«

»

אוק
05
2012

סיכום עונות האביב-קיץ 2012

לא אשקר, עצלנות של חצי שנה עם הרבה לגיטימציה מצפיה בבלוגים של אחרים, שלא התעדכנו במיוחד בחצי השנה האחרונה. לא שלא היה לי על מה לכתוב, אפילו כנס נדחף באמצע התקופה, ועדיין, לא כתבתי. קל לאשים את העבודה שלי או את ה-MMOים שאני שורף עליהם את הזמן. אבל לא, אני פשוט הייתי עצלן. בפוסט זה אנסה לתת ביקורת על כל מה שראיתי, בתקופה הזו, כולל דברים שלא הסתיימו. אני מקווה שבאמת אצליח לגעת בהכל.

עונת האביב 2012

Uchuu Kyoudai

מעצב רכב מוכשר מאבד את מקום עבודתו לאחר שנגח במעסיקו, כתגובה על שהתלוצץ על חשבון אחיו הקטן שנבחר להיות היפני הראשון שיצעד על הירח. כל זאת בגלל שהודה בראיון טלוויזיוני, שהסיבה שהחליט להפוך להיות אסטרונאוט, היתה המפגש שלו עם צלחת מעופפת כשהיה קטן.

מדובר באחת הסדרות שאני יותר מעריך השנה. מדובר בסדרה לכל המשפחה, הידועה גם בתור Space Brothers לקהל המערבי. הומור שנון ודמויות שנבנו היטב, גם לדמויות המשניות בעלות סיפור מעניין. הסדרה, שהופקה בשיתוף עם JAXA, סוכנות החלל היפנית, נחשבת לסדרה חינוכית המלמדת על מסלולם של האסטרונאטים לפני שהם זוכים לעלות על המעבורת או הרקטה שתקח אותם למשימה בחלל.

שהסדרה התחילה לצאת, היו כאלו שהשוו אותה ל-PlanetES, שגם היא מדברת על נושאים דומים, אבל הן שונות לגמרי, בין אם זה כמות הנושאים שהן נוגעות בהם או קהל היעד, כמו גם המחסור בביקורת כלשהי כלפי הקיים. טוב, לא הייתם מצפים מ-JAXA לבקר את עצמם או את NASA על כמויות הזבל שנשארות בחלל. בינתיים הסדרה עדיין משודרת ולא ידוע מתי בידיוק תגמר (ככל הנראה באביב הבא).

אני ממליץ בחום לאלו שבתור ילדים חלמו להיות אסטרונאוטים, וגם לאלו שלא. כמובן שזו אחלה סדרה כדי לראות עם האחים הקטנים.

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: ? ז’אנר: סיינן, מדע בידיוני, חלל סוג: TV

Natsu-iro Kiseki

העלילה עוקבת אחר סיפורן של ארבע בנות המבלות את חופשת הקיץ בפעם האחרונה שלהן, יחד. משום שאחת מהן עוזבת עם משפחתה את העיירה לקראת סופה של חופשת הקיץ, לטובת אי מרוחק בו אביה אמור להתחיל לעבוד.

זו אחת מהסדרות שאין לך שמץ של מושג למה בכלל צפית בהן עד הסוף. מדובר בסדרה סך הכל חמודה ומעט משעשעת, דמויות סטיגמטיות שנראות בכללי, מאוד כמו כולן, טוב, תאשימו את טאנאקה יואיצ'י, זה שעיצב את הדמויות של Railgun ו-Index.

כמה דברים שאולי שווה להגיד על ההפקה, מדובר בהפקה של הסטודיו המפורסם סאנרייז (Sunrise), שמוכר בעיקר בזכות השינויים שחולל בתחום המכא, כשאחד מהכותרים היותר חזקים שלו היו גאנדם (Gundam). לאחרונה, היתה לו סדרה מצויינת על חבורת בנים שמדברת על שטויות, אבל כניראה שזה שמיים וארץ שזה מגיע לסדרת בנות שמדברות על שטויות… כי פשוט יש יותר מידי כאלו, והן מתחילות לחזור על עצמן. בתור דרמה הסדרה הזו מאחור, בתור קומדיה הסדרה לא מספיק מצחיקה, למרות כל הקטע עם האבן המסתורית שמגשימה להן משאלות, זה היה מגניב, זה הוסיף איזו גוון לסדרה, אבל זה לא מה שיהפוך סדרה שגם ככה אין בה כלום למשהו טוב. אני חושב שסאנרייז צריכים לחזור לעשות סדרות מכא, או לפחות עונה שניה ל-Danshi Koukousei no Nichijou.

הערה: למען הסר ספק, סאנרייז הוציא הרבה מאוד סדרות שהן לא מכא שלדעתי היו מצויינות ביניהן: Binbougami Ga (שמסוקרת בעמוד זה), הסרט Colorful, הסדרה Hourou Musuko וסדרות שאחרים חשבים שהן טובות: Gintama ו-Phi Brain

סטודיו: Sunrise מספר פרקים: 12 ז’אנר: דרמה, אל-טבעי סוג: TV

Sankarea

העלילה מסתובבת סביב חנון סרטי זומבים שטוען שהבחורה האולטימטיבית היא זומבית (במילים אחרות, הוא גם נקרופיל). תוך שהוא מנסה להחיות את החתול המת שלו (הוא גם נקרומנסר), הוא פוגש בבת של הבעלים של הבית ספר, ומשם העלילה רק מסתבכת.

