AnimeWatcher

פוסט שני בסדרת הפוסטים על עונת הסתיו של 2012, נראה שהפעם כן הצלחתי למצוא כמה דברים שאני לא אוהב. היה לי מאוד חסר להתלונן על משהו כמו ישראלי טוב.

בפוסט זה אדבר על האנימות: Onii-chan Dakedo, Little Busters, Code: Breaker, Suki-tte Ii na yo, Ixion Saga, Bakuman 3, Magi

Onii-chan Dakedo Ai Sae Areba Kankeinai yo ne!

אחרי 6 שנים בהם חיו בנפרד אחד מהשניה, הימנוקוג'י אקיטו (Himenokouji Akito) ואחותו התאומה אקיקו (Himenokouji Akiko) חוזרים לגור יחד. אך, מסתבר שבשנים האחרונות, אקיקו פיתחה רגשות אהבה עזים אל אחיה התאום. למרות שנראה שהיא התאכזבה במקצת כשהיא גילתה שאחיה לא שותף לרגשות שלה, והוא עצמו גר עם עוד שלושה בנות שדלוקות עליו.

אחרי כמויות של אנימה איכותית, הגיע לקצת זבל לחובבי האצ'י למיניהם… למרות שאני לא בטוח עד כמה הם יואהבו את העבודה הזו. מדובר באנימת אצ'י לא פרובקטיבית מידי בעיניים מערביות, אם מתעלמים מהעובדה שהאחות מנסה לגרום לאח שלה להתאהב בה… כן, אהבה בין אחים מעולם לא היתה נראת אומללה יותר. אני לא חושב שלא נהנתי מזה בגלל שהתבגרתי, כי זה שקר להגיד את זה, אני מאמין שהסיבה היא ההומור התעשייתי הזה שחוזר על עצמו בכל סדרה וסדרה.

מה שבאמת צרם לי בהפקה הזו, הוא העיצוב דמויות והציור של הפרצופים של הדמויות. הסתכלתי במנגה, אי אפשר להגיד שהם שמרו על המקור. כל החיוכים של הדמויות מסתכמים במשהו שנראה כמו U קטנה, הדבר הכי רחוק מזה שראיתי על פני הדמויות היה הפרצוף החתולי המוכר, וזהו. כשבמנגה הדמויות נראות טוב, באנימה הן מחיכות בצורה קריפית להחריד.

האמת שהסגנון ציור של האנימה הזו די מזכיר את Mayo Chiki, לא שזו הפתעה גדולה, לא חסרים אנשי צוות מההפקה שעבדו על שתי הסדרות, ביניהם הבמאי והמעצב דמויות. למרות שזה בכלל מוזר, הבמאי שהפיק את הסדרה הזו, נחשב לבמאי לא רע, הוא ביים בזמנו הרבה מאוד סדרות, רובן שנויות במחלוקת, זטאי קארן שאהבתי למרות שזכתה לביקורות צוננות, ניאן קואי שלא אהבתי למרות שזכתה לביקורות חמימות, אורה נו ימוטו שזכתה לפופולאריות אדירה והעונה הראשונה של הייאטה וסקאט דנס שהיו פופולאריות למדי (בטח בגלל המנגה)..

בקשר להפקה המוסיקלית, אין לי יותר מידי מה להגיד, מוסיקה סתמית שלא קשורה לסצנות בכלל, באחת הסצנות, אחת המיותרות שאפילו לא הופיעו במנגה, רואים את אקיקו מחכה באמבטיה שהאח שלה יציץ לה, פתאום שומעים מוסיקה קצבית בזמן שהמצלמה מתמקדת בשדיים שלה. לא, ברור שלא יקרה כלום, והמוסיקה הסתמית הזו היתה אמורה לסמל שמשהו הולך לקרות, ולגרום לנו לצחוק שכלום לא קרה… והצופים זכו לקצת פאנסרביס… ללא ספק, סצנה מיותרת.

בכללי, אני אתרחק מהסדרה הזו.

סטודיו: Silver Link מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה, אצ'י, הארם סוג: TV

Little Busters!

הסיפור מסתובב סביב נאוה ריקי (Naoe Riki), תלמיד תיכון נמוך וצנום, כשהיה קטן, הוא ניצל מהדיכאון של אובדן הוריו תודות לקבוצה של שלושה בנים וילדה אחת, שגררו אותו לכל מיני הרפתקאות בעיר, הם קראו לעצמם Little Busters, היום, כשהגדול בחבורה עומד לסיים את התיכון, הם מחליטים לעשות משהו ביחד. הם מקימים קבוצת בייסבול, רק שיש בעיה, לבייסבול צריך תשעה ואילו הם, חמישה.

