שיש עוד לאיפה ללכת.
Robotics;Notes – אחרי שצפיתי בSteins;Gate, אני לא יכולתי שלא לצפות לדבר הגדול הבא. אני צריך להתחיל להנמיך ציפיות, כי כבר עברנו חצי סדרה וזה עדיין לא כזה מעניין… אני בטח הולך לשנות את דעתי בחלק השני של הסדרה, או אחרי שאראה את הסוף ואגיד "איך לעזאזל לא חשבתי על זה?" תוך כדי שאני עושה מבט מופתע… בספק אם זה יקרה.
Psycho-pass – חיכיתי כל כך הרבה זמן בשביל סייברפאנק טוב חדש, וזה בידיוק מה שהמתנתי לו. הצד המכוער של העולם העתידי שכולנו רוצים להגיע אליו, פילוסופיה על הרוח שבשילוב האדם עם המכונה.
Space Brothers – זה כבר מחכה כמה עונות בשביל שאסכם את זה, כניראה זה יוכל לחכות עוד כמה עונות. מדובר בסדרה לכל המשפחה שהופקה בשיתוף JAXA, עבור הדור שכבר לא מעניין אותו חקר החלל. זה לא מפריע כדי להיות סדרה מצחיקה ומרגשת.
Shinsekai yori – אחת הסדרות היותר כודרות שיצא לי לראות בתקופה האחרונה, לא, אין יותר מידי פילוסופיה, אין יותר מידי אקשן, אבל זו סדרה ללא ספק עם הרבה עומק. הסדרה הזו כל כך מבלבלת, הסבירו כל כך הרבה, אבל אני עדיין מרגיש עפוף בערפל, טוב, אנחנו עדיין רק באמצע.
Zetsuen no Tempest – למרות השיר פתיחה המוזר שמוכיח שאסור לתת ליפנים לכתוב שירים באנגלית (או לישראלים, אבל זה סיפור אחר), ושתי הדמויות הראשיות הם יאנקים שמדברים על שקספיר, אגב, בשונה מהיאנקינז האמריקאים, הפירוש ביפנית ליאנקה הוא לא שונה מהפירוש העברי לערס. ברגע זה אני חושב שזו סדרה נהדרת, הייתי בטוח שהיא עומדת להגמר… מזל שלא, עונת החורף נראת משעממת…

עדיין אין תגובות

3 הפניות

  1. jiyuuאמר:

    זטסואן בהחלט הפתיע באיכות, למרות שאני לא בטוח עד כמה זה ישמר בחצי השני של הסדרה(ואני לא אומר את זה רק כי השאירו אותי במתח 3 שבועות ואז עשו חצי פירק ריקאפ >_>)

    אני לא בטוח אם שינסקאי באמת עמוק כל כך, זאת אומרת העולם של זה בהחלט מראה שהשקיעו בו מידה לא מבוטלת של מחשבה, אבל למרות זאת אני עדיין מרגיש שהעלילה קצת שטחית בסך הכל, ולא תמיד הגיונית לגמרי.

    ספייס ברו בהחלט כדאי לך להתחיל לפני שזה יסתיים כי זו סדרה שאין לה אלמנט של מתח או משהו כזה וקל מאוד לשכוח ממנה, ולמרות זאת היא בהחלט טובה ושווה צפיה.

    רק שקראתי את מה שרשמת כאן על רובוטיקס נוטס נזכרתי שכנראה שלא השלמתי כבר כמה פרקים, אז כן אני בהחלט חייב להסכים שזה יצא קצת UNDERWHELMING.
    כמוך אני מקווה שבסוף יפתיעו איכשהו, למרות שגם אני בספק..

    סאקוראסו ממש הפתיע אותי כי מצד אחד הוא נתן את כל הסימנים של הארם\סדרת מעונות גנרית ומצד שני הסדרה הפגינה בנקודות מסוימות כמויות מרשימות של עומק(גם אם בהבזקים קטנים בין רצפים של התחתונים של שירו) שמזכירה יותר סדרות כמו האני אנד קלובר.
    בהתחלת הסדרה ממש הייתי מרוצה מהאיזון שלה בין קלילות לרצינות, אבל באמצע אני גם הרגשתי שזה נטה יותר לכיוון הצחוק, ולדעתי היה קצת זול, ומצד שני ב"סוף" העונה הפרקים ניסו להיות קצת רציניים מדי לטעמי ולא יצא להם כזה משהו.
    בסך הכל אבל הסדרה בהחלט טובה, ולכל הפחות כיף לראות את האינטראקציה של חבורת הדמויות העליזה הזו D:

    על צ'ונינביו אני אגיד שדווקא אני חושב שזה בסדר גמור שלא סיימו את הסדרה בצורה שמחה מדי וזה רק מוסיף, רק שלהפך אני חושב שהקפיצה שלהם מהזיות משוגעות למציאות עצובה הייתה קצת גסה מבחינת הביצוע ויכלה להיעשות בצורה קצת יותר טובה.

    מעניין לגלות שהמנגה של יורמנגנד באמת נגמרת כמו באנימה, ולפחות עכשיו אני לא אטעה בציפיה לאיזה עונה שניה שתציג את הדברים באור קצת אחר, כי אני דיי מסכים איתך בסך הכל שהסוף של הסדרה לא ממש הציג הגיון בנוגע לקוקו, אבל לפחות היה לי את קאספר להסכים איתו :)

    1. SybeRאמר:

      יחסית לפרק ריקאפ, הפרק האחרון ששידרו של זאטסואן היה מעניין… לא דילגתי עליו יותר מידי…

      שינסאקאי לדעתי לא מתמקדת דווקא בדמויות, אלא בבניית העולם העתידי של מה היה קורה אילו, תוך כדי שמספרים לנו את סיפורם של קבוצת חברים מצומצמת שלאט לאט נהפכת ליותר ויותר מצומצמת. דווקא הפרק האחרון ששודר מאוד הדגיש את זה.. למרות שלא קרה שום דבר כמעט מבחינת הסיפור המרכזי…

      בקשר לספייס בויז, לא הבנת אותי נכון, אני צופה בזה כבר כמה עונות, פשוט כל פעם אני מנסה לכתוב ביקורת על זה, ומגלה שזה לא הסוף… אני ממש אוהב את האנימה הזו

      בכל אופן, נראה שהמנגקה של יורמנגאנד עכשיו כותב מנגה חדשה בשם Destro 246, כבר שוחרר ווליום ראשון (ממנו תרגמו בינתיים רק את הפרק הראשון…), מעניין מה הולך לצאת מזה. :P

      1. jiyuuאמר:

        לא חשבתי שהפרק היה "רע", והריקאפ היה סבבה בסך הכל, אבל בסופו של דבר אחרי שבועיים של המתנה וסוף כזה מותח לפרק האחרון לפני ההפסקה ציפיתי למשהו מספק..

        לא אמרתי שלא השקיעו בעולם(להפך אמרתי שהעולם שהעולם נורא מעניין) או בדמויות אמרתי שהעלילה עצמה לא עמוקה כל כך..

        ובנוגע לדסטרו הזה, נחכה ונראה אני מניח P:

אפשרות התגובה בוטלה.