לפני שאתחיל לדבר על הסדרה, אתחיל מכך שממש הכעיס אותי הסוף, במקום לסגור אותו, פתחו כל כך הרבה קצוות חדשים, אני לא הולך לתאר את הסוף כדי לא להרוס למי שעדיין לא צפה, אבל נראה שהם מתכוננים לעונה שניה, או לגרום לאנשים לעבור לקרוא את המנגה. בכל אופן, הסדרה עצמה, למרות שהרעיון טיפה איפשהו מקורי, הביצוע די ממוצע, העלילה צפויה מראש והרבה-הרבה חזרה על מאפיינים של סדרות אחרות שהצליחו יותר: מעגל אהבה סביב חנון כלשהו, הילדה היפה בכיתה שמאוהבת בו היא הבת של איש עסקים עשיר במיוחד, מאוהבת בו גם חברת הילדות שלו ועוד שלל של מאפיינים לא מקוריים בהחלט.

הסדרה חמודה, לא הייתי נותן לה יותר מזה, פה ושם יש איזו בדיחה שנונה, אבל לא יצא לי ליפול מהכסא, אולי לגחך מעט ולשכוח מזה ישר אחר-כך. הסיפור צפוי, העלילה מתפתחת ממש לאט, ודווקא סיפורי הרקע יותר מעניינים, אבל לא ממש מתמקדים או מסבירים אותם, כמו מה הסיפור של אמא שלו? או למה אחותו מתנהגת כמו איזו רוח רפאיים? נראה שאת כל זה נזכה לדעת רק אם נעקוב אחרי המנגה.

מבין הסדרות בפוסט, אני דווקא הייתי יורד מהסדרה הזו, אלא אם כן אתם ממש אוהבים סרטי זומבים, ובא לכם לשנות תחום לסדרות קומדיה רומנטית.

סטודיו: Studio Deen מספר פרקים: 12 ז’אנר: שונן, פנטזיה, אצ'י, קומדיה רומנטית סוג: TV

Sakamichi no Apollon: Kids on the Slope

אי שם בשנות ה-60 המאוחרות, אל עיירה כפרית, קוארו, נער עשיר ומופנם, מגיע לגור אצל קרוביו. ביום הראשון של בית הספר, הוא נגרר על ידי סנטארו, הבחור המגודל והמפחיד מהכיתה, אל עולם מוסיקת הג'ז.

האמת, לסדרה הזו מגיע פוסט משל עצמה, אולי אפילו יותר. מדובר בדרמה מרגשת על שני חברים וחברת הילדות של אחד מהם שמתגלגלת לממשולש אהבה מסובך תוך כדי חשיפה לעבר של שניים מהם (כן, כי קוארו פשוט לא מעניין), אבל אל תתנו לעצמכם להתבלבל, הדרמה, היא לא דווקא החלק החזק של הסדרה, אלא מוסיקת הגאז' שמלווה כל חלק וחלק ממנה. המוסיקה הזו, נותנת גוון נוסף לסיפור, האמת, שמישהו אמר פעם ש-Sakamichi no Apollon מובילה אנשים למוסיקה טובה, לדעתי הוא צדק.

אני לא מצליח למצוא שום דבר שלא מצא חן בעיניי בסדרה הזו, אהבתי כל חלק וחלק ממנה, וכל שבוע ציפיתי לבואו של הפרק הבא בכליון עיניים. כשהיום, כל סדרה המסתובבת סביב מוסיקה כוללת בתוכה חבורה של בנות בלבוש מינימלי ששרות מוסיקת פופ רועשת (לא שיש לי בעיה עם מוסיקת פופ רועשת), זה ללא ספק, שינוי מבורך. הסאונדטרייק כולל הרבה מאוד יצירות מפורסמות מעולם הג'אז, בין אם זה But Not For Me או את 'Moanin שהם מנגנים ללא הפסקה, או אפילו My Favorite Things שנראה לי שאין בן אדם שלא מכיר, Sakamichi no Apollon גורמת לכל המוסיקה הזו להשמע חדשה ומרעננת, למרות שכיום מוסיקת ג'אז שומעים בעיקר בלימודי הבגרות במוסיקה.

תראו, תצפו, תהנו ותתאהבו, אה, ותעברו למוסיקה איכותית.

סטודיו: Mappa, Tezuka Productions מספר פרקים: 12 ז’אנר: ג'וסי, דרמה, מוסיקה סוג: TV

Upotte!!

מורה חדש מגיע ללמד בחטיבת הביינים של אקדמיית סיישו, בלי שהוא יודע שמדובר בבית ספר אשר לומדות בו בנות שהן בעצם כלי נשק, או ליתר דיוק, רובי סער.

טוב, סביר להניח שאשמע עכשיו כמו איזו טסונדרה שאחרי שקטלתי אותה ברושמים הראשונים שלי צפיתי בכולה, אז, כן, צפיתי בכולה, וכל זאת בגלל סיבה טיפשית ביותר שעליה ארחיב בהמשך. קודם כל, כדאי שאציין מספר דברים, ראשית, קראתי חלקים מהמנגה כדי שאוכל לכתוב פוסט על הסדרה הזו, דבר שלא עשיתי וכניראה שטוב שככה. שנית, מקריאה במנגה אני יכול להגיד שהמנגה קצת יותר צנועה, אז זה קצת נתן לי דעה פחות קיצונית כלפי המחבר עצמו, למרות שאני עדיין חושב שמדובר ברעיון דפוק.

מה שמשך אותי לסדרה הזו בסוף, היה דווקא ההופעה של רובה הגליל, רובה סער מתוצרת ישראל, שלא נתן לנו יותר מידי כבוד בסדרה, טוב, לפחות אף אחד לא טען שהוא מתפרק. אומנם הם טענו שיש לנו מספיק גמלים וחול כדי למלא כיתה שלמה בזה… גמלים כניראה יש, חול, אני כבר לא בטוח. אגב, אם כבר תוצרת ישראל, באחד הפרקים אני יכולתי להישבע שראיתי מעיל שנראה כמו דובון הא' שמקבלים בבקו"ם, שאף אחד לא רוצה ללכת איתו.