לסדרות המבוססות על סיים דייטינג, לרוב אני מגיע סקפטי לחלוטין בידיעה ברורה שאני אראה איזה כמה חלקים מהפרק הראשון ואוותר עליה. הפעם זה לא קרה. למרות שמדובר בסדרה על נער נמוך, צנום ואם תשאלו אותי, די חנון, שמסתובבות סביבו קאסט שלם של בנות שנראות טוב. לפי מה שהבנתי, אין אצ'י, מהסיבה הפשוטה שגם המשחק היה בדירוג PG (שזה אומר בהשגחת מבוגר… לא שזה אכפת למישהו). הסיפור מסופר בצורה הומוריסטית ומשעשעת, שום דבר לא נעשה ברציניות, אין יותר מידי דרמה ונראה שהכל נעשה בצורה קלילה וקומית. מהיכרות עם הסטודיו, כניראה שהעלילה קצת יותר מתוסבכת ממה שהציגו לנו כאן, אבל אני מקווה שישמרו על הקו ההומוריסטי הזה ולא יהפכו את הסדרה לדרמה יבשה. בכל אופן, הסדרה מבוססת על סיים דייטינג של סטודיו Key שידוע בעיקר בזכות הנובלות הויזואליות שלו Kanon, Air ו-Clannad שהצליחו מאוד גם בגרסת האנימה שלהן. למרות שמסתבר שהמותג של Little Busters לא פחות פופולארי, המשחק יצא לכל קנסולה אפשרית, ויצאו לו כמויות לא נורמאליות של סדרות מנגה בעלות מספר כרחים, והסדרה הזו אמורה להיות 26 פרקים, מה שאומר שיש להרבה אנשים ציפיות מאוד גדולות ממנה.

בקשר להפקה עצמה, הבמאי הוא אותו הבמאי שעשה את Hatsukoi Limited ו-Kill Me Baby, מהיכרות עם שתי העבודות הקודמות שלו, ששתיהן היו קומדיות לא רעות, כניראה שהוא הבן אדם הנכון לתפקיד. שאר ההאנשים מההפקה, אלו אנשים מסטודיו Key, ככה שאני לא יודע יותר מידי מה להגיד עליהם, אבל הסטודיו אנימציה שעובד עליו הוא סטודיו J.C.Staff, שהוא לא הדבר הגדול הבא, אבל הוא יודע לעשות את העבודה שלו אם לא נותנים לו לגעת בעלילה.

בינתיים ממשיך, זה נראה מספיק מעניין כדי שאנסה עוד כמה פרקים.

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: 12 ז’אנר: קומדיה רומנטית, פנטזיה, סיינן, הארם סוג: TV

Code: Breaker

סאקוראקוג'י סאקורה (Sakurakouji Sakura) נראת כמו ילדה שקטה ומנומסת, מה שאולי קצת יפתיע שהיא גם אומנית אקידו מוכשרת. אחרי שהיא רואה נער שורף אנשים עם להבות כחולות, היא מגלה שהוא התלמיד החדש בבית הספר, אואוגאמי ריי (Oogami Rei). אואוגאמי הוא קוד ברייקר (Code Breaker), אדם שלא קיים. הוא רוצח בדם קר שעוקב בעדיקות אחרי העיקרון של שן תחת שן, עין תחת עין של חמורבי.

למרות הסגנון ציור והנקודת המבט הנשית, מדובר בסדרת שונן לכל דבר. למנגה יש כבר יותר מ-20 כרכים שהצטברו בקצת יותר משלושת השנים שבה המנגה התפרסמה. אולי שווה להגיד שזו לא היתה המנגה הראשונה של המחברת, היא גם כתבה את Samurai Deeper Kyo ו-The Silvery Crow, למרות שאף אחד לא יודע מה השם האמיתי שלה או איך היא נראת, או אם היא באמת אישה. האמת שכרגיל שפטתי את הסדרה לפי הכריכה, ואחרי הפרק הראשון הייתי בלחץ לראות את השני, חבל שהוא עדיין לא יצא, זה גרר אותי לנבור במנגה כדי לשבור לעצמי את המתח. בסך הכל, אין לי מושג איך הולכים להכניס מנגה של יותר מ-20 כרכים שעדיין לא נגמרה לסדרה של עונה בודדת. אפילו באקומן או מייג'ור שעשו אותן בחלקים, חילקו אותן לסדרות שכל אחת מהן באורך של שתי עונות (כ-25 פרקים). אז, זה ממש נשמע לי מוזר.

