«

»

דצמ
23
2012

ביקורת: Mouryou no Hako

למרות שמעונת הסתיו של 2008 ניסיתי כמעט את כל הזבל ששודר בה, דווקא על Mouryou no Haku – קופסה של גובלינים, החלטתי לדלג. כניראה שטוב שדילגתי עליה, אחרת, לעולם לא הייתי מבין מה טוב בה.

Mouryou no Hako
שם בעברית: קופסה של גובלינים
סוג: סדרת טלוויזיה
פרקים: 13 + OVA
ז’אנר: בלשות, מתח, פנטזיה, סיינן
מבוסס על: נובלה של נאטסוהיקו קיוגוקו
סטודיו: Madhouse
בימוי: נאקאמורה ריוסקה
מדובבים: היראטה הירואקיצ'יוזנג'י אקיהיקו
מוריקאווה טושיוקיאנוקיזו ריג'ירו
סאקי טאקאקיקיבה שוטארו
קיוצ'י הידאנובוסאקיגוצ'י טאצומי

השנה 1952, סדרה של מקרי העלמות של ילדות תיכון בפרברי טוקיו כשרק הגפיים שלהן נמצאות כשהן בתוך קופסאות עץ. קיבה שווטארו (Kiba Shuutarou), בלש ממשטרת טוקיו, היה בדרכו על הרכבת כשילדה נפלה אל הפסים ונפצעה קשה. תוך כדי החקירה העניינים מתחילים להשמע מוזר כשנכנסים לתמונה קרובי משפחה של הילדה שלא מוכנים להסביר את טיב קשרם והידיעה על ירושה שמנה – ממנה רק הילדה יכולה לקבל. כל זאת כשברקע שלושה מחבריו, האחד בלש פרטי, השני סופר והשלישי מוכר של ספרים עתיקים ומגרש שדים מזדמן חוקרים את הרצח הסדרתי ומוצאים קשר בין השניים.

מדובר בסדרה המבוססת על נובלה משנת 95' של הסופר זוכה הפרסים, נאטסוהיקו קיוגוקו (Natsuhiko Kyogoko). הספר עליו הסדרה מבוססת, הוא הספר השני מסדרת הספרים קיוגוקודו (Kyogokudo) אשר מסתובבת סביב מגרש שדים אתאיסט שמוכר ספרים עתיקים למחיאתו ופותר תעלמות מסובכות הקשורות למקרים אל-טבעיים. הספר הראשון, הקיץ של אובומה (Summer of the Ubume) תורגם לאנגלית ומשווק על ידי ההוצאה ורטיקאל (Vertical), שני הספרים הראשונים זכו ללייב אקשנים, אך כניראה שהוא לא היה מספיק פופולארי במערב כדי שמישהו יעלה או יתרגם אותם.

האנימה בת 13 פרקים זורקת אותנו בלי שום הכוונה אל תוך עלילה מסועפת ומעורפלת, בלי לעקוב אחרי התאריכים שפזורים מסביב, כניראה שלא יהיה ניתן להבין את סדר האירועים רק מלצפות פעם בודדת בסדרה. הקפיצה בין הזמנים, והשימוש בסצנות מתוך היצירות שכביכול נכתבו על ידי הדמויות בסיפור, רק גורמות ליותר בלגן לצוץ בראשו של הצופה. הקפיצות האלו יכולים להיות כל כך כבדות, שלרגע אחד אתה רואה סצנה מאיזה ספר, מאוחר יותר סצנה שהתרחשה בתחילת ההתרחשויות, ומיד אחריה סצנה שמתרחשת כחודש מאוחר יותר, כשהם מדברים על אירועים שקרו מאז. קצת קשה לעקוב ולפעמים הרגשתי שאני ממש לא מצליח להבין את סדר האירועים, אבל בסופו של דבר הכל מתרכז לסיפור אחד שיש לו התחלה וסוף.

אבל שלא תטעו, מדובר בסיפור בלשות לכל דבר, נותנים לנו לראות את הדברים שכל אחת מהדמויות שחוקרות את הפרשה ראה מנקודת המבט שלו, לי אישית היה קשה להבדיל בין העיקר לתפל, חפץ שאחד הדמויות מחזיק בסצנה מסויימת, יכול להסביר התרחשות שלמה, אך לעומת זאת, סצנות שלמות עלולות רק להטעות את הצופה ולמלאות אותו בפרטים שלא יעזרו לו להבין במה מדובר. בסופו של דבר, אם הצלחת לתפוס את כל הרמזים הפזורים בין הסצנות השונות, תצליח גם לקשר בין האירועים בגלל שרמזים להתרחשויות שקרו בפרק מסויים, יכולים להופיע כציטוט בחלק "בדוי".