עכשיו בחזרה לנושא, מדובר בסדרת אצ'י, על בחורות שהופכות לרובים, תסיקו מה שתסיקו, יש שיטענו שמדובר בסדרה שלמדה אותם הרבה מאוד על כלי נשק, אני חייב להזכיר שקהל היעד של הסדרה הזו הם אוטאקויי נשק שהיו מבינים את הבדיחות שם, שהן כמובן בדיחות על נשק. האדם הממוצע, שלא יודע להבדיל בין אקדח תוף לאקדח מחסנית או מה זה בלופופ, לא אמור להבין את הבדיחות הללו. צריך לזכור שביפן נשק לא זמין, ורק קמצוץ זעום מהאוכלוסיה שירתו בצבא, אפילו לרוב השוטרים אין נשק חם.

למרות שלא חסרים אנשים שימליצו או יגידו שיש טעם לראות אותה, אני הייתי אומר שפשוט תתרחקו מזה, או מהאדפציה החדשה שזה יקבל לטלוויזיה.

סטודיו: Xebec מספר פרקים: 10 ז’אנר: אצ'י, כלי נשק, בלבולי שכל סוג: Web

Tasogare Otome x Amnesia

בבית ספר פרטי וישן, שלאורך 60 שנות קיומו נבנו לו תוספות רבות, כיתות ישנות נהפכו למחסנים, מסדרונות ישנים נותרו דוממים וגרומי מדרגות נחסמו מטעמי בטיחות. לא קשה להבין איך נוצרו כל כך הרבה סיפורי רוחות בבית הספר. יום אחד, נייה טאיצ'י (Niiya Teiichi) בעודו מחפש את דרכו במסדרונות המסובכים והישנים של בית הספר, הוא נתקל בקאנוה יוקו (בKanoe Yuuko), רוחה של תלמידה שנהרגה בשטח בית הספר לפני עשרות שנים, יוקו לא זוכרת בידיוק מי היא או איך היא נפטרה, אבל נייה, היחיד שיכול לראותה מחליט להצטרף אליה במסע לגילוי עברה.

ואו, אני כל כך אוהב את הפעמים האלו שאני כתבתי תקציר טוב לאנימה, שאני לא יכול לא להשתמש בו שוב. בכל אופן, למרות שמדובר בסדרה מאוד קיצ'ית, צפויה מראש ועם דמויות סטיגמטיות, אני לא יכולתי שלא לאהוב אותה. הסיפור פשוט, כל הפרטים שניתנים לאורך הפרקים, מתחברים ביחד לסיפור בודד, אשר מסביר הכל, גם אם תחזרו כמה פרקים אחורה, תמצאו שם דברים שבכלל לא ראיתם את הקשר ביניהם. למרות שהסדרה עצמה לא מתיימרת להיות סדרת בלשות, היא עדיין מצטיינת בפאן הזה שלה. אומנם הסוף היה קצת עצוב, כי פשוט לא היה את הסיפוק הזה של "הנה האשם", כי… טוב, מוטב שלא אהרוס לכם, אני עדיין מרוצה ממנו.

זו סדרה שהייתי ממליץ לצפות בה למרות שהיו סדרות יותר טובות ממנה בשתי העונות הללו. זו דווקא אחת הסדרות שאין בעיה לראות עם האחים הקטנים ועדיין להנות.

סטודיו: Silver Link מספר פרקים: 12 ז’אנר: שונן, אל-טבעי, פנטזיהסוג: TV

Jormungand

יורמנגד, הנחש הענקי מהמיתולוגיה הנורדית, מסמל בצורה נפלאה את קיומם של סוחרי הנשק, המתדלקים מלחמות ושנאה. אומנם הדברים האלו היו גם בלעדיהם, אבל אני מאמין שהיה אפשר למנוע את חלקם, או לצמצם את גודלם. הסדרה עוקבת אחר סוחרת נשק קצת מוזרה והשומר ראש, הקצת צעיר לגילו ששומר עליה, או שהיא עליו, טוב, זה קצת מסובך.

מי שציפה למשהו נוסח בלאק לאגון (Black Lagoon) עלול להתאכזב טיפה, מדובר בסדרה אומנם ברוטלית, אבל לא יותר מידי, שזה משהו שכדאי שאציין קצת יותר לטובה. אקשן לא חסר, קצת חבל שאין יצוג ישראלי בתור דמות איש כוחות הביטחון לשעבר או משהו, אבל נסלח להם, באחד הפרקים היה היזכור למקלע הנגב, שעשה בידיוק מה שהוא אמור לעשות, כמובן שגם הגליל צלפים וה"דיגל" הפופולארי זכו לאיזה כמה שניות של תהילה על המסך. אך אני חייב לציין, שבסדרה הזו הראו כל כך הרבה דגמים של נשק, שזה כבר לא צריך להלהיב אותנו כל כך.

בכל אופן, מדובר בסך הכל בסדרה מאוד ממכרת, יש כל כך הרבה לאיפה ללכת, ובינתיים הסיפורים של הדמויות שהתרכזו בהם, היו מאוד מעניינים. בכל אופן, אמורה בקרוב להתחיל העונה השניה של הסדרה, לאחר שהעונה הראשונה נגמרה בבום, בצורה כל כך פתוחה, שהיה לי קשה לאמין שזה הסוף. אני מקווה שהם לא טעו שהחליטו לשדר את החלק השני חצי שנה מאוחר יותר, במקום פשוט לסגור את הסדרה, אבל מה אני מתלונן? בקרוב עוד פרקים של יורמנגד.