בקשר להפקה, תוכלו למצוא שם את הבמאי של Fullmetal Alchemist: Brotherhood שהיתה אפית, ו… לא מצאתי עוד איזה משהו שאפשר להרחיב עליו, אז אני לא. בכל אופן, הולך לראות את הפרק הבא, ואחליט אז… למרות שספיילרתי לעצמי אותו עם המנגה.

סטודיו: Kinema Citrus מספר פרקים: 12 ז’אנר: פעולה, רומן, שונן סוג: TV

Suki-tte Ii na yo.

העלילה עוסקת בסיפור על אהבה ראשונה. לטאצ'יבאנה מיי (Tachibana Mei) בת ה-16 מעולם לא היו חברים בגלל הפחד שהם יבגדו בה או יעזבו אותה כשכבר לא יצטרכו אותה. יום אחד היא בטעות פוצעת את קורוסאווה יאמאטו (Kurosawa Yamato), אליל הבנות בבית הספר. רק שהוא, במקום להתרחק מהמשוגעת הזו, מגלה בה עניין.

ראשית כל, הייתי ממליץ לאסור על גידול ארנבות בגני הילדים ובתי הספר היסודיים ביפן, הדברים האלו מתים מהר מידי ואחרי זה יש לילדים טראומה, או, לפחות לילדים לפי יותר מידי סדרות העונה. טוב, אם אין יותר מידי כאלו, העונה היו שתיים, זו ו-Tonari no Kaibutsu-kun מחלק א'. למרות שאין לי יותר מידי בעיה עם שימוש חוזר במוטיב הזה באנימות שונות, ארנבים מתים מהר. (בחזרה לישראל!) אני זוכר שלמדתי ביסודי מתה לנו ארנבת (ואז הכניסו עז במקום), ביסודי השני שלמדתי בו (כן, עברתי בית ספר) גם מתה מתישהו ארנבת, ואז סגרו את פינת החי. ואחרי זה שהדרכתי בנוער העובד, אני זוכר שבאחת הקייצות, היינו צריכים גם לטפל בחיות המשק, שהיו עוד חולות לפני שהתחלנו לטפל בהן, אז, גם שם מתה לנו ארנבת. אבל, בקיצר, צריך לעבור לחיות ששורדות יותר טוב, אני יודע, יתושים? או פשוט לתת להן לגדול בסביבה הטבעית שלהן.

בכללי, סדרה מאוד חמודה, הדמויות אומנם די מוקצנות במה שראיתי עד עכשיו, אבל אני לא זוכר דמות שקטה כמו שעשו את מיי. יאמאטו לעומת זאת לא שונה יותר מידי מהדמות הגברית בשוג'ויים פופולארים אחרים, הוא טיפה מזכיר את טאקומי מ-Kaichou wa Maid-sama, הבחור הכי פופולארי בבית ספר, שלא באמת מתעניין בבנות, עד שהוא פוגש את הדמות הראשית. למרות שאני לא יכול להגיד שהם דומים יותר מזה, נראה שיאמאטו הוא כן חברמן, ומה שבטוח הוא לא מחפש צומת לב כל הזמן, למרות שהוא לא מוצא שוני בבנות שונות שהוא יוצא איתן, מה שאומר שכניראה הן לא עניינו אותו יותר מידי. מה שכן, ציירו את מיי קצת יותר מידי יפה לדעתי. מדובר בבחורה שלא אכפת לה מהאנשים סביבה, מה שאומר שהיא גם אמורה להראות קצת פחות אכפתית למראה שלה, זה שהיא לא מגלגלת את החצאית שלה כדי שהיא תיהיה יותר קצרה או מקפלת את השרוולים זה לא הופך אותה ליותר זרוקה, רק קצת ליותר חנונית שלובשת את התלבושת האחידה כמו שהיא אמורה ללבוש אותה.