נראה שלכל הדמויות יש איזה סיפור, אך בכל ה-13 פרקים לא התמקדו באף אחד מהם, אני יכול רק לשער שאם יעשו אדפציה לנובלות האחרות מהסדרה, אנחנו נזכה לראות קצת יותר מהדמויות. רוב מה שאני יודע על הדמויות, זה דברים שהם אמרו אחד לשני, הסצנה בה רואים את סאקיגוצ'י לבוש במדים של צבא הקיסרות צולע, נופל על רצפת הרכבת כשהוא קורא אל קיבה "סמל", רק מבסס את ההבנה מאיפה השניים מכירים אחד את השני, ואילו באחד הדיאלוגים צ'וזנקי אומר על סאקיגוצ'י שהוא סתם למד איתו במכללה. הדברים מראים את הקשרים בין הדמויות המרכזיות בסיפור, אך זה לא מספיק כדי להסביר מה פשר עלייתו של קיבה על מדי צבא הקיסרות לקראת סוף הסדרה, בסצנה שמתרחשת כמעט 10 שנים לאחר מלחמת העולם השנייה. כניראה שהפרטים האלו כבר ידועים לצופים כבר מהספר הראשון, וההיזכורים האלו נועדו כניראה עבור הצופים שלא נגעו מעולם בקיץ של אובומה.

סגנון הציור של האנימה מול המנגה

מבחינת ההפקה עצמה, מדובר בסדרה של סטודיו Madhouse שהיה ידוע באיכות הגבוהה של העבודות שעוברות דרכו. בסטודיו עבדו על סדרות מוכרות כמו בלאק לאגוון (Black Lagoon), הילדה שקפצה דרך הזמן (Toki o Kakeru Shoujo), דאט' נוט (Death Note), כוכב ההישרדות (Mujin Wakusei Survive), צ'וביטס (Chobits), פרפקט בלו (Perfect Blue), טריגאן (Trigun) ואולי כדאי שאפסיק להגיד שמות של סרטים וסדרות מוכרות מהסטודיו, כי זה פשוט לא יגמר. כיום הם עושים פחות דברים (ופחות טובים) למרות ש-Btoom מהעונה הנוכחית היתה מוצלחת ביותר. בכל אופן, הבמאי הוא נאקאמורה ריוסקה – לפני זה הוא היה העוזר במאי של מונסטר (Monster). אני חושב שמוטב לזכור את השם הזה, אולי נזכה לראות דברים מעניינים שלו גם בעתיד. את עיצוב הדמויות המקורי עשו הבנות של Clamp, כן, היוצרות של סאקורה (Card Capture Sakura), למרות שלא ברור מה היה טיב העיצוב דמויות שלהן. בפועל, נישידה אסאקו, הוא שהיה האחראי על עיצוב הדמויות. לפני זה הוא היה אחראי על עיצוב הדמויות של הרבה סדרות שוג'ו, ביניהן Vampire Knight. אגב, עיצוב הדמויות של המנגה ממש לא דומה לעיצוב דמויות של האנימה, אני מאמין שדווקא שם היתה נגיעה שלהן, למרות שהוא עיצוב דמויות ביזארי בצורה קיצונית יחסית לעיצוב הדמויות המאפיין אותן.

אני חושב כרגע לנסות להשיג את הספר הקיץ של אובומה, או לפחות את שני סרטי הלייב-אקשן שיצאו בינתיים על סדרת הספרים הזו, הסדרה הזו יצרה לי תקווה לעוד. למרות שקשה לי לאמין שתיהיה עוד סדרת אנימה המבוססת על סדרת הספרים הזו. אישית אני ממליץ לצפות, סיפור בלשות מצויין לאנשים שלא מפחדים מקצת הרבה פילוסופיה.

ציון9.3
ציור (9/10)ציור מפורט, עיצוב דמויות לא סטנדרטי, מרגיש קצת Old School.
קול (8/10)כמעט ולא שמים לב למוסיקת רקע (שזה די חבל), אהבתי ממש את השיר פתיחה, הקולות הויזואלים משכנעים
עלילה (10/10)בנויה היטב, אין קווים פתוחים, אומנם בניית הדמויות חסרה, אבל לדעתי זה לא היה הכרחי.
דיבוב (10/10)הדיאלוגים היו נשמעים כל כך משכנעים, וככה גם המדובבים.

כתיבת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תתפרסם.

אתה יכול להשתמש בתגי הHTML והתכונות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>