הסדרה הזו באמת מומלצת, כניראה שכדאי לצפות בה כבר עכשיו לפני שהעונה השניה מתחילה.

סטודיו: White Fox מספר פרקים: 12 ז’אנר: סיינן, פעולה סוג: TV

Eureka Seven Ao

הפלישה לכדור הארץ התחילה, חומר, שמקורו לא מכדור הארץ, התחיל להצמיח אלמוגים במקומות שונים בכדור הארץ, האלמוגים האלו פולטים חומרים אשר האדם למד לנצל לשימושו היום-יומי, אך מפלצות ענקיות דמויות אדם מנסות להשמיד את האלמוגים הללו. או (Ao) הוא נער מאוקינאווה שחי יחד עם סבו המאמץ, לאחר שאמו, יוריקה (Eureka) השאירה אותו שם לבד. או מצטרף לחברה ג'נרישן בלו (Generation Bleu), על מנת להלחם במפלצות הללו ולמצוא את אמו, שנעלמה כמו שהגיעה.

מדובר בהמשך ישיר למאורעות של הסדרה יוריקה סבן הישנה מ-2004, למרות שבהתחלה, היה נראה שמדובר רק בעלילה דומה, הקרוס-אווברים התחילו להיות מאוד כבדים בשלב מסויים, עד שהיה ברור שהקשר גדול יותר מסתם עלילה שנשמעת דומה. הנירווש נראה מצויין בגרסת ה-2012, רק שחבל שלא זכינו לראות קצת יותר מהגקוסטייט, הולנד או שאר יושביו (הם ממש חסרים). הסדרה עצמה לא נגמרה עדיין, לא ברור מתי ישודרו שני הפרקים האחרונים, והאם הם ישודרו בטלוויזיה, אך בפרק האחרון ששודר, הראו קצת את רנטון, או לפחות מה שיצא מרנטון, ויצרו אצלי כל כך הרבה ציפיה לפרק הבא. לפחות מה שמעודד אותי כרגע, שהשמועות מספרות שהפרקים ישודרו כבר בנובמבר.

מדובר בסדרה מצויינת, מי שלא צפה בסדרה הישנה של Eureka Seven, חבל, כדאי מאוד לראות גם אותה, מדובר באחת הקלאסיקות היותר מוכרות של סטודיו Bones. וכמו בסדרה המקורית, דמויות מתפתחות, הדמויות המשניות הופכות להיות דמויות מרכזיות המשפיעות על ההתפתחות של שאר הדמויות, הדברים הקטנים נהפכים להיות משמעותיים, וכמובן כמו בסדרה המקורית, ל-Bones יש טעם טוב בסאונדטרייק.

למרות שאמרתי כבר קודם, לכו צפו.

סטודיו: Bones מספר פרקים: 24 ז’אנר: שונן, מכא, פעולה סוג: TV

Hyouka

הוטארו (Houtarou) הוא העצלן האולטימטיבי או ליתר דיוק, חסכן באנרגיה. הוא לא יעשה שום דבר, אשר יגרום לו לעבוד עבורו, בקיצור, תמיד יבחר את הדרך הקלה. אך יום אחד, הוא מוצא את עצמו מצטרף למועדון הספרות בבית הספר לאחר שאחותו גררה אותו להמשיך את השושלת המשפחתית. שם הוא פוגש בבחורה סקרנית במיוחד.

למרות שמדובר בסדרה על מועדון הספרות של בית הספר, הם ממש לא עוסקים בשום דבר שקשור לספרות. חברי המועדון פותרים כל מיני תעלומות קטנות שנופלות עליהן, או ליתר דיוק, כל דבר שצ'יטנדה (הבחורה הסקרנית) מתעניינת בו.

אולי זה יעניין אנשים שהם לא אני, אבל על הסדרה הזו היה אחראי אותו הבחור שביים את לאקי סטאר והעונה השניה של הארוהי, שלדעתי היו בין הסדרות הטובות יותר שראיתי (בלי קשר לכמה אוברייטד הן).

עכשיו כל מה שנשאר זה לחכות שפרק 11.5 ששודר דרך האינטרנט יגיע ל-DVD, אני כבר רוצה לראות אותו בצורה נורמאלית. בכל אופן, סדרה מצויינת, היא מעניינת, מותחת, ומשעשעת, הדמויות לא סתם סטיגמטיות בצורה מעצבנת, יש להם אישיות, יש להם צורת מחשבה משלהם, אין החלטות לא רציונליות בעליל בשביל לספק את המעריצים, זו ללא ספק סדרה איכותית, חבל רק שבשונה מאחיותיה הגדולות, היא ממש אנדרייטד.

סטודיו: Kyoto Animation מספר פרקים: 22.5 ז’אנר: בלשות סוג: TV

כמה מילים על סדרות שלא סיימתי מעונת האביב

Accel World – בדיחת השכבה מצטרף לילדה הכי שווה בבית הספר, במשחק מחשב שמערבב בין משחק למציאות. בהתחלה אהבתי את הרעיון, אחרי זה התחלתי להשתעמם, רעיון נחמד, אומנם לא הכי מקורי, והחזיר קצת עיצבן אותי. אהבתי את הרעיונות של התצוגה של המחשב העתידי, אבל, כשאתה מבין שהם אומרים שטויות לא מבוססות רק בשביל העלילה, זה צורם, כניראה שאחרים יהנו מזה יותר ממני.