האנימה היא אדפציה למנגה של קאנאה האזוקי (Kanae Hazuki), שכתבה בעבר בעיקר מנגות קצרות במיוחד ו-ואן שוטס. למנגה של Suki-tte Ii na yo עד כה יצאו כ-8 כרחים, והמנגה עדיין מתפרסמת באופן קבוע. באופן קצת מוזר, אני מעדיף יותר את העיצוב דמויות של האנימה מאשר של המנגה, אז כניראה שאתחבר לסדרה לא רע בכלל. הבמאי עשה דווקא סדרות מוכרות בעברו, ביים את Steins;Gate שזכתה לפופולאריות לא רעה, Code-E ו-Seitokai no Ichizon שאני מאוד אהבתי, מלבדו, צוות ההפקה די "צעיר". לעומת זאת, בקאסט יש לא מעט סאיווים מוכרים כמו סאקוראי טאקאהירו (Sakurai Takahiro) שמדובב את יאמאטו, ובעבר דיבב דמויות מוכרות כמו האסאו (Haseo) מסדרת משחקי ה.hack, קורוראגי סוזאקו (Kururugi Suzaku) מקוד גיאס (Code Geass) ואזומה יוהיי (Azuma Yuuhei) מקרוס גיים (Cross Game). שלא נשכח את קאיאנו אי (Kayano Ai) שמדובבת את מיי, שבעבר דיבבה את אינורי (Inori) מ-Guilty Crown והונמה מאיקו (Honma Meiko) מ-Ano Hana. למרות שגם לדמויות המשניות יש מדובבים מוכרים, לא נראה לי שיהיה טעם להרחיב גם עליהם.

בכללי, למרות שהסדרה על הנייר לא נראת יותר מידי מושכת, אני נהנתי מהפרק הראשון. בינתיים, גם בה אני אמשיך.

סטודיו: Zexcs מספר פרקים: ? ז’אנר: קומדיה רומנטית, חיי בית-ספר, שוג'ו סוג: TV

Ixion Saga: Dimension Transfer

אוקאזה קון (Hokaze Kon) הוא ילד רגיל לחלוטין שיום אחד בזמן ששיחק במחשב קיבל הזמנה מבחורה יפהיפה (במשחק) עם קול חמוד לעזור לה בעולם האמיתי, הוא מיד מסכים לבקשה ומוצא את עצמו נשלח לעולם המראה (Mirror) שם הוא מוצא את עצמו מציל נסיכה בת 8 בדרכה לחתונה הפוליטית שתפסיק את המלחמה.

אז, אם אמרתי שלאחרונה הקונספט של סדרת אנימה שמתרחשת במשחק מחשב מאוד פופולארי – אבל ממש לא תיארתי לעצמי שאגיע למצב שאני מסקר אנימה שמבוססת על משחק מחשב שהעלילה שלו מתרחשת במשחק מחשב. מדובר בסדרה המבוססת על משחק חדש של קאפקום (Capcom), החברה שפיתחה מותגים מוכרים כמו Megaman, Street Fighter, Devil May Cry ועוד כותרים רבים שאם אכתוב עוד, לא יהיה לי מקום לכתוב על ההפקה (לא שזה מעניין ממש כניראה)… נכון לרגע כתיבת הפוסט, אין יותר מידי מידע באתרים מערביים על המשחק, ולא הצלחתי יותר מידי לתרגם מהאתר של המשחק (כי זה פאקינג אתר פלאש! אחרי זה אומרים שהיפנים מתקדמים), ממה שאני הצלחתי להבין, מדובר במשחק RPG  עם מצב מרובה שחקנים לקרבות של 8 על 8 אנשים, השחקן יכול לבחור בין שלושה מקצועות ו… יותר מזה אין לי יותר מידי מושג. המשחק היה אמור לצאת בקיץ של השנה, אז כניראה שהסדרה הזו נועדה כדי לקדם לו את המכירות.

בכללי, הסדרה די משעשעת, לא יותר מידי אומנם, מישהו היה צריך להזכיר לסוטה הזה שאם בחורה מדברת איתו במשחק רשת המוני, הדמות שלה נראת טוב והולכת בבגדים חושפניים, רוב הסיכויים שזה גבר (למרות שיש יוצאים מהכלל, כן?). בעניין ההפקה, הבמאי עשה בזמנו, כשהיה הרבה יותר צעיר את Gundam X ו-Gundam W שנעשו בתקציב זעום, ועדיין המעריצים (ביניהם אני) חושבים שהם היו בין הטובות יותר של המותג – למרות שלא היו להן יותר מידי רייטינג בתקופת שידורים המקורית שלהן. בין היתר הוא ביים גם את School Rumble, Gintama ו-Danshi Koukousei no Nichijou. המפיק האומנותי עשה אותו תפקיד גם על Level E, Break Blade, Heroic Age, Solty Rei. על עיצוב המכונות והאביזרים הנוספים אחראי אותו הבן אדם שעשה תפקיד דומה עבור Kami-sama Dolls, C ועוד סדרות רבות.

יש כאן צוות מאוד מאוד מנוסה שעבד על סדרות פופולאריות, מוכרות ומוצלחות, מוזר מאוד שהפרק הראשון הרגיש לי כל כך נדוש, אני לא חושב שאמשיך איתה בכלל.