Medaka Box – קומדיה העוקבת אחר ראש מועצת התלמידים כל כך מוכשרת שבכוחה לברוא את העולם, והחבר הטוב ביותר שלה שנגרר אחריה אל מועצת התלמידים. זרקתי את זה כשהם התחילו להתעסק עם המשטרה החשאית של הבית ספר. סדרה הומוריסטית, אבל אני לא מספיק מבין את ההומור כדי להנות ממנה. הייתי אומר כנ"ל לגבי Shirokuma Cafe.

Haiyore! Nyaruko-san – קומדיית מצבים, נער רגיל ניצל על ידי נערה שהיא בכלל בעצם חייזר. לא זוכר כבר למה זרקתי את זה, ההומור היה כבר כל כך מטופש ולא מצחיק, שזה כבר התחיל לשעמם אותי. כניראה פשוט בשלב מסויים כבר לא הבנתי את הבדיחות, אבל נו, שיהיה.

AKB0048 – כשברחבי הגלקסיה התרבות סורסה, וללהקות פופ אסור להופיע בציבור, מספר בנות מנסות להצטרף ללהקת ההמשך של AKB48 (אני לא מדבר על הסם) שמופיעה במחתרת על כוכבים שתחת האיסור. זרקתי את הסדרה הזו לקראת הסוף, לא יודע, צפיתי בזה רק בגלל שזה מהיוצרים של מאקרוס, אבל זה כבר ניהיה כל כך "חמוד, ורוד, קופצני" שכבר לא יכולתי לעמוד בזה. לעזאזל, שוג'י קאוואמורי, איך יכולת לעשות לי את זה.

עונת הקיץ 2012

Binbougami ga!

לסאקורה איצ'יקו (Sakura Ichiko) יש הכל בחיים, גרה בבית עצום עם משרת, כל הבנים בכיתה רודפים אחריה ויש לה ציונים גבוההים, אפשר להגיד שהמזל משחק לטובתה לכל כיוון שלא תילך. על מנת להזן את המזל שניתן לאנשים בעולם, ירדה אל כדור הארץ אלת הדלות בינבאדה מומיג'י (Binbada Momij) שתעשה הכל כדי לקחת לאיצ'יקו את המזל.

זו מבין האנימות שיותר קשה לתת להן ביקורת משום שהיא לא שיגרתית בעליל. מדובר בסדרת קומדיית סלאפסטיק, ההתרחשות היא רנדומאלית בעליל, דמויות סטיגמטיות עלולות לעשות דברים שלא ציפית מהם לעשות, או להזכיר כל מיני משפטים מאנימות עתיקות או סתם להזכיר דברים מוכרים. ככל שהפרקים עוברים, ככה גם מתווספות דמויות שמוסיפות עוד גוון להומור, כמו הסוטה שמתחזה לנזיר, כלב מזוכיסט שהופך לבן אדם כל פעם שהוא מאושר, בחור עני שאף אחד מעולם לא שם לב שהוא שם ובחורה שאבא שלה לא מרשה לה להיות אחת… ונראה לי ששכחתי ת'חתול. אחד הדברים שהציקו לי שם, זה שדחפו את הבחורה עם השיער הורוד שלא קשורה למנגה בכלל, שפשוט בכל פרק נדחפה לאיזה פריים, ובסופו של כל פרק "הנה ראיתם אותי? קאקאקאקאקא", הייתי שמח אם במקומה היו שמים עוד כמה פריימים של ה4KOMA כמו שעשו בחלק מהפרקים… טוב, נו.

בכללי, עבור הבכירים בהפקה של הסדרה, זו העבודה הרצינית הראשונה שלהם בתפקיד. בסדר, מלבד הבמאי שעשה את העונה הקודמת של גינטאמה, והעונה החדשה שמתחילה את שידוריה החודש. בכל אופן, הצוות הזה עשה עבודה מעולה לדעתי, וחבל לפספס אותה.

סטודיו: Sunrise מספר פרקים: 13 ז’אנר: קומדיית סלאפסטיק, פנטזיה סוג: TV

Tari Tari

חמישה בני נוער מהשכבה השלישית בתיכון בעלי חלומות שונים לחלוטין, מתאגדים יחדיו כדי להגשים את החלומות שלהם. סאקאי ואקאנה (Sakai Wakana) שהפסיקה לשיר אחרי שאמא שלה נפטרה, מיאמוטו קונאטצו (Miyamoto Konatsu) שלא נתנו לה לשיר במקהלה של בית הספר אחרי שפישלה בהופעת חוץ, אוקיטה סאווה (Okita Sawa) שבכלל חולמת לרכוב על סוסים באופן מקצועי, טאנאקה טאיצ'י (Tanaka Taichi) החבר היחידי במועדון הכדור-נוצה וווין (Wien) שחזר ליפן אחרי שההות ארוכה מאוד באוסטריה.

למען האמת, קשה לי להחליט מה אני חושב על הסדרה הזו, מדובר בדרמה שאמורה להיות מרגשת, אבל הדמויות כל כך לא מקוריות, התמקדו רק בסיפורים של שתי בנות מהקבוצה הזו, הדמות שהיתה נראת בהתחלה כדמות הדומיננטית התבררה בסוף כדמות ללא עלילת רקע או סיפור מעניין. הבנים בסיפור מוצגים יותר בתור ניצבים, מלבד הסיפור של ווין, שכמו הדמות שלו עצמו, לא רלוונטי לכלום. בסופו של דבר, איכשהו, כולם יודעים לשיר, אפשר להבין למה ואקאנה וקונאטצ'ו יודעות לשיר, אבל איך לעזאזל ווין יודע? הוא היה שר את השירי פתיחה של הפאוור רנג'רס באמבטיה? יש הרבה אילוצי עלילה שאני ממש לא מבין, וכניראה אבין רק אם אקרא את המנגה, למרות שאני בספק שזה יקרה יום אחד.