סטודיו: Brain`s Base מספר פרקים: 12 ז’אנר: פנטזיה, שונן, משחק מחשב סוג: TV

Bakuman 3

כשהם היו בחטיבת הביינים, מאשירו מוריטאקה (Mashiro Moritaka) והילדה הכי יפה בכיתתו, אזוקי מיהו (Azuki Miho) הבטיחו אחד לשניה, שכשהמנגה של מאשירו תהפוך לאנימה, ואזוקי תהפוך למדובבת של הדמות הראשית, הם יתחתו, מאז מאשירו, ובן כיתה נוסף לשעבר, טאקאגי אקיטו (Takagi Akito) רודפים אחרי החלום לחיות על מנגה.

עונה שלישית לבאקומן, הם עברו כבר דרך ארוכה מתחילת הסיפור, החבר'ה כבר סיימו תיכון, אבל הם עדיין מתנהגים כמו ילדים, וכיהיה למנגה אנדלס שונן, הדמויות הראשיות מעדיפות להשאר באותם בגדים בידיוק שהיו איתם גם בחטיבה (מהתלבושת האחידה לפחות הם נפטרו). האנימה ממשיכה מאותה מקום שהיא התחילה, אם אשווה בין הפרק ההאחרון של העונה השניה והפרק הראשון של העונה השלישית, כניראה שמלבד השיר פתיחה והסיום, לא נראה שהשתנה משהו. בכללי, זו כמעט אותה הפקה כמו העונה השניה והראשונה, אותם מדובבים, אותו צוות הפקה אותו סטודיו אנימציה.

לקח לי קצת זמן עד שהצלחתי להזכר בכל העלילה אחרי ההפסקה הארוכה שהיתה בין העונות, אני בכל אופן, כרגיל נהנתי מסדרה. למרות שאני לא יודע כמה עוד אפשר למשוך אותה, ועוד כמה יכולים להתעלל בכותרים של טאקאגי ומאשירו, הם כבר לא ילדים בתיכון שאפשר להגיד שזה לטובתם, זו סתם רשעות, בישראל אתה פשוט היית עובר לחברה אחרת, אני מאמין שביפן זה לא עובד ככה.

אני ממשיך….

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: 25 ז’אנר: קומדיה, רומן, שונן סוג: TV

Magi

אלדין הוא ילד שהחליט לחקור את העולם אחרי שהיה תקוע בתוך חדר קטן רוב חייו, טוב, עד שפגש בג'יני שהגשים את משאלתו, להפוך לחבר שלו. הוא פוגש באליבאבא וביחד הם יוצאים לצוד אוצרות ששוכנים בתוך מבוכים מסוכנים.

טוב, הגעתי סקפטי, יצאתי סקפטי, מדובר בסדרה שמבוססת על סיפורי אלף לילה ולילה. השמות של הדמיות כמו העיצוב שלהם מחרפן לי את השכל, נראה לי שאני זקן מידי בשביל דברים כאלו. לא אשקר, בקטע שהקטנצ'יק הזה חפן לשמן העשיר את הציצי ושאל איך לגבר הזה יש כל כך הרבה ציצי זה היה משעשע, או הנערת ליווי שהביאו לאליבאבא. יש פה ושם הברקות, אבל, אני לא מרגיש שאני מתחבר לזה. עיצוב דמויות שמנסה להראות ערבי ויוצא לו מצרי קדמוני, דמויות מסיפורי אלף לילה ולילה שכבר יצאו מכל החורים, ו… טוב, זה לא כזה משנה שאני פשוט לא מת על אנימות שונן. אגב, אלדין הזה נראה יותר כמו ילדה מאשר ילד, אבל שיהיה.

המנגה מבוססת על מנגה של אואוטאקה שינובו (Ootaka Shinobu), זו שכתבה את Sumomomo Momomo שאהבתי את האדפציה שעשו לה (לפני 7 שנים) למרות שהיו לה (לאדפציה) ביקורות קוטלות. הבמאי עשה בעבר את Welcome to the Space Show שלא כל כך נהנתי ממנה ו-Read or Die שכשצפיתי בה (שתי הגרסאות) מאוד אהבתי (לפני 8 שנים?).  אני לא יודע, השמות האלו עשו לי חשק לנסות את הפרק הראשון, אבל לא ממש נהנתי ממנו.

די ברור שאני לא הולך להמשיך איתה, למרות שזה מרגיש לי קצת חבל, שאולי היה מוטב לתת לזה עוד הזדמנות?

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 12 ז’אנר: פעולה, פנטזיה, שונן סוג: TV

…つづく