מה שמשעשע, שהמשפט "אנשים פשוטים, סיבות פשוטות" מאחד הספיישלים של FMA:B תקף לגבי למה המשכתי עם הסדרה עד הסוף. בפרק הראשון הם שרו את השיר Reflectia שממש אהבתי, ששימש בתור השיר פתיחה של True Tears, הקשר בין שתי הסדרות הוא שעל שניהם עבד אותו סטודיו, אותו מפיק מוזיקלי ואותה מעצבת דמויות… חוץ מזה? כלום. אומנם האווירה די מזכירה אחת את השניה, מלבד ש-Tari Tari ממש לא היתה קומדיה רומנטית, אלא אם כן אתם באמת רוצים לקרוא ככה להתאהבות הרנדומאלית שהיתה לאחד מהם לקראת הסוף שהשתרכה בדממת אל-חוט לאחת הסצנות האחרונות.

הסוף עצמו היה סתמי, פשוט, סגרו את כל הקצוות, אבל זה לא מרגיש שזו היתה הנקודה של הסוף, לא היה מספיק מלחמה, נכון, לכל אורך הסדרה הם נלחמו על כל מיני דברים מטופשים של מתבגרים, אבל עכשיו, בסוף, שהדבר הכי נורא יכול לקרות, לא זה הזמן להרים את הכפפות ולהתמרד? למה לעצור כאן? כי בגלל שזו השנה האחרונה של התיכון זה כבר לא מעניין אותם? זה סתם היה חבל, היה לאיפה להמשיך, ועוד למקומות יותר מעניינים.

אם יש טעם לצפות? לא נראה לי, היו המון כמוה, יהיו עוד רבות.

סטודיו: P.A. Works מספר פרקים: 13 ז’אנר: דרמה, בית ספר, מוסיקה סוג: TV

Kokoro Connect

העלילה מסתובבת סביב חמישה תלמידי תיכון, טאיצ'י (Taichi), יורי (Iori), הימקו (Himeko), יושג'יפומי (Yoshifumi) ויואי (Yui). כולם חברי מועדון חקר התרבות, שבתכל'ס לא עושה כלום, הסיבה לקיום המועדון כמובן, היא החובה שיש על כל תלמידי בית הספר להשתתף במועדוני בית הספר אחר הלימודים. הסיפור מתחיל שהחמישה מתחילים לחוות תופעות מוזרות שמשחקות להם ברגשות ובחיים שנגרמות על ידי ישות מסתורית הקוראת לעצמה הארט'סייד (Heartseed) השמות את החברות שלהם במבחן.

אתם באמת לא יודעים כמה אהבתי את הסדרה הזו, כן-כן, סדרת דרמה על רגשות בין חבורה של שני בנים ושלוש בנות, ראינו דבר כזה גם בסיכום שעשיתי לסדרה למעלה (Tari Tari), אז, מה מיוחד בסדרה הזו? בתכל'ס הכל. נתחיל מכך שלכל אחד מחברי המועדון יש סיבה מספיק טובה כדי להיות במועדון במקום להיות במועדון אמיתי. שזה משהו שכדאי לציין, כי זה כבר ממש לא מובן מאליו בסדרות מהסוג הזה. יש קשר בין הדמויות, בין אם זה אובססיה עבור אחד, חברות של שנים אצל האחר או קשר שהתחיל רק בתיכון. הישות המסתורית, שלא ברור מי הוא, וכניראה זה ישאר פתוח, נשאר בתור המורה הרוחני שלהם שמוביל אותם להתמודד עם הקשיים שלהם, למרות שהם לא רוצים במורה הזה, בתור צופה מהצד, אני מפתע כל פעם מחדש, כמובן שגם אני לא הייתי רוצה מורה כזה. הישות המסתורית הזו מציגה את מעשיו בתור הנאה מהנעשה, יצירת ריאליטי אמיתי. האט'סייד, חסר כל בושה או רגשות, מחליף בין האישויות שלהם, גורם להם לבצע פעולות קיצוניות ואף מציג להם את עצמם בתור ילדים, כל זאת כדי לגרום להם להתמודד עם דברים שהם בורחים מהם, הדברים שגרמו להם להצטרף דווקא למועדון שלא עושה כלום.

מצדדים שהם לא העלילה, אני ממש אהבתי את ההומור, מקריאה של ההתחלה של המנגה והצפיה באנימה, לדעתי האנימה יותר טובה, למרות שהמנגה אמורה לעקוב יותר בהדיקות אחר הנובלה, שכפי הנראה לא תסתיים כמו האנימה, כי האנימה, פשוט הסתיימה מהר מידי, הסאגה האחרונה היתה בקושי שלושה פרקים. ועדיין אפילו לא נגעו בסיפור של טאיצ'י, שכניראה עבור בחור שאוהב התאבקות מקצועית, מאוהב באחותו הקטנה, ומוכן להקריב את עצמו עבור החברים שלו או חתול שתקוע על העץ, כניראה שיש לו איזה סיפור עמוק שמסביר למה הוא ככה.

בכללי אני ממליץ בחום לצפות, כניראה שאני אחזור לקרוא את המנגה בקרוב, מעניין לאיפה העלילה עוד תתקדם.

עדכון: מסתבר שהסדרה הולכת להמשיך 4 פרקים נוספים שיצאו ל-DVD בלבד במהלך מרץ-אפריל. אני לא יכול לחכות לראות אותם.

סטודיו: Silver Link מספר פרקים: 13+4 ז’אנר: סיינן, דרמה, קומדיה, בית ספר סוג: TV+DVD

Sword Art Online

בעתיד הקרוב, המשחק הראשון שנכנס לקטגורייה Virtual Reality Massive Multiplayer Online Role-Playing Game (VRMMORPG) יוצא לשוק, המשחק לראשונה מאפשר לשחקנים בעזרת ציוד חיצוני הנקרא Nerve Gear לשלוט בדמויות כאילו היו הגוף שלהם עצמם. אך, מסתבר שמדובר במלכודת קטלנית, השחקנים שהתחברו למשחק גילו שהם לא יכולים להתנתק, ואם מישהו ינתק אותם מהמשחק, שלא נדבר על כך שאם הם ימותו במשחק עצמו, הם ימותו גם בעולם האמיתי, והדרך היחידה החוצה, היא להביס את הבוס שיושב בקומה ה-100.

מי ששיחק בעבר באיזשהו MMORPG או נגע באחד ממשחקי ה.Hack הפופולארים, בודאי ירגיש איזה משב רוח של משהו מוכר. בתור שחקן MMORPG פעיל, אני חייב להגיד שהסדרה הזו יודעת לצחוק על חשבונם של השחקנים כמו שצריך, בזמן שהיא נשמעת הגיונית מנקודה מסויימת. הרעיון של המשחק שמככב בסדרה ממש חדשני, ויכל לתפוס בלי בעיה תאוצה במציאות גם בלי כל הקטע של הוירטואליזציה, אם אין שום קלאס של קסם, אין מי שירפא אותך, הכל מתבסס על סקילים שלמדת תוך כדי משחק בנשק ידני, מה שלדעתי היה גורם לקרבות במשחק להיות הרבה יותר מעניינים, כמו שהם מעניינים בסדרה.

היה מצחיק בפרק הראשון עם ה"מה, אתה גבר?", ואו, אתם לא יודעים כמה גברים משחקים דמויות נשיות בMMOים. או הבדיחות על בישול של כל מיני דברים הזויים שנופלים ממפלצות שמשמשים כחלק מכל מיני מתכונים של ארוחות נדירות (מצאתי את עצמי פעם מבשל רגלי עכביש ירוק שעיר וענקי ב-WoW, נראה מישהו רוצה ביס). כמובן שיש גם נושאים יותר רציניים, סוגיות כמו חתונה בין דמויות ב-MMOים, או תופעה של אנשים שנהנים בלהרוס לאחרים את המשחק על ידי רצח של שחקנים אחרים (שכן, בסדרה הזו יש לזה השלכות הרבה יותר גדולות כמובן).

כמה פרטים על ההפקה שאולי יעניינו, מי שכתב את הנובלה עליה הסדרה מבוססת כתב גם את הנובלה של אקסל וורלד (Accel World), שלדעתי האדפציה שלה היתה מאוד חלשה, מה גם כללה יותר מידי בלבולי שכל שפשוט הרסו את ההנאה (חשוב לציין שצוות ההפקה היה שונה), הבמאי הוא אותו הבחור שביים את ,Seikimatsu Occult Gakuin, שמאוד אהבתי בזמנה (למרות שהיו לה ביקורות מאוד צוננות).

בכללי, סדרה חובה לאלו ממכם שאי פעם שיחקו בMMO כלשהו, אולי מוטב לציין שהסדרה עדיין לא הסתיימה, היא עדיין משודרת וצפיה להסתיים בסוף השנה האזרחית.

סטודיו: A-1 Pictures מספר פרקים: 25 ז’אנר: סיינן, מדע בידיוני, אקשן סוג: TV

Joshiraku

טוב, פה אני קצת אזלוג מהמבנה סיכומים שעשיתי עד עכשיו, כי חבל על הפסקה של התקציר. מדובר בקומדיית מצבים העוקבת אחר שיחות החולין של חמש בנות שעובדות במועדון ראקוגו (Rakugo), שזה פחות או יותר המקביל היפני-מסורתי להופעות סטנדאפ. על הבמה יושב אומן ראקוגוקה, סוג של מספר סיפורים שעושה הצגת יחיד, הוא בדרך כלל ישחק יותר מדמות אחת ויבצע דיאלוג שהדרך להבדיל בין הדמויות היא לפי הקול, טון הדיבור ותנועות ראש, יש המגדירים את זה בתור "קומדיית מצבים עם שחקן בודד שעושה את כל התפקידים".

בכל אופן, למרות כל הקטע המגניב שהנה, למדנו משהו חדש על יפן, אני חייב להדגיש שמדובר בהומור יפני שהצופה המערבי הממוצע לא יבין, יש שם הרבה בדיחות שגם אני לא הבנתי, למרות שלא מדובר בכולן. אבל אל תתנו לזה להפחיד אותכם אם אתם מחליטים בכל זאת לנסות אותה.

לא הולך להרחיב על העלילה או הדמויות כי זה מטופש, זו קומדיית מצבים, למה שיהיה? לא נראה לי שזה יפתיע אף אחד, אבל היוצר המקורי הוא לא אחר מאשר קומטה קווג'י (Kumeta Kouji), המחבר של זאטסובו סאיונארה סנסיי (Sayonara Zetsubou Sensei, המורה האובדני שזכה לפופלאריות עצומה. והבמאי הוא לא אחר מהבמאי האגדי שאיש לא שמע עליו מיזושימה טסוטומו (Mizushima Tsutomu) שעשה כל כך הרבה סדרות טובות, שכבר קשה לספור (Genshiken, xxxHOLiC, Ookiku Furikabutte, Shinryaku! Ika Musume).

הבעיה היחידה בסיפור הזה היא קבוצת התרגום gg, בעבר היו בעיות עם האיכות של התירגום שלה, מה גם שהמתרגמים שלהם לא קבועים, לא שאני יכול לאשים אותם, עושים עבודה מצויינת בתור קבוצת Speed Sub, הבעיה שהם הקבוצה היחידה, והם לא בידיוק מצליחים לעבוד בקצב בינתיים, אז אני ממש מקווה שהם לא יחליטו להיות טרולים כמו שהם יודעים להיות ויזרקו את הסדרה. כרגע הם נמצאים בפרק 9 מתוך 13, אם אתם מחליטים לצפות בזה, קודם תוודאו שהם סיימו לתרגם את זה, או קבוצה אחרת סיימה לתרגם את זה.

סטודיו: J.C.Staff מספר פרקים: 13 ז’אנר: שונן, קומדיית מצבים סוג: TV

אנימות שזרקתי באמצע – או בהתחלה

Arcana Famiglia – כשהאבא העשיר מציע לרשת אותו ולהתחתן עם בתו לאדם שיוכיח את עצמו מספיק מוכשר, בתו מתמרדת ומצטרפת לתחרות, יחד עם שלל גברים שהיו רוצים את ידה. ראיתי את שני הפרקים הראשונים, לא הצלחתי להתחבר אליהם, מילא סדרת שוג'ו, אבל על טומבוי מעצבנת וחבורה של גברים בשנות ה-30 לחייהם שנלחמים עליה? זה לא בשבילי.

Moyashimon Returns – בחור שיכול לראות מיקרובים מתקבל למכללה ללימודי חקלאות. ראיתי עד פרק 6 בערך, לא יודע למה, אבל העונה הראשונה היתה הרבה יותר מעניינת, אני לא יודע מה קרה, אני ממש לא זוכר שזה היה כל כך יבש.

Muv-Luv Alternative: Total Eclipse – כשגזע של חוצנים פולש לכדור הארץ ושדה הקרב מגיע ליפן. ראיתי פרק ראשון, גרפיקה כל כך גרועה, אני מדבר על האיכות של הציור, בלי קשר לעיצוב של המכא שגרם לזה בכלל להראות כאילו מדובר באנימה מסוף שנות ה-90. חבל… אני דווקא אוהב מכא.

Koi to Senkyo to Chocolate – בבית ספר עם יותר מידי מועדונים, מועצת התלמידים רוצה להתחיל לנקות את הבלאגן, רק שאחד המועדונים הלא שימושים לא ממש מרוצה מזה. בכללי, מדובר בסדרת אצ'י-ארם עם קאסט עצום של בנות, שכולן אוהבות את הדמות הראשית הגברית היחידה, אני לא מחשיב את הבחור השני כי הוא מאוהב בדמות הראשית גם. בכל אופן, שום דבר טוב לא יצא מזה.

Hagure Yuusha no Aesthetica – ילדים שנשאבו לעולמות בהם צריך גיבור שיציל אותם ושרדו, לרוב מקבלים כוחות על-טבעיים בדרך, לכן צריך בית ספר מיוחד לילדים כאלו שחזרו ועכשיו צריכים להתעקלם. בכללי, מדובר באצ'י. הדמות הראשית הוא לא פחות מאידיוט שאחת היכולות שלו כוללת להוריד לבנות את התחתונים שלהן עוד לפני שמיצמצו. כן, רמה חדשה של גועל, זה עוד לפני שבכלל הזכרתי את הזוג הרים שיש לכל בחורה שם. זה יכל להיות רעיון מגניב לאנימת שונן, אילו היו שולפים את כל הסטיות החוצה.

בכללי היו עוד כמה אצ'ים, שאני פשוט לא יודע כבר מה לכתוב עליהם… לסיכום, ראיתי יותר מידי, כתבתי פחות מידי, אני צריך להפסיק עם העצלנות שלי, אחרי זה מגיעים פוסטים סופר ארוכים של 4500 מילים, שבטח אף אחד לא קורא.

עכשיו… הזמן להתחיל לראות את עונת הסתיו.

2 תגובות

עדיין אין הפניות

  1. Jiyuuאמר:

    קודם כל ח"ח על הפוסט, זה היה אחד ממש ארוך ואם הייתי במצב שלך כנראה שהייתי מתייאש מהכתיבה בסדרה השלישית בערך..

    ועכשיו לתוכן, אחלה ביקורות, באמת, עם כמות גדולה מאוד מהן אני מסכים(גם אם בחלק המסקנות שלי קצת שונות) ובחלק אפילו הסברת את הבעיות בצורה יותר טובה מאיך שניסחתי אותן במקור..

    1. SybeRאמר:

      תודה, כן, זה היה די מייאש בהתחלה, אבל שאתה מתחיל לראות איך הדברים מסתדרים לך בעמוד אתה אומר כל פעם "טוב, עוד פוש אחרון!", למרות שזה שקר, רק לבחור תמונות מספיק מתאימות לוקח איזה שעה… טוב, נראה לי שלמדתי את הלקח שלי, אני מעכשיו ברושמים ראשוניים כותב את הביקורת ישר אחרי שאני צופה בפרק, לפחות זה מה שאני עושה עכשיו, זה טרי, לא צריך לנסות להזכר ולהריץ את הפרקים מחדש. למרות שלצפות בכל הפרקים של בינבוגאמי בהילוך מהיר זה די כיף, גיליתי ככה שקאיטה מופיע בהרבה מאוד סצנות עוד לפני הפרק היכרות.

כתיבת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תתפרסם.

אתה יכול להשתמש בתגי הHTML והתכונות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>